מעשי השם חלק א רכד

את הילד. וכבר אמרנו שיש לשאל היאך מלאו לבו של יעקב לשאל הבכורה במקום נזיד עדשים ומה ענין הבכורה אצל נזיד עדשים שנתן לו, וגם על עשו יפלא, אפי' שביזה הבכורה מה היה הענין בנזיד עדשים עד שנתרצה למכור הבכורה ולישבע על ככה בעבור הנזיד ההוא. אבל יראה שעשו ביקש ממנו עבודת ההלעטה, וזה השיב לו יעקב שהוא רוצה לעשות העבודה הזאת להלעיט אותו, ולהיות שיעקב ועשו כבר היו יודעים שנאמר לרבקה מפי הנביא שרב יעבד צעיר, לכך אמר יעקב לעשו טענה נכונה, שמאחר שאתה רוצה שאני אעבוד אותך ואלעיטך, א"כ ראוי שאהיה אני הבכור כדי שיתקיים שהבכור יעבד הצעיר, ובזה היתה שאלתו כדין, ועשו כאשר ראה שתועלת העבודה היא בעוה"ז ותועלת הבכורה לעתיד לבא, בחר להחליף עמו שיעקב יעבדנו, ולא חשש לבכורה כי לא היה מאמין במציאות ראשון. וגם מטעם זה שלח יעקב לומר לעשו כה אמר עבדך, כלומר אני עומד על התנאי שאני אהיה עובד אותך, וכל זה עשה אחרי שראה אמונתו הרעה, ועל זה השתדל יעקב לקחת הבכורה להורות על ענין האמונה האמתית שהיא מעלת הבכור שהוא קדש לה', ושברכת אברהם שהאמין במציאות הראשון לא יאות שיירשנה רק הבכור, וכמו שיתבאר בס"ד פ"ל: ובדרכנו זה יאות מה שאמרו ז"ל באגדה שאותו יום יצא לתרבות רעה אחר שמת אברהם כי זו היתה יציאתו שאמר הנה אנכי הולך למות, שלא ביקש ממנו יעקב הבכורה רק אחרי ראותו שהוא יוצא לתרבות רעה, וזהו שנצטוינו תמחה את זכר עמלק שעמלק עליו נאמר ראשית גוים עמלק, ולא נאמר כן ראשית רק על בכורת עשו שנאמר בו שני גוים בבטנך, ולכך נאמר ראשית גוים, והנה ענין הבכורה אינו דבר עשוי לימכר, שאע"ג שימכור או ימחול לא בזה יסור מהיות פטר רחם, אבל כאשר ימחה שמו מתחת השמים והיה כלא היה, נשאר יעקב בכור כי הוא טפה ראשונה כמו שאמרנו ולכן נתחייב למחות שמו: פרק כח

מלבד הרעב הראשון פירש הרמב"ן ז"ל אולי לא היה רעב בעולם עד ימי אברהם, וע"כ ימנה הכתוב ממנה כי מה צורך להזכיר זה, והנכון בעיני כי זה להגיד כי היו זוכרים אותו הרעב הראשון ומספרים עליו שבעבורו ירד אברהם למצרים ושם עשה לו השם כבוד גדול עכ"ל הרמב"ן. ולדעתי אין זה טעם מספיק לכתוב בתורה זה שהיו זוכרים הרעב ומה לנו בזה. אבל טעמו הוא להודיע שלכל אחד מהאבות הביא הקב"ה רעב להניעו ממקום למקום, לקיים מה שנאמר להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב וכן נאמר ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר לא הניח לאיש לעשקם, שברעב הניע את אברהם למצרים, וברעב הניע את יצחק לגרר, וברעב ג"כ הניע את יעקב למצרים, ואילו לא היה אומר הכתוב מלבד הרעב הראשון, היה הנחשב שהוא הרעב בעצמו ולא הביא רעב בימי יצחק. ויתכן עוד שהיה זה כאלו אמר שזה הרעב היה גדול מכל ימי רעבון שהיו בעולם, חוץ מהרעב שהיה בימי אברהם שהיה גדול ממנו, ואמר זה לנתינת טעם אל מה שאברהם לא הלך אל אבימלך שהיה קרוב אבל הלך עד מצרים, לפי שאותו הרעב היה גדול מאד כמו שנא' בו כי כבד הרעב בארץ, לנתינת טעם אל ירידתו למצרים, אבל זה הרעב שהיה בימי יצחק לא היה מתפשט כל כך ולכך הלך לאבימלך קודם אולי לא יצטרך ללכת למצרים, אבל היתה כוונתו שאם גם בגרר לא יוכל לחיות מפני הרעב, שילך למצרים, עד שאמר לו הקב"ה אל תרד מצרימה ואומרו שכון בארץ אשר אומר אליך ר"ל שישכון בארץ הכנעני ולא יצא מא"י, ואומרו אשר אומר אליך נמשך אל אומרו גור בארץ הזאת ואהיה עמך כאלו אמר שכון בארץ כנען שבה אוכל לומר אליך לזרעך אתן כל הארצות האל, כלומר לא תלך אל מקום שלא יפול לומר לך את הארצות האל אתן לזרעך. ואומרו עקב אשר שמע אברהם בקולי הוא נתינת טעם אל שלא יצא מא"י, כאלו אמר בשביל שעשאך עולה תמימה אין ראוי שתצא לח"ל, וכבר נודע מה שפירשו ז"ל במה שנא' וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי, ששמר כל התורה דקדוקיה ופרטיה. וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל, ויש לשאול א"כ היאך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות, ולדעת רז"ל ארבע, ועמרם נשא דודתו ומשה הקים שתים עשרה מצבה, והיאך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו, וביעקב דרשו ששמר את השבת וקבע תחומין, ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהוא שקולה ככל התורה כלה שהיא מעידה על מעשה בראשית, ואולי נאמר משמרתי, שניות לעריות של בני נח ומצותי, גזלה ושפיכות דמים. חקותי, אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן. ותורתי, דינין ואסורי ע"א שאלו כולן נצטוו בהן בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפי' דקדוקים וכו' עד ועל דרך הפשט תאמר שיהיה משמרתי אמונת האלהות וכו', ומצותי ככל אשר צוהו לך לך מארצך ועולת בנו וגרישת האמה ואת בנה, וחקותי ללכת בדרכי ה' להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט וכו', ותורתי המילה בעצמו ובניו ועבדיו, ומצות בני נח כלן שהם תורה להם, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. והדברים דחוקים. ויתכן לומר שאברהם שמר את השבת, עם מה שארז"ל שמה שנא' קונה שמים וארץ שב