מעשי השם חלק א רלא

יתבאר גם כן מה שאמר לבן ליעקב נכסוף נכספתה אל בית אביך למה גנבת את אלהי

ספק ט"ו מה שנאמר וישא יעקב רגליו מה הכוונה בנשיאות רגלים הזה

ספק ט"ז אמרו וילך ארצה בני קדם ולא אמר וילך חרנה:

אמנם יתכן לומר בהיתר כל הספקות הללו, שאחרי אשר עלתה הסכמת יעקב לברוח מעשו הרשע ללכת אצל לבן, ראה הקב"ה ויוכח להזהירו על שיהיה מתמיד בדעתו הנכונה ובאמונתו יחיה שלא יתפתה אחרי אמונת לבן ודעותיו הנפסדות, כמו שהרחבתי הדבור פכ"א שהקב"ה חוקר לדעת מעשה הצדיק כדי שאם יראה שעתיד ליכשל אז יישיר אותו, כמו שהיתה תפלתו של דוד שנאמר וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם ע"ש. ובאה לו המראה הזאת מן הסולם להיות משל דומה אל ההשגה באלהיות, שכמו שהשגת האלהיות אמנם תהיה ע"י הטבעיות ובאמצעותם, שמן השפלים יושגו העליונים ויושגו בהדרגה, וקצתם ישיגו בעיון דעות אמתיות כר' עקיבא וחבריו שנכנס בשלום ויצא בשלום, וקצתם יאבדו כאלישע אחר שקצץ בנטיעות, לכן הראה לו השי"ת הסולם ההוא שהוא מוצב ארצה בשפלים וראשו מגיע לעליונים, והראה לו עוד כי המשתמשים באותו הסולם קצתם עולים למעלה וקצתם יורדים לשאול. וכל זה הראה לו כדי שיזהר שלא יהא נכשל באמונת לבן ודעותיו הבטלות, ושיהא נזהר בהיותו מעיין בענין ההשגות הרוחניות להשיג האלהיות ולהראות לו שאותו הסולם הוא הרומז על ההשגה באלהיות, אמר שראה ה' נצב עליו שהוא ענין האלהות וכדי להודיענו תורתנו התמימה שיעקב נתאמת אצלו היות החלום ההוא נבואיי לא כשאר החלומות הקדים הכתוב לומר שיעקב כאשר יצא מבאר שבע ללכת לחרן דרך מקרה פגע באותו המקום, שכבר היה שם דרך ללכת לחרן מבלתי היותו עובר על המקום ההוא. ואחר שהודיע זה הודיע עוד שגם שכיבתו באותו המקום לא היתה להיותו אז יודע שזה המקום הוא שנעקד אביו, אבל שכב שם בשביל שבא השמש לא לסבה אחרת. ואומרו שפגע במקום הכוונה במזבח עצמו שנעקד, ולזה אמר שנית שלקח מאבני המקום בה"א הידיעה שב אל אבני המזבח. ואומרו וישכב במקום ההוא, אין הכוונה לומר ששכב באותו המקום, אבל הכוונה לומר שבמקום שהוציא האבנים ולקחם שכב הוא תמורת האבנים. ולכך אמר במקום ההוא, וזה עשה לקיים כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, לכן הגביה האבנים ושכב על העפר באופן שמלת מקום הראשונה היא כמשמעה, והשניה על המזבח, והג' על היותו שוכב במקום ההוא שהוציא האבנים. כי אחר שהטה האבנים אל צד אחד מראשותיו שכב ממש במקום שהיה שוכב אביו יצחק בהיותו נעקד, מבלתי שידע היה מקום העקדה. וסיפר כל זה הכתוב להודיע שרצה לשכב בא"י ורצה אבני א"י ועפרה, ועל יעקב נאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, והנה אז אמר לו בענין השגת האלהות מה שהיה אפשר בחקו, ולכך אמר לו אני ה' ואמר לו אלהי אברהם אביך כאלו יאמר שביצחק אין לומר אביך כיון שהוא אב גם כן לעשו, רק אברהם שביצחק לבד נקרא לו זרע, ויצחק נתן ליעקב ברכת אברהם ועם היות שיצחק ירש אותה לא רצה שיעקב יירש אותה ממנו, שאם היה יורש אותה ממנו, עם היות שקנה הבכורה הנה היה לו שני שלישים ושליש לעשו כאח פשוט. אבל נתנה לו מתנה מחיים מצד אברהם וזהו שנא' אלהי אברהם אביך. וכבר אמרנו שאומרו אני ה' הוא שגילה לו השגה באלהיות. וכן תמצא שנא' פ' וישלח על המראה הזאת כי שם נגלו [לשון רבים] אליו האלהים כאלו יאמר שנגלו אליו האלהיות. ועוד שאם היתה הכוונה לבד על המראה לא יתכן לומר נגלו אחרי היות המראה בחלום וכל זה הודיענו הכתוב שיעקב פגע במקום העקדה ולא היה יודע שהוא מקום העקדה, ושעשה כל אותו החבוב לקחת מאבניה ולשכב על עפרה, עם היות שהיה לו במה לשכב, וע"כ אמר לו הקב"ה הארץ אשר אתה שוכב עליה כלומר שאתה שוכב בשבילה ובשביל קדושתה,, ויהיה מלת עליה כאן כמו כי עליך הורגנו כל היום שפירושו לסבתך. ואחר שראה הקב"ה את כל החבוב הזה שעשה יעקב לא"י, הנה הודיע לו כל מה שיקרה לזרעו באחרית הימים, והוא שאמר לו ופרצת ימה וקדמה ולא אמר ופרץ על הזרע לבד רק על עצמו גם כן, כמ"ש אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק וזרעך מארץ שבים, ודרשו ז"ל מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. כי מה שנא' שם אל תירא עבדי יעקב שב אל היראה האמורה פה כאשר יתבאר. וא"כ היטיב לומר לו ופרצת על היותם מפוזרים בארבע רוחות העולם. ואמר לו הבטחה על היותו שומרנו ומצילנו והבטיחו להשיבנו אל האדמה ע"י משיח צדקנו, כמו שנא' בירמיה קודם שנא' אל תירא עבדי יעקב אמר ואת דוד מלכם אשר אקים להם. ואמר עוד שאל יעזבנו ואל יטשנו וזהו אומרו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי וגו'. ואחר זה סיפר יקיצת יעקב משנתו, כי הרגיש היות זה חלום נבואיי אין ספק בו ואמר טענה לזה כי באמת יש קדושה למקום אבל אני לא ידעתי, כלומר אם הייתי יודע הייתי אומר רעיוני על משכבי סליקו, אבל עתה שאני לא ידעתי קדושת המקום אם כן אין חלום זה דמיון אבל הוא נבואיי באמת, ולכך נתיירא שכיון שהחלום נבואיי והראו לו מלאכים עולים ויורדים) והבין שפירושו שיש מי שקצץ בנטיעות נתיירא מאד פן ח"ו לא תהיה השגתו שלימה ומה ששאלנו על אומרו ונברכו בך ובזרעך ובאברהם לא נאמר רק בך וביצחק נאמר ובזרעך ולא בך, הוא הטעם