מעשי השם חלק א רכג

ומה שנאמר ותלך לדרוש אפשר שהלכה אל מקום העקדה שנקרא בית אלהים כמו שאמר יעקב אין זה כי אם בית אלהים: פרק כז

במה שאמר הכתוב וימלאו ימיה ללדת פירש"י ז"ל שילדתם לט' משא"כ בתמר ולא פירש ז"ל התועלת הנמשך אם לט' או לז', לכך נראה שהדברים שבים אל מה שהתחילה הפרשה בסיפור התפלה שהתפלל יצחק ושנעתר לו ה', רצה הכתוב להודיע שמעת תפלת יצחק עד הלידה, הנה מלאו ימיה ט' חדשים בצמצום, שרצה הקב"ה לפרסם שתכף שהתפלל הצדיק שמע תפלתו, וכבר ידוע שמקחתו את רבקה עד שילדה היו עשרים שנה, ובודאי שאותה צדקת לעולם היתה מתפללת להריון ולא נעתר לה כמו שדרשו ז"ל באומרו ויעתר לו ה', לו ולא לה, ולכן לא הוצרך הכתוב לומר שהתפללה היא שלעולם היתה מתפללת אבל יצחק לא התפלל עמה, ע"כ. ומעת תפלתו עד לדתה מלאו ר"ע יום כדי להודיע שתכף נשמעה תפלתו ולכך לא נאמר ויהי בעת לדתה, אבל אמר וימלאו ימיה שנמלאו ימיה מעת התפלה האמורה

ומה שנאמר וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. פירש"י ז"ל מ"א בדין היה אוחז אותו יעקב נוצר מטפה ראשונה וכו'. ובמדרש זה יאות מאד מה שנאמר בני בכורי ישראל, כי בערך האנשים היה עשו בכור שיצא קודם, אבל לפניו ית' ישראל היה בכור שהוא טפה ראשונה, ויתכן לומר כי אפשר שנקרא עשו בלשון ישמעאל שכאשר ראו אותו אדמוני מלא שער משונה יצא ראשונה קראוהו עשו, שבלשון ישמעאל קוראים למורד במלכות עשא, ולכך נאמר ויקראו אותו עשו שב אל הנשים אשר סביב ליולדת קראוהו כן לא יצחק, אבל ביעקב נאמר ויקרא אותו יעקב שב אל יצחק שקרא אותו יעקב. וכבר נתבאר בח"א מן החבור הזה שאומרו איש שדה הוא כמו איש האדמה, ורז"ל אמרו ג' להוטים אחרי האדמה, קין ונח ועוזיהו ולא אמרו בעשו, לפי שלא נאמר בו אדמה רק שדה ולא היה להוט לעבודת האדמה, רק לגופניות לאכול ולשתות ולצוד שזה יורה תאותו המופלגת, אבל אין ספק שהמניח עסקי הנפש ועוסק בעסקי הגוף הרי הוא נקרא איש שדה או איש האדמה, וכן נאמר קין עובד אדמה, ואשר יעסוק באלהיות להשגת הנפשיות ואינו עושה עיקר עוה"ז נקרא יושב אהלים שהעוה"ז בעיניו כאהל עראי. וזה טעם נכון אל שכל אבותינו היו רועי צאן ויושבי אהלים ולשבח להבל נאמר שהיה רועה צאנו, ונתבאר ח"א פ"כ, ובחנוך ובנח נאמר את האלהים התהלך אבל ביעקב בהיות שלא הגיע עדיין לאותה המדרגה כי מעת נערותו היה הולך בהתלמדות, נאמר עליו תם יושב אהלים, שלא היה נמשך אחרי התאוות גופניות

ולענין הבכורה שביזה עשו רבו הפירושים. ובגמ' ארז"ל שחמשה עבירות עבר באותו יום, אמנם במדרש רבה לא אמרו רק שלשה שבא על נערה מאורסה והרג את הנפש וביזה את הבכורה, ויצא להם ענין בואו על נערה מאורסה, ממה שנאמר שבא מן השדה ונאמר בנערה מאורסה בשדה מצאה ובאמת אם לא היה להם לרז"ל קבלה זולת ראייתם מן הכתוב, זו אינה ראיה כלל שהרי גם ביצחק נאמר שיצא לשוח בשדה. גם מה שהביאו ראיה שהרג את הנפש ממה שנא' והוא עיף שכן נאמר עיפה נפשי להורגים אינה ראיה, שכן נאמר בדוד ויבא המלך וכל העם עיפים ולא נאמר שם שהרגו, אבל אדרבה היו בורחים שלא יהרגו על ידי אבשלום. אמנם מה שיראה לדעתי במאמר זה הוא שרצו ז"ל לומר שהכחיש הג' עיקרים אשר כל העיקרים מסתעפים מהם, היינו תורה מן השמים, והשארות הנפש, ומציאות השם שהוא ראשון וברא את הכל. ואמרו רז"ל דבריהם בחידה ולשון חכמה, על הכחשתו תורה מן השמים אמרו בא על נערה מאורסה, שכבר דרשו ז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה, ועל הכחשתו השארות הנפש אמרו הרג את הנפש שכן אמר הנה אנכי הולך למות, ועל הכחשתו מציאות נמצא ראשון אמרו שביזה את הבכורה, שכל מי שהיתה אמונתו בחדוש העולם בהיות אמונתם אמתית שהקב"ה ראשון לראשונים היו נוהגים קדושה בכל ראשית, או בכורי אדמה, או בכור, פטר רחם והיו קדש לה', והבל היה הראשון לכך הביא מבכורות צאנו, וקין שלא היתה לו אמונה זאת לא חשש להביא בכורי אדמה, ונאמר ויבא קין מפרי האדמה ולא שעה הש"י אל מנחתו כאשר בארנו בח"א פרק כ' שלכך נצטוינו בראשית העריסה ובפדיון בכור אדם ובכור בהמה ובכורים, להורות על אמונת אומן שהוא ראשון לכל הראשיות, עד שראוי לעבדו בכל הראשיות שיהיו קדש לו, וזה היה גדולת הבכורות, א"כ אומרם שביזה את הבכורה היתה כוונתם לומר שהכחיש מציאות נמצא ראשון שעשה יש מאין. ונשוב אל הבאור במה שאנחנו בו בסיפור עשו בבואו עיף מהשדה ומצא הנזיד שבשל יעקב ונתאוה להשיב נפשו העיפה כי ביקש ממנו שהוא ילעיטהו שיש ודאי לטעון שלא יתכן שיאמר לו יעקב שיתן לו הבכורה בשכר התבשיל שהוא דבר קטן, אבל יתכן שלא היה נתינת התבשיל שכר הבכורה רק ההלעטה כמו שיתבאר, ועל מה שאמר לו מן האדום האדום הזה פעמים, לדעתי הראה ליעקב גופו שהוא אדום ואמר לו שהוא ילעיט מהנזיד האדום הגוף האדום, ועל כן קראו שמו אדום שהוא בעצמו קרא גופו כן, שאין טעם שיקרא אדום על שם הנזיד אדום, ועם היותו מדבר על גופו בעצמו אמר הלעיטני כמו ותפתח ותראהו