מעשי השם חלק א רלז

הטמנה, כמו ודבר אלי יגונב וכן ויתגנב ישראל, ואומרו אותי הוא כמו ממני, וכמוהו אל תירא אותו שפירושו אל תירא ממנו, וכן תרגם אונקלוס לא תחדל מיניה. ואם כן הטיב לומר פה ותגנוב אותי כאלו אמר למה נחבאת לברוח והטמנת ממני ולא הגדת לי

עוד יש לשאול שכאן אמר לבן שיש לאל ידו לעשות רע אבל שאלהי אביכם אמר אלי השמר לך לכן איני עושה ולבסוף אמר מה אעשה לאלה שפרש"י איך תעלה על לבי להרע להן, שנראה שלא נמנע מלעשות רעה מפני מצות ה' רק להיותם בניו. גם יפלא אומרו אלהי אביכם שאם היה מדבר עם יעקב הל"ל אביך. עוד יש לשאול שהוא אומר שנצטוה לבלתי דבר אתו מטוב ועד רע והוא חושד אותו לגנב וממשש כל כליו, אמנם נראה שלבן היה מדבר לכל עבדיו ורועיו של יעקב, ולכך אמר לבן להם שיש לו כח לעשות עם כלם רע, והביא ראיה לדבריו שאלהי יעקב ר"ל אלהי האדון והפטרון שלכם, ע"ד מה שנאמר וישימני לאב לפרעה בא אליו לומר לו השמר פן תדבר, הרי א"כ ברור שיש לי כח שאם לא היה לי כח לא היה בא אלי, ולא שהיה הוא חושש כלל למצות ה', ולכך כאשר אמר לו יעקב לולא אלהי אבי כלומר שמיראתו מאלהי אביו לא שלחו ריקם, אז השיב לבן הבנים בני ועתה מה [אעשה] לאלה כלומר איני חושש למצות ה' אבל להיותם בני נמנעתי מלהרע להם. והרמב"ן ז"ל פירש באומרו מה אעשה להם כלומר מה טוב אעשה להם, ואם הדברים כן מה היה לו לומר הצאן צאני, אבל ודאי נראה כוונתו לרעה ולא לטובה

ובמה שנאמר ועתה נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי, כבר בארנוהו בפרק שלפני זה שיש לשאול מה ענין אומרו שנכסף אל בית אביו, והלא בין נכסף אל בית אביו ובין לא נכסף רק למקום אחר טענתו קיימת לאמר למה גנבת את אלהי. האמנם נראה שלבן כל מגמת פניו היה שיעכב את יעקב ויפתה אותו לאמונתו בע"א, וזהו שנאמר ארמי אובד אבי כמו שיבא ויורחב ביאור זה בפירוש ההגדה, שהבאת הבכורים הוא הוראה לחידוש העולם ושראוי לתת כל הראשיות למי שהוא ראשון לראשונים ולהורות על ענין העמוק הזה אמרנו בפ"ב מח"א שמה שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, הכוונה לומר שברא קודם יסוד דק פשוט היולי שממנו נברא הכל ע"ש, ולכך מזכיר מביא הבכורים ענין לבן שהיתה כוונתו להעבירו מאמונה זו ולהכניסו באמונתו, ועז"א יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי מפחדו מלבן כמו שנתבאר בחלק זה פרק ל"א, ואחר שנתבאר שכל כוונת לבן היתה להמשיך את יעקב לאמונתו, לכן אמר לו נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי, כלו' אלו היית הולך אל מקום אחר כבר הייתי שמח שתגנוב את אלהי, אולי להיותך חושק בו גנבת אותו, אבל אתה נכספת לבית אביך ששונאים הצלמים ומבזים אותם אם כן למה גנבת את אלהי. ועל אומרו כי יראתי פן תגזול בנותיך מעמי, יפלא למה לא אמר לו פן תעכבני מללכת שיעכב אותו ואת בנותיו ואת בניו ואת ממונו. אבל נראה שלא היה ירא ממנו שיעשה לו שלא כדין, כי כבר היה משפט בארץ. אבל אמר שהיה ירא שלא יפתה את בנותיו שלא ירצו ללכת עמו, וזהו שאמר מעמי, והיה זה תשובה על מה שאמר לו ותנהג את בנותי כשבויות חרב שנהג אותם בלתי ידיעתו, כי כבר הדין הוא שהנושא אשה בעיר אחת רשאי להוציאה על כרחה, ועל כן נאמר ששלח אחרי רחל ולאה השדה, ואם כן היה אומרו פן תגזול את בנותיך מעמי כי היה מספיק אומרו פן תגזול את בנותיך, אבל אמר מעמי, כלו' לא תגזלם על כרחם אבל תפתה אותם ותגזלם מעמי

ועל מה שנאמר ויבא לבן באהל יעקב נתחבטו המפרשים בסדר האהלים הללו ולדעתי הדברים כפשוטם, שליעקב היה לו אהל גדול שהיו שם כל בני הבית עם לאה יחד, ואהל מיוחד לרחל מפני אהבתו אותה, שהאמהות שהיה להם בנים היו באהל א' עם לאה, ורחל עם יוסף לבדה באהל א'. ואומרו ויבא לבן באהל יעקב, הכוונה לספר שבא אל ב' האהלים ששניהם נקראים אחד כמו שנאמר גם כן ויעקב תקע אהלו בהר ואין ספק שאמר כן על כל האהלים, ולא יסור היות באהל לאה חדר ללאה בפני עצמה וחדר לבלהה וחדר לזלפה, והנה נכנס לבן באהל לאה ובחדרי האמהות ויצא מאהל לאה, כי האהל בכללו נקרא אהל לאה כי עיקר דירת יעקב היה באהל לאה, כמו שנאמר עתה יזבלני אישי, והמאכל והמשתה הכל היה באהל לאה, ולכך סיפר הכתוב שיצא מאהל לאה והלך אל אהל רחל, כי לא היו שם רק ב' אהלים. ובזה יתיישב הכל על נכון ולא נצטרך להפך המקראות כפי מה שנדחקו המפרשים דהיינו הראב"ע והרמב"ן, וגם לא נצטרך לומר שרחל משמשנית ושבא פעמים כמו שפירש"י ז"ל: ובאומרו ויאכלו שם על הגל, יתכן שלא אכלו על הגל רק לבן ויעקב, שהם היו כורתי הברית זה עם זה, ולא כרת ברית יעקב עם אחיו של לבן או קרוביו. ולזה נאמר אח"כ ויקרא לאחיו לאכל לחם, שלא היתה כריתת הברית עמהם: ומה שנשבע יעקב בפחד אביו יצחק, היה כן בראותו שלבן צרף עם שם שמים אלהי נחור ואלהי תרח אביהם, לא רצה יעקב לישבע באלהי אברהם כי היה צריך לבאר ולומר אלהי אברהם אחר שהכיר בוראו, דאל"כ היה אפשר להבין שנשבע במה שהאמין אברהם קודם לכן. ועל מה שאמר יעקב ופחד יצחק מהרי"א פירש שהוא הפחד שפחד יצחק כשראה המאכלת עליו, ושאמר יעקב שבזכות זה לא יוכל