מעשי השם חלק א רכז

כנען אשר קללו נח להיותו עבד לאחיו על גודל המרד שנעשה נגדו קללו כן, אבל יעקב למה יהיה עבד מה עשה. ועל זה כתב מהרי"א ז"ל שבירך את עשו שיהיה ראש הבית ושיעקב נכלל בברכה. ולא ידעתי איך יוכלל בנחלתו והוא נתן אותו עבד לו: ספק ב' מה הוצרכו המטעמים לענין הברכה

ספק ג' היאך יתכן שתועיל ברכה בלתי כוונה וכ"ש בהיותה בטעות, וכבר נתעורר מהרי"א איך חשש למישוש ולא חשש להברת הקול ולדעתי לא חשש על המישוש אלא מפני הקול, שכאשר ישמע הקול יבקש למששו, וכן היה שיצחק נתן סבה למה משש אותו, ואמר להיות הקול קול יעקב משש אותו אבל ענין אות המישוש חזק מאות הקול, כי הקול ישתנה כפי התלאה והמנוחה וכפי המאכל אשר יאכל וישתה, והעד שכן היה שלא חשש יצחק על ענין הקול כשמצאו שעיר במישוש, ועל כן יעקב לא נתיירא רק מן המישוש אשר ימשך כאשר ישמע הקול: עוד יפלא על מה שנאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', ורש"י הביא אגדה שנכנסה עמו ריח גן עדן, ועוד גם כן הביא אגדה אחרת שנתן בו ריח טוב, וזהו שדה של תפוחים, ומבואר שכל זה דרשו ז"ל מפני שנראה מן הכתוב שלא היה הריח הזה מורגל כשהיה בא עשו אליו ובתמיהה אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ולדעתי לפי פשוטם של דברים יאות לומר מסכים אל מה שארז"ל שאברהם קרא בית המקדש הר כמו שנאמר בהר ה' יראה, ויצחק קראו שדה כמו שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. והוא שכאן תמה יצחק על שהיה ריחו של יעקב כריח בית המקדש ועליו אמר כריח שדה אשר ברכו ה', שב אל השדה עצמו שהיה גורן ארנן היבוסי בהר המוריה ויתכן שהיה ריח הר המוריה ריח טוב כריח מור ועל כן נקרא הר המוריה לשון מור, כמו שנאמר עליו אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, וזה היה שחידש הכתוב שרבקה נתנה ליעקב בגדי עשו החמודות, שאם יריח יצחק את יעקב שהוא כן מלומד בריחו של בגדי עשו יחשוב היותו עשו, והנה שב ריחו של יעקב כריח הר המור, ויצחק חשב שעשו הביא צידו משם: ספק ד' איך אמר יצחק גם ברוך יהיה אחר שרימה אותו: ספק ה' נתעורר מהרי"א ז"ל על מה שנאמר וישטום עשו ליעקב על הברכה אשר ברכו אביו, והל"ל אשר לקח ברכתו, אבל לדעתי אמר הכתוב כן להודיע שעשו לא היה חושש לברכת אביו כלל, ולא היה מאמין שיצליח בברכתו וכל מה שהיה בוכה וצועק לרמות את אביו היה עושה כן כאלו חושש הרבה לברכתו והתורה מעידה שלא שטם ליעקב לפי שלקח ברכתו, כי לא היה מאמין שיוכל יעקב לקחת ברכתו, אבל לבד על הרמאות שבירך אותו אביו

ספק ו' אומרו למען תברכך נפשי והיה מספיק אומרו למען אברכך: ספק ז' אומרו הוה גביר לאחיך והוא אין לו רק אח אחד היינו יעקב, וכן יש לשאול מה לו להזכיר בני אמך והוא ואמו אין להם בנים זולתם: ספק ח' אומרו ויעקבני זה פעמים, ואמנם מכירת הבכורה היה ברצונו בלתי שום רמאות כלל, גם בזה יתבאר מה שנסתפקו המפרשים לומר שהיאך יתכן שיצחק יעשה נגד מה שנאמר לרבקה שהלכה לדרוש את ה' שאמר לה שהגדול יעבד את הצעיר

ספק ט' מה שאמר עשו הלא אצלת לי ברכה והיאך יאציל לו ברכה והוא חשב לתת לו כל הברכות ספק י' היאך היה אומר יצחק שאין ברכה לתת לו כיון שאינם עתידים להיות יחד ולמה לא יתן לו גם כן מטל השמים, ועוד למה לא יתן לו שיהיה לקהל עמים כמו שאמר אח"כ ליעקב: הנה אלו הם הספקות אשר יפלו בענין זה, ואל יפלא על סדר הקדימה והאיחור כי לפי הענין בהיתרם סדרתים כן, גם יתבאר אומרו הברכה אחת לך אבי, גם יתבאר בסוף הפרשה אומרו אם יעקב ועשו ועם היות שקדמוני בקצת מן הספקות לא אמרתים בשם אומרם לשנאת האריכות, אבל בענין היתרם בחרנו דרך ההתקרבות אל הפשט כאשר תראה,כי אמנם אמתת ענין זה שרבקה הצדקת כאשר הלכה לדרוש את ה' כבר הלכה או אל שם ועבר או אל אברהם, ואיך שיהיה אין ספק שלא העלימה אותה הצדקת ענין הנבואה ההיא מבעלה. וכבר אמרנו פכ"ד שיעקב מה שביקש מעשו הבכורה במקום ההלעטה בדין ביקש כן, שמאחרי שהבכור נאמר לרבקה שצריך שיעבד את הצעיר ועשו ביקש מיעקב עבודת ההלעטה, אם כן היטב לומר לו שכיון שאתה רוצה עבודה ממני תתן לי הבכורה וכבר הענין היה שגזרה החכמה האלהית שאלו הב' בנים א' מהם יירש העולם הזה ואחד מהם יירש העה"ב והיא ברכת אברהם, ואין ספק שמן הדין היה להיותה העה"ב לבכור. ולפי זה כאשר ראה יעקב שעשו ביקש ממנו עבודה מצא מקום להחליף שהוא יעבד אותו דהיינו העה"ז ושיהיה עבד לעשו, וברכת אברהם שהוא העוה"ב יהיה ליעקב, וכבר עשו ישר בעיניו החליפין כאשר נאמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה באומרו שאין אחר המות כלום כי זאת היתה אמונתו, ואם היו נשבעים שניהם היה ענין החליפין מתקיים, אבל יעקב עשה בערמה וביקש שישבע לו והוא לא נשבע לעשו כי על כן לא נאמר וישבעו רק עשה לו העבודה באומרו העה"ב הוא לעתיד צריך שתשבע לקיים, אבל העבודה היא בעוה"ז והעבד נקנה בחזקה כאשר יעבוד את האדון בהלעטה או עבודה אחרת קנאו, ובזה נתרצה עשו, וכאשר היה יצחק אוהב את עשו וידע ענין המכירה הזאת שעשה שמכר ברכת אברהם, נתעורר לברך אותו, כי ראה בעיניו שאיבד שני עולמות שלא יהיה לו העה"ב כי כבר מכרו, והעוה"ז גם כן יבקש יעקב להחזיק