מעשי השם חלק א כב

הזמן מאין שאין לזמן ציור בלתי תנועה. ואם הדעת שאומרים שהבריאה היתה בהשתלשלות דבר מדבר דרך עילה ועלול עד העילה הראשונה, גם היא מסולקת באמרו שהאלהים ברא יש מאין השמים והארץ שכבר נתבאר שבלשוננו הקדוש אין לנו מלה שהיא מורה ענין יציאת דבר מאין רק מלת ברא כמ"ש הרמב"ן, וא"כ אחרי נתבאר שהוא ברא ב' דברים והם השמים והארץ מהאין א"כ אין הבריאה עילה ועלול

אבל לדעתי יתכן לומר בכתוב הזה כפי פשוטו והקרוב אליו, אחר שנקדים הקדמות נאותות לענין זה, ונאמר ששמים וארץ וכל מה שביניהם הם איש אחד וגוף אחד כמ"ש המורה חלק א' פ' ע"ב, וכתב שם שא"א שימצא ארץ מבלתי שמים ולא שמים מבלתי ארץ, וא"כ יחוייב היות שמים (וארץ) בריאה אחת בעתה אחד, ובא האות שכאן הזכיר בריאת השמים והארץ יחד ולא ביאר קדימה ביניהם והזכיר השמים קודם, ובכתוב אחר הזכיר הארץ קודם שנאמר ביום ברא אלהים ארץ ושמים, שודאי יראה היות דברי הרמב"ם ז"ל על נכון שהם איש אחד, ויתכן שזה אמר הנביא ישעיה ג"כ אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. שהכוונה לומר שהם איש אחד וגוף אחד שכן דרשו ז"ל מכאן שנבראו בבת אחת שאין ספק שלזה כוונו הם ג"כ שהם גוף אחד

עוד נקדים היות אמת כמ"ש הרמב"ן ז"ל שהקב"ה ברא קודם חומר היולי שממנו עשה השמים והארץ וכל מה שביניהם. וכבר תמצא זה מבואר בדבריהם ז"ל שאמרו משל לזורע זרעים בבת אחת וזה יוצא אחר יום וזה אחרי ימים, שמאחרי שאמרו זורע זרעים בבת אחת נראה היות רצונם לומר שכל מעשה שמים וארץ ומה שביניהם כולם נבראו ברגע אחד, א"כ יחוייב להיות כוונתם על ההיולי שכתב הרמב"ן. ולא יעלה על לב ח"ו שאנחנו מניחים שברא החומר היולי תחלה לסבת טענת הפילוסופים שאמרו שההויה לא תהיה מהעדר כמו שכתב מהרי"א, כי אין הדברים כן, אבל הנחנו היות חומר היולי שבראו ה' קודם מפני תועלות מופלגות נמשכות לאמונה מהנחתנו זאת, והם ג' תועלות מופלגות

התועלת הא' מה שיתעורר כל משכיל בענין הבריאה שסופרה בתורתנו שאמנם היתה בז' ימים שנראה זה כאלו ח"ו הוצרך הבורא ית' לפעול בזמן כענין באדם. ולענין הי' מאמרות טענו ז"ל והלא במאמר אחד היה יכול להבראות. וכבר יפלא על תשובתם שאמרו לתת שכר טוב וכו' שעדיין יחסר הטעם למה י' ולא יותר או פחות. אבל יראה שלא נתנו טעם אל מספר המאמרות היותם י' לא פחות ולא יותר, להיות כוונתם שאחרי היות תורתנו קיום העולם שהם י' דברות לכן נברא העולם ביו"ד מאמרות, וכבר בארנו זה פרק כ"ד בהגדה בענין היו"ד מכות, לפי שפרעה הכחיש בריאת עולם ואמר מי ה' ולא ידעתי את ה', לכן הוכה עשר מכות נגד עשרה מאמרות, ונשוב אל ענינו שכבר שאלו ז"ל במאמר אחד היה יכול להבראות. ויש לשאול למה לא אמרו שאלתם לענין שברגע אחד היה יכול להבראות, והיתה אז הטענה יותר עצומה שמה שהיה יכול לברא ברגע אחד ברא בז' ימים שהם כמה אלפים רגעים, משא"כ במאמרות שלא הרבה רק מן מספר הא' אל מספר הי'. אמנם במה שהנחנו יתיישב על נכון שברא קודם החומר היולי ברגע ואחר בריאת החומר ההוא הנה כדי להוציא צורה אחת מן הכח אל הפועל היה צריך זמן כשיעור סבוב הגלגל היומי ואין לך לומר למה לא היה בורא הקב"ה מן ההיולי כל הנבראים ברגע כמו שאין לך לומר מדוע האשה ההרה לא תוליד תכף ברגע אבל יולדת, לתשעה, לפי שהחומרים אשר מהם יצא דבר זולתם הש"י קבע לכל אחד זמן כפי חוקו שתצא פעולתו מן הכח אל הפועל זה ביום אחד וזה בשבוע וזה בחדש וזה בשנה וזה בכמה שנים, ואם כן קבע ג"כ לחומר היולי שתצא פעולתו בכל מאמר ביום אחד, ועוד שפעולת החומר היולי בכל הנבראים במאמרו ית' לא היה רק במקום אחד מן הכדור, והעד הנאמן בזה יתבאר היטב בפעולת המאורות שעם היות הפעולה ההיא שלימה עשויה כדי להאיר על הארץ, לא היה אפשר שתתפשט פעולתו שהיא האורה בפחות מיום אחד, שהגלגל יומי הוליך אותו ממזרח למערב כל הכדור סביב ואז נתפשט אורו בכל הכדור אם כן ודאי יתכן לומר שכמו כן היו כל פעולות החומר ההיולי שלא היו מתפשטות בכל הכדור רק ע"י גלגל היומי, והיה זה משל דומה למי שרוצה לתת בשמים בקדרה וכוונתו שיתפשט טעם כל בושם בכל חלקי התבשיל בשוה הנה יתן בקדרה מין בושם אחד ויערב הקדרה ומנער אותה היטב ואח"כ יתן בושם אחר, כמו כן היתה פעולת החומר ההיולי בגזירת הבורא ית' ובמאמרו מתפשטת ביום אחד בכל כדור הארץ. אבל פעולתו ית' בבריאתו החומר ההיולי היה בעתה אחד וברגע, אחד, ובזה ירוח לנו מאד שאין מקום לשאול ברגע אחד היה יכול להבראות שבריאת ההיולי כן היה ברגע ועתה ראשון, באופן שהכל ברא הקב"ה ברגע לא בזמן כענין באדם

והתועלת הב' הנמשך מהנחתנו זאת שהנחנו שהקב"ה ברא קודם חומר היולי וממנו נבראו כל הנבראים משמים וארץ ומה שביניהם הוא, שאם אמרת בלבך כמו שכתב מהרי"א שאין אנו צריכים לומר שברא קודם חומר היולי, וכבר ראית שאמר כן בחשבו שזה חסרון בחק יכלתו ית' שנאמר שברא הפרטים מן החומר ההוא כי יד ה' לא תקצר מלעשות כל פרט ופרט מלא דבר, אמור לו מעתה שמעולם לא יצא מידי