מעשי השם חלק א רל

אגרת בידו, והיאך יתברר ללבן היותו בן אחותו אם לא על פי האגרת, ולהיות שליחות האגרת להודיע ללבן קורבת יעקב ומה הוא לו, הוכרח לכתוב אם יעקב ועשו. וכבר פרש"י ז"ל על אומרו ויספר ללבן שסיפר לו שלא בא אלא מתוך אונס ושלבן אמר לו מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום אלא מפני קורבה, וזהו שארז"ל להפליג גנותו של לבן. אבל לפי הפשט אמר הכתוב שהביא לו האגרת וגם סיפר על פה, עד שכן נתאמת אצלו היותו עצמו ובשרו. ומפני זה אחר שנאמר שהגיד יעקב לרחל כי בן רבקה הוא נאמר ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו. והנה אחרי שאמרה לו רחל דברי יעקב היה מספיק אומרו ויהי כשמוע לבן וירץ לקראתו. אבל אומרו את שמע יעקב נראה ששלח לו אגרת ושם באגרת כתב לו ענין יעקב, ואל יפלא בעיניך שלא הזכיר הכתוב האגרת בפירוש, שכן כאשר שלח יתרו לומר למשה שהוא בא אליו נאמר בכתוב אני חתנך יתרו בא אליך, שודאי אין זה דרך לשון שליח אבל אגרת שלח לו וזה היה נוסח האגרת ולא הזכירו הכתוב והטעם כי גם ענין האגרת הוא בכלל שליחות או אמירה כי מה לי בפה או מה לי בכתב, אבל אם לא היה שם אגרת רק שליח לא היה אומר רק הנה חותנך בא אליך, כמו שנאמר הנה אביך חולה, הנה בנך יוסף בא אליך, וכאן לא הוצרך לכתוב מה שכתוב יצחק באגרת רק הנוסח שנכתב על האגרת להודיע שיצחק הקדים יעקב לעשו שנתרצה וקיים מכירת הבכורה כמו שנתבאר, וכתב כן ללבן כדי להמציא ליעקב חן בעיניו לומר שהוא בכורו. ועוד ידמה שלענין זה נתכוון רש"י ז"ל שכתב בתחלת הפרשה אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה, שכתב רש"י כן שכיון שאלה תולדות שב אל הבנים אם כן למה יפסיק בדברים אחרים, והשיב רש"י ז"ל שאם היה אומר תכף אומרו אלה תולדות יצחק הבנים היה מוכרח לומר עשו ויעקב כפי מולדתם, ושלכך לא רצה הכתוב להזכירם עד שסיפר כל המעשים שיודע שאחרי כן אפילו יצחק האוהב את עשו הודה על הבכורה והזכיר יעקב קודם לעשו. וזה טעמו של רש"י ז"ל שכתב יעקב ועשו האמורים בפרשה, שע"י המעשים שנהיו וסופרו בפרש' נתברר היות יעקב מוקדם אפי' בעיני יצחק: פרק לא כבר הזכרנו שהאבות היה להם דירה בחברון, וכן היה להם דירה עם הצאן שהיו עיקר ממונם בבאר שבע כמו שביארנו בפכ"ג. ואמנם בזה יובן מה שנאמר פה ויצא יעקב מבאר שבע והוא אמר קודם ושבתי בשלום אל בית אבי וכאשר שב נאמר ששב לחברון. ויש שהביאו ראיה ממה שנאמר ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון שבחברון נתברך, והדעת מחייב הסותר לזה, כי אם היה מתברך בחברון ומחברון נתפרד מאביו לא היה צריך הכתוב לומר ששב אל אביו לחברון כי באומרו ויבא יעקב אל יצחק אביו היה מספיק, ועוד שהיה ראוי לומר וישב יעקב בחברון לא ויבא, שמלת ויבא תורה שלא היה קודם לכן שם. ואמנם המדרשים רבו מאד הנסמכים על קבלתם האמתית, אבל זה יראה לפי פשט המקראות. ועתה אבא לבאר לך מה שראוי להתעוררות בפ' ויצא בענין הסולם, דהיינו מתחלת הפרשה עד וישא יעקב את רגליו

ספק א' מה היה הענין הזה שרצה הש"י להראות לו ענין החלום ההוא בעת ההיא בהיותו על הדרך וכבר היה בן פ' שנים, ולא נאמר שראה לא חלום ולא מראה

ספק ב' מה הוצרך הכתוב לתת סיבה לאשר לן שם עד שאמר שלן שם כי בא השמש

ספק ג' טען מהרי"א על אומרו כאן בכתוב א' ג"פ מקום, ויפגע במקום, ויקח מאבני המקום, וישכב במקום: ספק ד' מה שנאמר מלאכי אלהים עולים ויורדים. שעם היות שנניח כדברי האגדה שמלאכים של א"י לא ילכו לחוצה לארץ, עדיין לא ידענו מה התועלת להורות ליעקב זה באותו חלום. וכבר הביא מהרי"א ז"ל ח' פירושים על זה ולא ראי זה כראי זה ע"ש

ספק ה' אומרו אלהי אברהם אביך וביצחק לא אמר אביך: ספק ו' אומרו הארץ אשר אתה שוכב עליה, שכבר אמרו באגדה שקיפל כל א"י, אמנם לפי הפשט יצטרך ישוב

ספק ז' אומרו ופרצת ימה וקדמה ולא נאמר כן באברהם רק שא נא עיניך וראה וגו'

ספק ח' למה יזכיר הענין על יעקב עצמו כמו שנאמר ופרצת, ואין הענין שב רק אל הזרע שיפרוץ ספק ט' אומרו כאן ונברכו בך ובזרעך וגו', ובאברהם לא נאמר רק ונברכו בך כל משפחות וגו' ולא נאמר בזרעך, וביצחק נאמר ונברכו בזרעך ולא נאמר בך

ספק י' והוא שכל משכיל יתעורר בו שהיאך יעקב והוא הנביא בעצמו ויאמר לו השי"ת אנכי אהיה עמך וגו' והוא כמסתפק אומר אם יהיה אלהים עמדי: ספק י"א באומרו ואנכי לא ידעתי, שפירש רש"י ואם ידעתי לא הייתי שוכב שם, והיאך יתכן זה שהרי הכתוב מעיד שנמשכה לו ברכה משכבו שם כמו שנאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה

ספק י"ב מה היא היראה שנמשכה לו אחר כל הבטחות הללו: ספק י"ג מנין לו שהמקום גרם החלום והלא כמה חלומות יראה האדם והוא במקומות מתחלפים: ספק י"ד אומרו ושבתי בשלום אל בית אבי, מה ענין השלום הזה, ועוד למה לא אמר ושבתי בשלום אל אבי. ועם זה