מעשי השם חלק א רכה

אל אברהם שהשבת אות על קידוש העולם, ויהיה אומרו כאן את משמרתי שב אל השבת ששמר אותו הקב"ה כמו שנאמר שבת וינפש, ואין כוונת הכתוב הזה לומר רק על ששמר השבת לבד, ואומרו מצותי חקתי ותורתי, הוא כאלו יאמר ששמירת השבת היא שקולה ככל חקותיו ומצותיו ותורותיו, וכמו שדרשו רז"ל במה שנאמר משה וישראל שקול משה נגד כל ישראל מפני שהוזכר משה בפרט כמו כן כאן שהזכיר משמרתו ית' שהיא השבת אצל מצותיו חקותיו ותורותיו, יאות שאמר כן לומר ששבת שקולה נגד כלם. אמנם ליישב מדרשם ז"ל עם המקראות יתכן עוד לומר שאברהם וכן כל האבות היו עוסקים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, וזהו לדעתי מה שנא' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ה', שאמר הקב"ה שכיון שהודיעו כל כללי התורה ופרטיה כדי שילמדם לבניו, שגם ענין המשפט של סדום לא היה רוצה לכסות ממנו, ויהיה כאן אומרו ידעתיו כמו הודעתיו, וכן אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ר"ל שהודיעו כל מה שהודיעו פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, וכמוהו נאמר ומשפטים בל ידעום שפירושו לא הודיעם, וכן תרגומו לא הודיענון, וכן נרמזו בשמותיהם של האבות תרי"ג מצות, שכבר ידעת ששמות האבות בלתי אותיות השם שניתנו בהם עולה תרי"ג, שלפי ענין הצחוק לא היה נאות ליקרא יצחק רק צחק וכן ענין יעקב לאחיזת העקב היה ראוי ליקרא עקב. אבל רצה הש"י כמו ששם בשמו של אברהם ה"א משמו כן הושם ביצחק וביעקב היו"ד, וכאשר תסיר הה"א מאברהם והיו"ד משל יצחק וכן של יעקב ישאר תרי"ג, לרמוז שהיו עוסקים בתרי"ג מצות. וכן תמצא שרמז הכתוב בשם ישראל כי כאשר הם עושים רצונו של מקום ושם של ע"ב חונה על דגליהם הרי הם נשלמים ומעוטרים תרי"ג מצות, כי כשתוסיף ע"ב על ישראל יעלה תרי"ג, וראה שהכתוב אומר זה במה שנא' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, שלפי הרגל הלשון היה לו לומר והזכירו את שמי על בני ישראל אבל אמר ושמו, לרמוז שכשישימו שם של ע"ב על ישראל תהיה הברכה העליונה מלאה ומעוטרת בתרי"ג מצות ע"ל ב"ני ראשי תיבות ע"ב לרמוז על האמור, ואומרו כאן עקב אשר שמע אברהם בקולי שב אל העקדה, וישמור את משמרתי, שב אל המילה שנאמר בה לשון שמירה ואתה את בריתי תשמור, ואומרו מצותי חקותי ותורתי שב אל אומרו ששמע בקולו, כאלו אמר עקב אשר שמע בקולי מצותי חקותי ותורתי, וישמור משמרתי כלומר שבמה שאמרתי לו שישמור שמר, ובמה שאמרתי לו שישמע כדי לצוות לבניו שילמדו ג"כ עשה כן אבל לימוד לבד לא מעשה, ולכך אמר לו זאת בריתי אשר תשמרו כלומר זאת תשמרו אבל לא החקים, באופן שהיו האבות עוסקים בכל פרטי התורה ודקדוקיה, וכמו שארז"ל שהיה יוסף עוסק בענין עגלה ערופה, אבל לא מקיימים, זולתי ע"א וברית מילה כמ"ש במצות המילה והייתי להם לאלהים וזה יובן שלא היו מקיימים זולת אלה השנים מן המצות אשר בין האדם למקום אבל מה שבין איש לרעהו לעשות משפט וצדקה, פשוטים הדברים שהיו מקיימים את הכל, כי על כן נאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ולא נאמר שיצוה את בניו לשמור דרך ה'. אבל אמר ושמרו לפי שהם שני ענינים שהקב"ה הודיע לו כל פרטי התורה חקים מצות ותורות שילמדם לבניו אבל לא ישמרו רק מה שהוא עשיית משפט וצדקה בארץ שהם המצות שבין האדם לבריות, ובשאר פרטי התורה במה שישראל עתידים להצטות יעסקו לבד, ואם היו עושים קצת חקים כארז"ל מצות אפה ויאכלו פסח היה, הנה היה זה כדרך שמחנכים הקטנים למצות, כן היו האבות מחנכים עצמם ואת בניהם למצות עשה שהם צריכים חנוך, ולכך אמרו ביעקב שעשה ערובי תחומין שלא נמצא סמך שלא עשה מלאכה כי לא נשמרו ממצות ל"ת שבין אדם למקום. ובפירוש נאמר ושמרו בני ישראל את השבת כנראה שלא שמרו שבת עד שנקראו בני ישראל, ויצחק אמר לעשו שא נא כליך תליך וקשתך ולא חשש לשיעשה אותה נבלה בחצים, ועם שדרשו ז"ל תליך השחז שלא תאכילני נבלות, לפי הפשט אינו אלא לשון נשיאה כמו שנאמר ויהי לו נושא כלים והיאך ישמר מן החצים, ועוד שעשו ג"כ נתחתן בכנען ויצחק אוהב אותו ולא ציוה ליעקב לבלתי קחת מהם לבד להיותם מורת רוח להם, הרי נתברר לנו לפי דרכנו זה שהאבות היו עוסקים בכל פרטי התורה ולא שידעו זה ברוה"ק אבל שהקב"ה לימדה לאברהם כלליה ופרטיה מה שהוא עתיד לצוות לבניו כמ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ולא אמר אשר ישמור. ויאות היטב על לשון אומרו למען, שהרי הוא כאלו אמר הודעתיו למען אשר יצוה שפירושו למען שיחנכם ולא אמר למען אשר ישמור, אלא ודאי שלא היו שומרים ממנה במצות שבין אדם למקום רק המילה, אבל היו מחנכים במצות עשה שצריכים חנוך, ואומרו עקב אשר שמע וגו' הלשון מדוקדק כי אין השכר שכר קיום, אבל שכר שמיעה ששמע מפי הש"י התורה שהוא עתיד לתת לבניו כדי לחנכם כמו שנאמר למען אשר יצוה וגו':

פרק כט

הנה סיפור כל המעשה הזה שיצחק הלך אל אבימלך, ושהכריז כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות ימות ושקנאו בו פלשתי', וענין הבארות שסתמו פלשתים הכל להודיע מעשה ה' כי נורא הוא כמו שנאמר לא הניח לאיש לעשקם וגו' אל תגעו