מעשי השם חלק א רכט

ולעשו שלא הביא לו רק מטעמים לא ברכו בדגן ותירוש. ולפי שבירך את יעקב בכל מעשה בראשית אמר ולך אפוא מה אעשה בני. ומה שנא' ומטל השמים מעל יובן עם מאמרם ז"ל שאמרו שכל העולם ניזון מתמצית של א"י, ולכן אמר מעל ר"ל מח"י שהיא עליונה וגבוהה על כל הארצות, ולכך לא בירך אותו שיתן לו ה' דבר רק שיהיה מושבו משמני הארץ ומטל השמים אבל מא"י יושפע אליו. ועל מה שאמר יצחק גם ברוך יהיה, הרמב"ן ז"ל טען על זה והאריך לפרש שנים או ג' פירושים, ואין צורך כלל כי בעיני פשוט הטעם שהרי היה מוכרח יצחק לומר גם ברוך יהיה אחרי שאמר לו אורריך ארור ומברכיך ברוך, שלכן אמר שאינו תוהה כלל על מה שברכו כמו שאמרנו שמא ח"ו יהיה הוא בכלל ארור במה שהוא מתחרט על שברכו: ואומרו כאשר תריד פרש"י לשון צער כמו אריד בשיחי כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל עכ"ל. וזה רחוק מן הפשט שיאמר לו יצחק כן, ועוד עשו בין יקיימו התורה או לא יקיימוה יצטער וכאן בכתוב לא התנה רק כשיצטער. ולדעתי שיצחק אמר לעשו שאם ירצה ללכת בדרכי ה' יפרוק עולו, כי האדם בעל בחירה ורצון, ומלת תריד בלשון ערב כאילו יאמר תרצה, והיה אומרו כאשר תריד כאשר תרצה, וכן אריד בשיחי ואהימה פירושו ארצה בשיחי ואהימה, שכן אמר הקשיבה לי וענני אריד בשיחי ואהימה, שאמר דוד בתפלתו להשי"ת שיקשיב תפלתו ויענהו מה שירצה בשיחו, ואמר כן לפי שלפעמים האדם שואל מטר ואינו טוב לשדות ולתבואות והוא חושב שהוא טוב, והקב"ה מה עושה אינו שולח מטר לפי שאינו רואה על מה שהצדיק אומר בפיו אבל רואה לעשות רצונו, וזה ששואל מטר אין רצונו המטר אבל רצונו שהארץ יתן לו פריה, וזה אמר דוד רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, שהכוונה לומר שאעפ"י שהם משועים על המטר שיבא, הוא ישמע שועתם ולא יעשה רק הרצון. ועל דרך זה בעצמו אמר גם כן דוד באותו מזמור עצמו, עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, כי היה מספיק אומרו ואתה נותן להם את אכלם, אמנם הכוונה לומר שכל העולם מצפים אל המטר, ולא יפול לומר לשון ציפוי רק אחר שהגיע עת הענין כמו שנאמר הלהן תשברנה, שאחרי שהם היו גדולות וראויות לבעל, יאות לומר תשברנה. וזה אמר הכתוב שכל עיני הבריות חושבים שהגיע עת המטר ומשברים ומצפים שימטיר ואין הדברים כן שהעת לא הגיע והקב"ה ממטיר בעת הצורך, וכן היה מתפלל דוד שלא ישמע שיחו, אבל מה שירצה בשיחו, ולכך אמר וענני אריד בשיחי שפירושו ארצה. וכמו כן פה א"ל יצחק לעשו כאשר תריד, שהבחירה בידו לפרוק עולו של יעקב מתי שירצה לעשות תשובה

ולענין מ"ש ויאמר עשו בלבו פירשו קצת שגילה לאוהביו. והרמב"ן ז"ל כתב כי ההסכמה בדבר אשר ימלך אדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב אעפ"י שיהיה בו דבור בשפתים, גם הביא ראיה ממה שנאמר ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד ולא ידעתי מי הכריח שלא היו הדברים ההם בלבו ממש לא בפה, ואם מפני שנאמר אחר כך ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב, גם מזה אין הכרח שאמר הדברים ההם ליועציו שאפשר לא היתה העצה רק אם יעשה עגלים או דבר אחר או באיזה מקום ישים אות' ואפי' נניח שהיתה העצה על הענין עצמו בשביל זה לא סר שקודם היתה במחשבתו ובלבו לבד, וכשאמר תחלה ויאמר ירבעם בלבו עדיין לא הוציא הדברים מלבו. עוד הביא ראיה ממה שנאמר באליעזר טרם אכלה לדבר אל לבי, גם זו אינה ראיה, שהדברים פשוטים שכל מה שלא יאמר האדם לחבירו אפי' שיאמר אותו בשפתיו בינו לבין המקום בלבו יקרא. ועוד שאומרו אל לבי או על לבי פירושו שאמר הדברים בשפתיו ולא השמיע לזולתו, אמנם כשיאמר בלב אין פירושו רק שלא הוציא הדברים בשפתיו כלל, וכן נאמר מדברת על לבה רק שפתיה נעות. ולדעתי יראה שעשו לא אמר דבר ההריגה רק בלבו אמר אהרגה את יעקב אחי לא בשפתיו כלל, אבל כשהיה מזכיר משטמתו ליעקב היה אומר בפיו יקרבו ימי אבל אבי, כאדם המאיים את חבירו ואינו משלים לבאר מהות האיום, ואלו הדברים שהיה אומר עשו הוגדו לרבקה ולכך נאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, לפי שענין ההריגה לא היה אומר בפה, והתורה מעידה שכך היה בלבו. ולפי זה לא אמרה רבקה ליעקב שעשו אומר להורגו שלא אמר כן, אבל אמרה מתנחם להורגך כלומר כשהוא מדבר במשטמתו עליך לענין הברכה הוא לוקח לעצמו תנחומין במה שבכוונתו להרגך. וידעה זה מהאיום שלו שהיה אומר יקרבו ימי אבל אבי דרך נחמה לעצמו. ובזה הדרך יתיישב ת"א שתרגם כמין לך למקטלך, שאם היה אומר בפה להורגו אין כאן הכמנה: ועל מה שנאמר אחי רבקה אם יעקב ועשו כתב רש"י איני יודע מה מלמדנו. ולדעתי יתכן לומר שכבר נאמר שקרא יצחק אל יעקב ושאמר לו קום לך פדנה ארם. ויש לשאל מה ענין סיפור השליחות שנית לומר וישלח יצחק את יעקב, אבל נכון (שזה] היה אגרת ששלח יצחק ללבן עם יעקב, וזהו שנאמר וישלח יצחק את יעקב ר"ל עם יעקב, וכתב לנו הכתוב נוסח הלשון שכתב יצחק באגרת אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו, כדי להודיע שכבר גם יצחק הקדים באגרתו יעקב לעשו שהסכים על מכירת הבכורה, כי לא יתכן שישלח יצחק את יעקב ללבן בלתי