מעשי השם חלק א רלה

ובא האות מה שאמרה שמע ה' בקולי ויתן לי בן, כנראה שלא היתה שאלתה רק להיות לה בנים לגדלם, וזה פירוש אמרה ואבנה כלומר שהבנים שתלד שפחתה יהיו לה לבנים מבעלה האהוב לה שתגדלם, ויעקב כאשר ראה ששאלה בלשון הזה כאלו הדבר בידו ממש חרה אפו עליה, לפי שהיו דבריה אליו בעיניו נגד כבודו ית', שהיה ראוי לה לומר התפלל בעדי ולא שתאמר הבה לי כאלו עשתה אותו אלוה וזה אומרו התחת אלהים אנכי, ואין ספק שלא נמנע אותו צדיק מלהתפלל עליה, אבל עד שלא עשה יעקב עיקר דירתו עם לאה שילדה זבולון כמו שנאמר עתה יזבלני לא פקד ה' את רחל ומה שנאמר מתה אנכי פירושו הוא כפשוטו מחמת קנאה כי הקנאה מוציא את האדם מן העולם, והבן שדרכנו זה במקראות הללו על נכון שמתחלה על כוונה זו היתה שאלתה, שהרי כן אמרה וגם שמע ה' בקולי, ועל פי דרכנו זה יתיישב ג"כ טענת הרמב"ן שכתב לא ידעתי מה המעשה הזה ללאה ולמה נתנה שפחתה לבעלה, ותירץ וז"ל ונצטרך לומר כי היו נביאות וכו', ולפי דרכנו בפשט המקראות לא נצטרך, שהרי הכתוב נתן טעם מספיק שאחר שראתה שעמדה מלדת ורחל מגדלת בנים, והיא כבר גדלו בניה ואין לה קטנים לגדל לכך נתנה גם היא שפחתה, כי אין האשה מצווה בפריה ורביה ועיקר שמחתה גדול בנים, כמו שנאמר ברות ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה ותהי לו לאומנת, ועליו אמרו יולד בן לנעמי. ואפשר ג"כ ששרה גם רחל מה שאמרו להבנות מן השפחות היתה הכוונה שכאשר יראה הקב"ה צדקות שמגדלים בנים לצדיקים גם הם יבנו מהם, שהקב"ה יתן להם שכרם מדה כנגד מדה הם מגדלים בנים לזולתם יגדלו ג"כ לעצמם, ולכך נתנה גם לאה שפחתה בשביל שעמדה מלדת שתחזור ללדת, והיא אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי על דרך המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחלה

וטעם ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף הוא שהשבע שנים שנתחייב לעבוד שנית נשלמו ורחל הרה והמתין עד שתלד שלא יקרה לה אסון בהריונה. אמנם יש לשאל בפסוקים הבאים בדברי לבן אל יעקב ותשובתו אליו שנראה היותו בלתי משיב כענין, שלבן אמר לו נקבה שכרך והוא משיב אתה ידעת את אשר עבדתיך וגו' ויברך ה' אותך לרגלי, וכבר לבן בעצמו אמר לשבח עבודתו גם שבירך אותו ה' בגללו ושלפי זה אמר לו נקבה שכרך, ואם כן מה חידש לו יעקב עד שהוצרך לומר שנית מה אתן לך, ועוד למה לא אמר כבראשונה מה משכורתך או שיאמר לו נקבה שכרך. שנית עוד יפלא אומרו אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי, שאין זה המשך לשון והל"ל אם נא מצאתי חן בעיניך נקבה שכרך כי נחשתי, ועוד למה נאמר ויאמר נקבה שכרך ומה ענין אמירה אחרת אם בקשתו היא שיעשה כן. ועוד מה היא תשובתו של יעקב לא תתן לי מאומה הל"ל תשובה על מה שאמר לו אם תעשה לי את הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמור אעבור בכל צאנך וגו' שזאת היא תשובה על שאלתו שאמר לו נקבה שכרך. עוד יפלא היאך התיר לעצמו לעשות תחבולת המקלות, והרמב"ן ז"ל תירץ שאולי התנה יעקב כן, אבל לא נמצא בכתוב תנאי זה לכך נראה שיעקב היה תובע נדוניא לבנותיו ולא היה צריך רשות ממנו לקחת נשותיו ובניו, ואומרו תנה את נשי הוא כמו עם נשי ואת ילדי רוצה לומר שיכניס עמהם הנדוניא שעל זה אמרו רחל ולאה ויאכל גם אכול את כספנו שלא נתן להם נדוניא דאל"כ מתי אכל את כספם, ואם הוא על מעשה ידיהם הלא כל שבח נעורים לאביה, והוא מה שאמר יעקב אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך, שלפי ערך העבודה באהבה צריך שתהיה הנדוניא באהבה. ועל זה השיב לבן ליעקב אם מצאתי חן בעיניך, כמחזיק לו טובה שלקח בנותיו בלתי נדוניא כאלו אמר כיון שמצאתי חן בעיניך לקחתם בלי נדוניא אמצא עוד חן שלא תלך, ולא הודה לו על העבודה שהיתה בשלמות ע"י השתדלותו אבל ה' בירך אותו בגללו, וכוונתו לומר שלא הוסיף מפני רוב עבודתו ושגם אינו רוצה לעכבו לסיבת טוב עבודתו אבל לסיבת הניחוש לבד, ועל כן ביאר לו שיפרש שכרו לעתיד שאז לא יוכל לרמותו ולא יעשה כמו שעשה בלקיחת בנותיו שלא פירש שהוא רוצה נדוניא אבל נשאם סתם, כאלו מתנצל במה שאינו נותן לו נדוניא שהוא בעצמו גרם לו שלא פירש שרוצה נדוניא, ועל זה כשראה יעקב שאינו רוצה לתת לו נדוניא, וראה עוד שרצונו לעכבו לרעות צאנו ביקש לו התחבולה שעשה במקלות, על דרך עם עקש תתפל, בערמה עכב נדוניתו שלא התנה בפירוש אמר יעקב א"כ הותר כל מה שיותנה בשגם יתקיים בערמה להפרע מן הנדוניא, ואמר ללבן שלפרש לו שכר קבוע כפי מה שינתן לרועי' או יותר מעט שאין רצונו בכך, ובא עליו בטענתו עצמו שאחרי שאין עבודתו גורמת ריבוי הצאן רק ברכת ה' בגללו גם הוא אינו רוצה רק לפי ברכת ה' מה שיכין לו השי"ת כי ברכת ה' היא תעשיר ואינו רוצה כפי העבודה, וזה אומרו אתה ידעת אשר עבדתיך כלו' אמת דברת שאתה ידעת שלא היתה כל כך טובה עבודתי כמו הברכה, שכבר אתה ידעת שהיו לך מעט ונעשו הרבה, אם כן איני רוצה דבר קבוע, לכך חזר לבן ואמר לו מה אתן לך שלא יהיה דבר קבוע כלו' שישאל לו מברכת הש"י שליש או רביעי והרי אין זה דבר קבוע, על זה השיב לו יעקב אין רצוני שאתה תתן לי דבר שלעולם תבקש תואנות כמו שעשית בנדוניא שאמרתי שתתן לי והשבת שלא פירשתי לך, אם כן לעולם תמצא טענות כמ"ש אחר כך