מעשי השם חלק א רכו

במשיחי נגד מה שהוכרז כל הנוגע, ונגד מה שנאמר וכאשר עשינו עמך רק טוב, נאמר ובנביאי אל תרעו ולענין סיפור הבארות שנים שרבו עליהם רועי גרר והג' שלא רבו, יפה כתב הרמב"ן ז"ל שזה רמז לב' בתים שנחרבו ולג' העתיד להיות נצחי ומתוך דברי הרמב"ן ז"ל נראה שלקחו מיד יצחק רועי גרר הב' בארות הראשונים, ואם הדברים היו כן לא היה מתקיים לא הניח לאיש לעשקם, אבל לדעתי לפי הפשט גם ענין הג' בארות הללו סיפר הכתוב להודיע שלא הניח לאיש לעשקם, שעם היות שרבו עליהם נשארו ליצחק ולא עשקוהו, והעד שנתן להם שמות ואין האיש נותן שם למה שאינו שלו, וזה הלשון שתפס המשורר לומר לא הניח לאיש לעשקם על הבאר שנקרא עשק אמר כן. ואל יפלא בעיניך על דברי אלה מה שנאמר והוכח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך, ותאמר שהרי הניח לאיש לעשקם, שאין הדברים כן שלא גזלו הבאר מאברהם. אבל היה מוכיחו על הגזל שכיון שהיה רוצה ברית אהבה עמו שהוא נביא ה' ראוי שיתרחק מן הגזל:

ועוד יתכן שזה היה הבאר שמצאה הגר, ושב על הכתוב שנאמר ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים, שאמרו ז"ל שהיה הבאר הזה מו' ימי בראשית וכאשר נתגלה להגר באו עבדי אבימלך והחזיקו בו וגזלוהו מן הרבים, שלכך נסמך ענין ההוכחה שהוכיח אברהם את אבימלך לענין ספור הבאר שמצאה הגר, ולכך נאמר על אודות הבאר בה"א הידיעה, שב אל המים שמצאה הגר והשקתה לישמעאל, שגם הוא היה שם קרוב כפי מה שבא הסיפור שהיתה במדבר באר שבע, ואם היה הגזל בבאר שגזלוהו מאברהם אין תשובתו מספקת לומר שלא ידע שגזלוהו שהיה ראוי להחזירו ולא נאמר דבר מזה. ובמה שנאמר ויקרא אותה שבעה, כתב הרמב"ן שהוא הבאר שקרא אברהם באר שבע על שם השבועה שנשבע שם לאבימלך וגם הוא קרא לו שם כמו שקראו אביו, וזה תימה בעיני שאם הדבר כן לא היה צריך לומר שקרא לו שבע, שכבר נאמר ויקרא להם שמות כשמות אשר קרא להם אביו ועוד לא יתכן שהרי אומרו ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו מצאנו מים, נראה ודאי שלא היה באר קודם לכן, שאם כבר היה באר בימי אברהם לא היו צריכים לבשר אותו שמצאו מים. אבל נראה שהיתה באר חדשה וכבר המקום היה נקרא באר שבע, שכן קראו אברהם ובאותו המקום היה יצחק כמו שנאמר ויעל יצחק באר שבע, אמנם כאשר חפרו עבדיו באר אחרת סמוך באותו המקום בעצמו וקראו שבע, עתה נקראת כל העיר באר שבע על שם ב' הבארות שחפרו אברהם ויצחק, והעד הנאמן שהם שנים מה שנאמר ביהושע בגורלו של שמעון באר שבע ושבע ומולדה ונראה עוד שקראו שבע על שם שכבר היו לו ז' בארות, שאותם שסתמום פלשתים, כיון שנאמר כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו הרי כאן ג' שאם היו ב' לא היה אומר רק הבארות שמיעוט רבים שנים, וג' שחפרו עבדיו דהיינו עשק ושטנה ורחובות, הרי כאן ו' וזאת שבעה על כן קרא שמה שבעה. גם אפשר שעל שם שבאותו יום שנשבעו איש לאחיו באו לו עבדיו עם הבשורה לכן קרא אותה שבעה, ולכך נאמר ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק שנראים דברי מותר לספר שבאותו יום באה לו הבשורה, כי מה לנו אם באותו יום באה הבשורה או ביום אחר, אבל יאות הכוונה כאשר אמרנו. ואמנם יתכן לשאל גם כן למה לא אמר הכתוב הטעם כי שם נשבעו כמו שנאמר באברהם. אבל יתכן שטעם קריאתו הבאר ההוא שבעה היה לב' הסבות, אחת שהיה באר שביעי לו ואחת שנשבעו שם, ולכך לא נאמר כי שם נשבעו כמו שנאמר באברהם לפי שהיה שם גם כן טעם אחר:

פרק ל

פי' הרמב"ן על מ"ש בעבור תברכך נפשי וז"ל, היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ, ולהיות הוא בעל הברית לאלהים כי הוא הבכור, ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה' לה ורב יעבד צעיר, כי איך היה יצחק עובר את פי ה' והיא לא תצלח. והנה מתחלה לא הגידה לו דרך מוסר וצניעות כי ותלך לדרוש את ה' שהלכה בלא רשות יצחק, או שאמרה אין אני צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי, ועתה לא רצתה לומר לו כך הוגד לי מאת ה' טרם לדתי, כי אמרה באהבתו אותו לא יברך יעקב ויניח הכל בידי שמים, והיא ידעה כי בסבת זה יתב' יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה, או הם סבות מאת ה' כדי שיתברך יעקב וגם עשו בברכת החרב, ולו לבדו נתכנו עלילות עכ"ל הרמב"ן ז"ל

ולא הבנתי הדברים, שאם כוונתו של יצחק היתה לברך את עשו לנחול את הארץ, למה לא אמר כן ליעקב אחרי שחשב היותו עשו והיה ראוי לומר לו כמו שאמר לו בשלחו אותו פדן ארם ויתן לך ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם, ספק שני שכאשר צעק עשו על הברכה למה לא בירך אותו בברכת אברהם, עוד יש שאלות בכתובים הללו אשר לב המשכיל יתעורר בהם ומהיתרם תמשך הבנתם, וזה מתחלת מה שנאמר ויהי כי זקן יצחק עד סוף הפרשה

ספק א' מה ראה יצחק ונתעורר לברך את עשו ולא ראינו שאברהם בירך אותו, וכיון שרצה לברך בניו למה לא בירך שניהם ולמה היה רצונו שיעקב יהיה עבד לו על לא חמס עשה, כי