מעשי השם חלק א רכח

מאחרי שלא נשבע לו, והעוה"ז ניתן לו על פי הנבואה שנאמרה לרבקה ורב יעבד צעיר. וכדי שיתקיים החליפין בענין העבודה שיהיה העוה"ז לעשו השתדל שעשו ישמש את אביו, וקיים מצות כבוד אב בעבודת המטעמים, שכנגד זה יזכה לאותו הנבואה. הנה רבקה בראותה שלה נאמר מפי הנביא שעשו יעבוד את יעקב ושעשו ברשעתו מכר ברכת אברהם וראתה שיצחק ביקש להשתדל שלפחות ישאר לעשו ברכת הצעיר שהוא העוה"ז והיה רוצה להשתדל זה ע"י הברכה שיברך את עשו, שחשב כיון שיעקב נתרצה לעבדו בשגם הוא יסכים גם יברך אותו שיהיה גביר יתקיים ענין החליפין שעשו יזכה להעוה"ז. ולפי זה הסכימה אותה צדקת לרמוז את יצחק שלא יברכנו ותשאר הנבואה כמו שהיתה ויזכה יעקב לב' עולמות אחרי שעשו ברשעתו ביזה העוה"ב ועל כן לא נסתפקה שהברכה בשגם לא תחול על יעקב להיות ברמאות הנה כבר תשאר הנבואה במקומה ויצחק לא יוכל לחזור בו וכאשר פתרה כן היה שכאשר יצחק בירך את יעקב והחזיק דברי הנבואה ואמר ארריך ארור לא רצה לחזור בו שאם היה ח"ו חוזר בו היה יצחק בעצמו בכלל אורריו ולכך אמר גם ברוך יהיה. ובזה הותר ספק א' ב' ג' ד' ה' וגם בזה יתיישב מה שאמר יצחק בעבור תברכך נפשי, שכאשר ידע שהוא מכר ברכת אברהם אמר לפחות אברך אותך ברכת עצמי, ועל כן אמר תברכך נפשי. וזהו גם כן שאמר עשו הברכה אחת היא לך אבי, כלומר אם הייתי רוצה ברכת אברהם כבר איננה רק ברכה אחת וא"א לחלק לגרוע או להוסיף, אמנם מאחר שאני מבקש ברכת עצמך וכי אין לך כי אם ברכה אחת. ובענין הברכה שאמר לו יעבדוך אחיך אין מזה לדעתי טענה כלל, שמאחר שנאמר בנבואה שכל אחד מהילדים הללו תהיה אומה אחת כמו שנאמר שני לאומים, אם כן היה מדבר יצחק על כל זרע יעקב שיעבדו אותו ואת זרעו, ולהיות הוא כעת לפניו כינה כל האומה העתידה לצאת ממנו יחיד, ואמר יעבדוך כי לא רצה שיעקב לבד יעבדנו, כי זאת היתה כוונת יעקב כשעשה עמו החליפין שהוא לבדו יעבד עשו לא זרעו. כי על כן לא הוצרך שבועה שכבר החזיק במה שעבד אותו בהלעטה ההיא. ועל דרך זה היה שולח יעקב לומר לעשו שהוא עבדו כמ"ש כה אמר עבדך. אבל יצחק היתה כוונתו שזרעו של עשו יירש העה"ז ושזרעו של יעקב יהיו כפופים אליהם. וקראם בני אמך כלומר אותם הבנים שאמך אוהבת אותם

ועל פי דרכנו זה נתבאר היטב מה שאמר יצחק לעשו ולך איפא מה אעשה כי אחרי שנתן ליעקב שני עולמות לא נשאר מה לתת לעשו כי קודם לכן היה חושב לתת לו העוה"ז ע"פ הנבואה שנאמר לרבקה, ולכן הזכיר בברכתו את האלהים ואמר ויתן לך האלהים. אמנם בברכת עשו באחרונה לא הזכיר האלהים, רק הגיד לו העתידות שמשמני הארץ יהיה מושבו, ובזה הותרו ספק ו' ז' ח' ט': וזהו לדעתי מה שאמר יעקב ליוסף נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. ורש"י פירש שם מיד האמורי מיד עשו ופירש שקרא אותו אמורי מפני שהיה עושה מעשה אמורי או שבמאמר פיו היה צד את אביו ופירש בחרבי ובקשתי בחכמתו ובתפלתו. ושם לא פירש הוא ז"ל היאך לקח אותו מיד עשו אבל הביא האגדה כצורתה ואפשר שפירש כן ע"פ אגדה אחרת שאמרו ז"ל אצל מה שנא' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו שנתפשר עשו עם יעקב שיעקב ינחול הארץ והוא לקח כל ירושת אביו, וע"ז פרש"י ז"ל שלקח מיד האמורי מיד עשו

אבל יתכן עוד לומר נכון מזה שאחרי שלא נשלמה לו ברכת אברהם בשלמות עד שזכה לברכת אביו שעשו יהיה עבד לו, וראה שאמר יצחק לעשו שיקח חרבו וקשתו לצוד ציד לזכות בברכה ההיא, ויעקב זכה בה ע"י הגדי שעשה מטעמים, קרא ג"כ שהגדי היה חרבו וקשתו כלומר במקום חרבו וקשתו של עשו. ומה שקרא את עשו אמורי אין אנו צריכים לומר שהיה עושה מעשה האמורי, שכיון שנשא אשה אמוריית ודבק באשתו כתיב וארז"ל שקשורה בו ככלב, א"כ היטב לקרא אותו אמורי וכבר ידוע שמבנות חת לקח בחברון שעל פני ממרא האמורי, וגם אם נאמר שבני חת היו כנעניים לא אמוריים כבר ביארנו גבי מראה בין הבתרים על מה שנא' שם כי לא שלם עון האמורי שהאמורי הוא היה הראשון בעבודת אלילים שהיתה לז' עממים והז' עממים נמשכו באמונתם אחרי האמורי ושלכך נקראים כל הז' עממים בשם אמורי, ואם כן היטב יעקב לומר על עשו היותו אמורי. ואפשר גם כן שנשתמד לאמונת האמורי שהיא אמונה כוללת כל הז' עממים, וזה אומרו אשר לקחתי מיד אמורי בחרבי ובקשתי, שגם הוא קרא אותם ציד כמו שנאמר שבה ואכלה מצידי שהועיל יותר מחרבו ומקשתו וכשארז"ל ואוכל מכל ר' יהודה אומר מכל מה שנברא במעשה בראשית. וכבר יובן מאמרם זה במאמר אחר שאמרו ר' חייא הוה ליה חד רחימא, והאכילהו מכל מה שנברא במ"ב שפירושו לדעתי שלימד אותו והודיעו שכל מ"ב לא נברא רק בעד הצדיק, וכאשר הודיעו זה הרי נהנה מכל מעשה בראשית. ויתכן שגם פה יפורש כן שיצחק כאשר אכל מה שהביא לו יעקב נהנה מכל מה שנברא במ"ב שהבין שכל מ"ב לתכלית הצדיק נברא, ובהיות שנהנה לאכול מיד יעקב שהיה צדיק אם כן כבר נהנה מכל מה שנברא במעשה בראשית. וכדי לברך אותו נגד כל מעשה שמים וארץ שהוא מ"כ מדה נגד מדה בירך אותו מטל השמים ומשמני הארץ דהיינו כל מעשה בראשית בכלל, גם ברכו בפרט על הפת והיין שהביא לו מדה נגד מדה ואמר אל דגן ותירוש,