מעשי השם חלק א רלו

כי עתה ריקם שלחתני לכן לא תתן לי דבר אבל אני אקת שכרי תחת ידי וזה אומרו וטלוא ונקוד בעזים והיה שכרי, ואומרו לא תתן לי מאומה

ובאומרו גם אנכי לביתי פרש"י עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני וצריך אני לעשות גם אני עמהם לסומכן, וזהו גם עכ"ל והרמב"ן ז"ל טען על רש"י ופי' שאומרו מתי אעשה גם אנכי לביתי הוא כאלו אמר מתי גם אעשה אנכי לביתי. ויתכן לדעתי לומר שהיו דברי יעקב שהש"י בירך את לבן לרגלו, ולכך אמר מתי אעשה גם אנכי לביתי, ר"ל אתה נותן לי לפרנס ביתי וברכת ה' הסמוי מן העין היא לך, אם כן מתי אעשה גם אנכי לביתי נוסף על מה שאתה נותן פרנסתי. וראב"ע פירש שנקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים היו שכרו של יעקב, והרמב"ן טען עליו שהרי לא עשה במקלות מראה חום, ועוד שבחלומו הראוהו העולים על הצאן עקודים נקודים אין בהם חום ולדעתי אין זו טענה כלל שלכך היה לוקח מקל לח כי כשהוא לח יש לעץ מראה דומה אדום, וכמו שאמרו בערבה שעצה אדום. ומה שטען מן החלום, אין זו טענה שכבר אמר יעקב שהחליף התנאים ואפשר בעת החלום הוחלף כן, ואומרו ואביכן התל בי שב אל ענין הנדוניא, כי אין לשון היתול נופל על ענין החלפת המשכורת וכבר אמר לרחל ולאה שמה שעשה בענין המקלות בדין עשה והוא אומרו ואלהי אבי היה עמדי ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי וגו' ואביכן התל בי, ר"ל שאלהי אביו היה עמו להוסיף ברכתו על הצאן שיפרוץ, וגם הוא עבד בכל כחו באופן שנתרבו הצאן הן מצד השתדלותו והן מצד ברכת ה' בגללו, ועכ"ז התל בו ולא נתן לו נדוניא שלהם, שאמר שלא היה משתדל בעבודתו רק ברכת ה' לבד היה בגללו אבל לא השתדלות עבודה כמו שאמרנו, והביא עוד ראיה יעקב על היותו עשוק ורצוץ, שכבר תחבולות המקלות לא הועילה להפרע ממנו לפי שהחליף התנאי ועכ"ז בא מלאך ה' שראה מה שלבן עושה לו והראה לו בחלום העתודים העולים: ובזה יתיישב מ"ש לו המלאך כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך, שאדרבה לפי הנראה מן הכתוב יעקב עושה ללבן תחבלות המקלות לא לבן ליעקב. אבל שב אל ענין הנדוניא שהתל בו כמו שאמרנו, ולזה עשה יעקב התחבולה וכאשר החליף ולא הועילה התחבולה היו המלאכים מביאין אותם מעדר המסור ביד בני לבן כמו שדרשו ז"ל, או שהבטיחוהו בחלום שכן יולידו. וכבר אמרנו שעל הנדוניא אמרו רחל ולאה ויאכל גם אכול את כספנו, כי אין ענין החלפת המשכורת בכלל עשיית עול כמו שכתב הרמב"ן כיון שהוא תנאי והוא מתרצה בתנאי וכבר רצה הרמב"ן לומר שהיה מחליף אחרי שהיו הצאן מעוברות כדי לומר שחלוף המשכורת היה עוות הדין. אמנם לדעתי אפי' הכי אין כאן עוות הדין כיון שעדיין לא היה ידוע מה יולידו. ועוד שאין פשט הכתוב מורה כן שאם כן לא היה מועיל עליית העקודים על הצאן שבשרו המלאך, וכאשר אמרנו יראה נכון

ותגנוב רחל את התרפים, כתב הרמב"ן פרש"י ז"ל להפריש אביה מע"א. ואפשר כי היו ללבן לע"א כאשר אמר למה גנבת את אלהי, אבל לא היו כל התרפים נעבדים, כי איך תמצא ע"א בבית אדוננו דוד, והקרוב מה שאומר שהם כלים לקבל השעות עכ"ל. ובאמת שזה יפלא קצת לענין דוד, שמשם נראה שהתרפים עשויים בצלם אדם כמו שנאמר ששמה אותם מיכל במטה כדי שיראה היות דוד במטה. לכך נראה לדעתי היות התרפים כמו שהביא בעל הערוך בשם פרקי ר"א שהתרפים הם ששוחטים אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו עכ"ל, והם לדעתי התרפים שנאמר בלבן, ולשון בזוי נקראו תרפים כי כמו כן כתב בעל הערוך שתרגומו של לעג וקלס הוא ממקנותא תרפותא, ומה שהיו תרפים בבית דוד חלילה לו להיות לו ע"ז בביתו, אבל זה מנהג בבית כל מלכים ושרים שעושים צלם אדם בלי ראש כדי לנקות המלבושים, כי אין צורך לראש, לנקות המלבושים ומלבישים הצלם ההוא את הלבוש ועל הצלם נוח לנקותו. ובהיות שהע"א ההיא היה אדם שחוט בלי ראש קוראים בשתוף השם לאותם הצלמים של עץ שמנקים המלבושים עליהם תרפים, ולכך בכלם תרגם התרגום צלמניא גם בשל דוד, ובא האות שכן הוא שאין לתרפים ראש שבענין מיכל נאמר וכביר העזים מראשותיו שהוא נאד שבו שערות במקום הראש: ובמה שנאמר ויגנוב יעקב את לב לבן, ידמה שפירושו שיעקב היה מראה לו פנים צהובים על דרך מה שנאמר ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל, שכדי שלא ירגיש שרצונו לברוח היה מראה לו פנים צהובים אפילו שלא היו פני לבן אליו כתמול שלשום אבל המקראות שנאמרו בסיפור מה שאמר לבן ליעקב זרים קצת, שקודם אמר לו מה עשית ותגנוב את לבבי וחזר ואמר למה נחבאת לברוח

אמנם נראה שלבן אמר ליעקב מאחר שהיית גונב לבבי בפנים צהובים ועתה הלכת לברוח בהחבא, בודאי עשית לי איזו רעה עד שמיראתך ברתת, שעל זה השיב לו יעקב מה פשעי ומה חטאתי, וכן מה מצאת מכל כלי ביתך כלו' לא עשיתי לך דבר, והוא נסתפק וחשב או שעשה לו איזו רעה או שהוליך הנשים בעל כרחם, ולכן אמר מה עשית ותנהג את בנותי כשבויות חרב ואם היה ברצונן ולא עשית דבר למה נחבאת לברוח, שכיון שהיו הולכים ברצונן הייתי נושק אותן. ואומרו ותגנוב אותי הוא לשון