מעשי השם חלק א רלג

שיתן לו המנחה לא יחסר הכל שלו, כי עשו אמר לו יהי לך אשר לך כלומר לא תחסר משלך, וכן יעקב השיב לו שיש לו כל, שבין כך ובין כך יש לו כל ואינו חסר דבר שרב יהיה או מעט יהיה כבר יש לו כל, אבל עשו לא אמר רק יש לי רב אבל לא כל, א"כ כאשר הצדיק הוא מסתפק במה שיש לו הרי מה שהוא בחלקו נקרא כל, ולכך אמר יעקב ברכת הכל שתתן לי עשר אעשרנו לך, ואחר שנתבשר בברכת אברהם שיתנה לו ובאברהם נאמר שבירך אותו בכל, לפיכך אמר כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, וכבר חכמי הקבלה ספירת מלכות להיותה מספקת לכל קראוה אותה כל, והוא שאמר דוד מלכותו בכל משלה והבינהו

ואומרו הידעתם את לבן בן נחור, הרמב"ן פירש שבתואל היה פחות. אמנם לפי מה שבארנו פרק כ"ה במה שאמרה רבקה לאליעזר בת בתואל בן נחור נתבאר זה, ששם אמרנו והכרחנו שלא היה לבתואל בית אבל היה סומך על שלחן אביו, וא"כ אחר היות נחור בעל הבית לא יהיה להם כל כך היכר לדעת אם הוא בן בתואל ולכך הזכיר את נחור ומה שסיפר היות שם שלשה עדרי צאן נראים דברים אין צורך בהם, וכלם נדרשים לחכמי הקבלה תפוחי זהב במשכיות כסף אין צורך להביאם כי אין זה המכוון שיעדנו במאמר זה, אבל מכאן יתבאר היות על נכון מה שאמרנו בהקדמה מחבורנו זה שהקב"ה ימציא המעשה כפי מה שרצונו לרמוז, כי אין ספק שהמעשה הזה שהיה כך היה ואין טעם לשאל למה היו שלשה, אבל מראותם ז"ל שסופר זה המנין והיה מספיק אומרו והנה רועי צאן רובצים לכך הוציאו מה שרמז הקב"ה להמציא המעשה כן שהיו ג'

והנה ראיתי בכתובים הללו כמה שאלות. [א] על מאמר הרועים ליעקב והנה רחל בתו באה עם הצאן. וזה אינה תשובה על שאלתו ששאל השלום לו, ויותר היתה נאותה תשובתם זאת על מה ששאל ראשונה אם ידעו את לבן, כי אז היה נופל לומר הנה בתו [ב] מה היתה כוונת יעקב לתת עצה לרועים שישקו הצאן ושילכו לרעות והם לא שאלו עצה ממנו [ג] מה שנאמר עודנו מדבר עמם, ולא נודע התועלת הנמשך אם היה עודנו מדבר או אם כבר השלים הדבור. [ד] על אומרו כי רועה היא וכבר הדברים פשוטים מאחרי היותה באה עם הצאן שהיא היתה רועה אותם: אמנם להיתר השאלות האלה נראה לומר שיעקב כאשר שאל השלום לו היתה כוונתו לשאול ג"כ אם הוא עשיר, כי אם לא היתה כוונתו רק לשאול אם הוא בחיים כבר אמרו לו שידעו אותו שהמובן היותו בחיים, וכאשר היתה כוונתו לשאל על העושר ע"כ השיבו לו הנה רחל בתו באה, כלומר עתה תראה העושר שלו, וכאשר יעקב היה רצונו לדבר על לב הנערה ולחקור על עניני אביה ואופן הצלחתו, ולא היה זה מחק המוסר לעשות כן לפני הרועים, ע"כ אמר להם שישקו הצאן וילכו לרעות, וכאשר אמרו שלא יוכלו מפני האבן הגדולה כבר היתה כוונתו לגלול האבן כדי שישקו הצאן וילכו, אבל לא הספיק הזמן וזה אומרו עודנו מדבר עמם, ואמנם כאשר אמרו לו שרחל באה עם הצאן, חשב שמקרה הוא שבאה אותו יום כמו שהקרה ה' את רבקה לפני אליעזר, וחשב שלבן היו לו רועים אבל בתו באה דרך מקרה, אבל אח"כ ראה שאין הדבר מקרה אבל שרועה היא, וזה סיפר עניותו של לבן שלא היה לו רק צאן מעט עד שנערה קטנה נוהגת בם, וזה אומרו הצאן אשר לאביה כלומר היא רועה כל הצאן אשר לאביה, ועוד היה סיפר עניותו שלא היו לו רועים רק שבתו בעצמה היתה רועה, ורצה הכתוב לגלות שכל עשרו של לבן היה מיעקב ובזה הותרו השאלות אשר הזכרנום

ועל ענין הבכי שבכה יעקב כשראה את רחל, דרשו ז"ל שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ולפי הפשט הבכי יהיה ג"כ מרוב שמחה והחוש יעיד, וכן בכה יוסף על צוארי בנימן ועל שאר אחיו, ומה שדרשוהו ז"ל פה וכן ביוסף הוא לתת טעם על מה סיפרה התורה הבכי ההוא אחרי היותו טבע מורגל, וע"כ דרשו שסיפרה זה על מה שצפו ברוח הקדש, ובמה שבכה יוסף על שאר אחיו ועל יעקב אביו כשראה אותו לא דרשו דבר, ועל שלא בכה יעקב נתנו טעם עד שאמרו שהיה קורא ק"ש. אבל אפשר לומר שכשהאדם רואה את אחיו שלא ראה אותו מזמן הרבה יבכה האדם מן השמחה, אבל כאשר יראה אחיו או קרובו אשר לא הכיר אותו קודם לכן לא יבכה, לכך גבי מה שיוסף בכה על בנימן וכן בנימן על צואריו דרשו מה שדרשו, לפי שיוסף כשנתפרד כבר היה בנימן קטן ולא היה לו כל כך היכר עמו וכמו כן בנימן אליו, ולא נאמר בכתוב שהכיר יוסף רק על שאר אחיו שכבר היה להם חתימת זקן אבל את בנימן לא הכיר, והעד מה שנאמר וירא אתם את בנימן כי היה מספיק שיאמר וירא את בנימן, אבל אמר אתם לפי שלא היה מכירו רק להיותו אתם, וכש"כ יעקב את רחל שלא הכירה מעולם שלא היה לו לבכות זה נראה לנתינת טעם על שלא דרשו רז"ל רק באלה: פרק לב

מכלל הסיפור בגנותו של לבן ורוע לבבו הזכיר הכתוב שמקודם אמר לו עצמי ובשרי אתה להורות אהבה עצומה ואחר חדש ימים מיעט האהבה ואמר לו אחי לבד, ויש לשאל מה ענין אומרו ויספר לבן את כל הדברים האלה ולא ידענו מה הדברים שסיפר לו. אבל ידמה לומר שמה שנאמר שיעקב סיפר ללבן ר"ל שסיפר לו כל המעשה והערמות שעשה לעשו ושלקח הבכורה