מעשי השם חלק א רלב

שאמרו ונברכו בך, ר"ל שכל העולם מתברך בזרעו, לפי שכל העולם לא נברא רק לתכלית האומה ישראלית אם כן כשהם זוכים כל העולם מתברך בהם, ולכן באברהם שהיה מתגורר והולך למצרים אמר שיתברכו בו כל משפחות האדמה, ר"ל כל אותם המשפחות שהוא מתגורר. אבל ביצחק שלא היה יוצא מא"י לא אמר רק שיתברכו בזרעו, ר"ל האומה ישראלית ולפי זה נאמר ביעקב שיתברכו בו ובזרעו לפי שהוא יצא מא"י והלך למצרים, שארז"ל שבזכותו סר הרעב ועלה הנילוס. לכן אמר בו, ומ"ש בזרעו לפי שעתידים להיות מפוזרים בד' רוחות העולם הרי לך לפי דרכנו זה שהקב"ה לא הבטיח את יעקב לשמרו בדרך הזה, ומ"ש ושמרתיך ר"ל לזרעו בפזור גליות, שכבר אמרנו שהכתוב יזכיר את יעקב במקום זרעו. וא"כ בזה יותר הספק אשר כל משכיל מסתפק שיעקב לא אמר רק אם יהיה אלהים עמדי ר"ל עם גופו ממש, ולכן דקדק ואמר ושמרני בדרך הזה, לבאר שאין התנאי על הדרך שילכו זרעו בפיזור גליות, כי על אותו כבר הובטח מאת השי"ת. ולכן דקדק שנית ואמר אשר אנכי הולך עליה כלומר אנכי לא זרעי והיה אומרו בדרך הזה אשר אנכי הולך עליה, ר"ל שיתמיד באותו הדרך שהשיג באלהיות. וכן אמר ושבתי בשלום אל בית אבי ולא אמר ושבתי אל האדמה הזאת כמו שאמר לו השי"ת, כי אותה ההבטחה היתה על זרעו: וענין אומרו ושבתי בשלום אל בית אבי, רצוני לומר בזה שהיה מתיירא פן ח"ו יטעה אותו לבן בדעותיו, ולכן אמר ושבתי בשלום כמו שארז"ל שר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום, והפליג הביאור שלא היתה תפלתו רק על שלא יטעה אותו לבן בדעותיו במה שאמר והיה ה' לי לאלהים, שרצה לבאר שכשישוב בשלום אל בית אביו יהיה ה' לו לאלהים, ויאות מה שנא' אין זה כי אם בית אלהים במה שאמרו רז"ל אברהם קראו הר יצחק קראו שדה, שע"כ אמר בלשון שלילה אין זה כלומר אין החלום הזה רומז על הבית הא' ולא על הב' רק על הג' שהוא בית מושב נצחי, כמו שאמרנו שהיה החלום על פיזור גליות ועל ביאת משיחנו, כי ההר אין בו ישוב כלל והשדה יש בו יותר ישוב מההר, אבל הבית הוא בית דירה: ומה שנאמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, רצה הכתוב להורות שיעקב לא הלך הדרך הנהוגה מבאר שבע לחרן, ולכן נאמר שפגע במקום דרך מקרה, שאם היה על הדרך לא היה מקרה שכבר מעת צאתו היה יודע שיש לו לעבור דרך שם. וכבר אפשר לומר שהמקרה היה שבא השמש, כאלו יאמר ויקר שבא השמש במקום ההוא. אבל להתקרב אל היותר נכון אמרנו שהיה מקרה שעבר דרך שם, ולכן לא אמר וישא יעקב רגליו וילך חרנה, כי לא היה יודע הדרך ללכת לחרן רק פנה אל צד ארצה בני קדם, והעד מה שאמר יעקב אחי מאין אתם, שכנראה שלא היה יודע שהעיר הקרובה שם היא חרן, שאם היה יודע שהעיר הקרובה שם היא חרן מה היה לו לשאל מאין הם. ומה שנאמר וישא יעקב רגליו יתכן עם מה שארז"ל שקיפל כל א"י תחתיו, שהכוונה לומר שאז בא"י היה הולך בלתי נשיאות רגלים כי הארץ היתה מתקפלת תחת רגליו אבל משיצא ח"ל הוכרח לישא רגליו

גם באומרו ולוז שם העיר לראשונה נראים דברי מותר כי מה לנו לדעת השם הקודם, אבל מצאתי לחכמי הקבלה בזה הענין מאמר נאה ומתקבל, שלוז היא ירושלים, והיה מאמרם זה על מה שנאמר אל גנת אגוז ירדתי, שאולם ירושלים היתה תחלה כלוז שהיא מין האגוזים הקטנים נקראים לוזים שהעצם מאכל שבלוז הוא כלו עגול ממלא קליפתו והאגוז הגדול נחלק לד' חלקים ונכנסת הקליפה בין כל רביע ורביע ממנו, באופן שאין כל עצם המאכל שבאגוז מקובץ עגול כמו בלוז אבל הוא מפוזר ומפורד לד' חלקים, ושלכך נאמר אל גנת אגוז ירדתי, שנעשית ירושלים בירידתה ממעלתה מפוזרת בין ד' מלכיות כאגוז, אבל בראשונה היתה ירושלים דומה ללוז, וכל זה אמר הכתוב לגלות אלינו שענין המראה הזאת וההבטח' היא לקיבוץ גליות המפוזרי', והנה כאשר בחר ה' ביעקב הראה לו המראה הזאת בדרך קודם שיגיע אל בית לבן הרשע, כדי שלא יניח ידו מלעסוק באלהיות ושישתדל בהשגתם וזה אמר בנדרו והיה ה' לי לאלהים שהיה ירא פן יכשל ח"ו בעיונו. והוא אומרו ג"כ ושבתי בשלום אל בית אבי כאשר אמרנו, על דרך שארז"ל ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ולכן לא אמר אל אביו רק בית אביו. ובזה יתבאר מה שאמר לבן אל יעקב נכסוף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי, כי באמת התוכחה שהוכיחו על שגנב את אלהיו תפול גם אם היה נכסף ללכת אל איזה מקום שיהיה והיל"ל נכסוף נכספתה ללכת למה גנבת את אלהי, ועוד הל"ל נכסוף נכספתה ללכת אל אביך ולא היה צריך לומר אל בית אביך. אמנם יובן שלבן היה רצונו שיעקב ימשך אחרי אלהיו, ואם היה הולך אל מקום אחר זולת בית אביו היה שמח שיגנוב את אלהיו, אבל לא היתה תלונתו רק אחרי שהוא הולך אל בית אביו ר"ל אל בית מדרשו של אביו שהוא שונא ומואס התרפים שלו א"כ למה גנבם, כי תפלתו שישוב אל בית אביו ר"ל בית מדרשו ואמונתו ושלא ילמוד ממעשה לבן: ואומרו כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך יובן כמו שכבר בארנו במה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל שהיא מדת ההסתפקות, שאם תתן לאדם כל הכסף והזהב שבעולם אם אין לו מדת ההסתפקות לא יקרא שיש לו רק מקצת, כשארז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו אבל מי שיש לו מדת ההסתפקות הרי מה שיש לו אם מעט ואם הרבה נקרא כל. ולכך אמר יעקב לעשו שאפילו