מעשי השם חלק א רכב

שעקר היה וכאשר אמר הקב"ה לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע גזר עליו ההולדה ולכך לא התפלל רק לנוכח אשתו, והיה אומרו כאן אברהם הוליד את יצחק כאלו יאמר אברהם עשה שהוליד יצחק, ושלכך לא הוצרך לתפלה רק רבקה כי עקרה היא, שאחר שאמר שאברהם עשה שיוליד יצחק ביאר ענין התפלה שנתפלל ושנעתר לו וידוע שבזכות אברהם הוליד יצחק שכן נאמר והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך והרביתי את זרעך והשלים המאמר ואמר עקב אשר שמע אברהם בקולי

ובאומרו ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. כתב רש"י שהרי כשהיה בא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה ויצחק היה בן ל"ז שנה שהרי בו בפרק מתה שרה ומשנולד יצחק עד שמתה שרה ל"ז שנה היו כו' עד המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשא. ובאמת יפלא וכי ראייה הוא מביא לכתוב א' מכתובים אחרים והלא כתוב מלא לפניך שהיה בן מ'. אבל יתכן לדעתי שרש"י ז"ל ראה מה שנאמר בקחתו את רבקה שהל"ל ויהי יצחק בן ארבעים שנה ויקח את רבקה כמו שנאמר ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי, ולכך כתב רש"י שכוונת הכתוב היא שיעשה חשבון איך היה בן ארבעים, ועל זה אמר בקחתו ולא אמר ויקח לפי שאין כאן הכוונה סיפור הקיחה אבל היא עשיית חשבון זה, א"כ אין רש"י ז"ל מביא ראיה לכתוב אבל הכתוב בעצמו מורה על עשיית חשבון, ורש"י ז"ל ביאר לבד אופן החשבון והסבה בעשיית החשבון לדעת שהמתין יצחק עד שרבקה תהיה בת ג'. עוד פרש"י ז"ל ויעתר לו ה' אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, ולפי מדרשם זה יהיה טעם נכון אל מה שנאמר אברהם הוליד את יצחק כלו' צדיק בן צדיק. וכן יהיה גם כן טעם אל מה שנאמר בת בתואל ואחות לבן כלו' צדיק בן רשע, והיה, אם כן כל זה נתינת טעם אל אומרו ויעתר לו ולא לה. ועל מה שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא כבר פירש רש"י ז"ל ע"פ רז"ל ע"ש ועוד יתכן שהיה מאמר הכתוב שיצחק לא התפלל על בנים רק על אשתו שלא תשאר עקרה, וזהו לנכח אשתו כי עקרה היא ונעתר לו הקב"ה גם במה שלא שאל ותהר רבקה כי לא יאות לומר שהתפלל על בנים. ובפרט לפי מדרשם ז"ל שלא היתה רבקה רק בת כ"ג שנים. וכבר אמרנו שזהו קישור הכתוב עם מה שנאמר אברהם הוליד את יצחק שפירושו שאברהם היה סבה שיצחק לא נשאר עקר כשהקב"ה אמר לו ביצחק יקרא לך זרע, ואם כן הוא עשה שיצחק הוליד. ולכך ביאר הכתוב שלא התפלל יצחק על עצמו רק על רבקה שהיא עקרה ובאומרו ויתרוצצו הבנים בקרבה כבר נתרוצצו המפרשים ואיש לדרכו פנה. וכתב הרמב"ן ז"ל וז"ל ותאמר אם כן גדול צער העבור למה זה אנכי מתפללת ומתאוה על ההריון לשון רש"י ואיננו נכון, ור"א אמר כי שאלה את הנשים אירע להם ככה ותאמרנה לא ותאמר אם כן הדבר והמנהג למה זה אנכי בהריון משונה, והנה הכתוב חסר ואיננו שלם בפירוש הזה. והנכון בעיני כי אמרה אם כן יהיה לי למה זה אנכי, הלואי אינני שאמות או שלא הייתי כטעם כאשר לא הייתי אהיה עכ"ל והנה יש לטעון שאם כפירושו היתה אומרת למה לי חיים, כמו שהיא אמרה לפנים אם לוקח יעקב מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים, אבל יתכן לומר שלא היה לה לא כאב ולא צער אבל היתה מסתפקת שמא אינו הריון רק חולי, שמלת קרב לפעמים תאמר על האבר בעצמו שבו המזון כמו שנאמר הקרב והכרעים ירחץ במים, ואמנם מלת בטן לא תפול רק על חלל הגוף והאיברים הפנימיים בכלל. והנה שינה פה שתחלה אמר ויתרוצצו הבנים בקרבה ואח"כ אמר שני גויים בבטנך ולא אמר בקרבך. לכך יתכן שכאשר נאמר שנעתר לו ה' והיא הרה ועתה ראתה שהבנים היו חובטים ומתרוצצים עם הקרב שלה לגודל רציצתם או ריצתם, הנה חשבה שאותו הענין החובט הרץ ומתנועע שהוא תוך הקרב ולכך לא היתה חושבת שזה הריון אבל חולי, ולזה אמרה אם כן שהוא הריון למה זה אנכי כלו' למה אני וקרבי חובט ונחבט ומתרוצץ שאין מקום הבנים בקרב, כאלו אמרה שהאבר שהולד בו יתכן להיותו נחבט אבל היא בעצמה דהיינו הקרב שלה למה יתחבט, ולכן הלכה לדרוש את ה' לדעת אם היא הרה באמת או חולי, והשיבו לה הסבה שהבנים נפרדים בעניניהם מן הבטן ושלפי זה גדלה רציצתם עד היותם מתרוצצים וחובטים בקרב שלה נגד מנהג ההרות, ולכך גם השיבו לה שני גויים בבטנך ולא אמרו בקרבך ולשאר הפירושים אשר הזכרנו הנה ח"ו נראה שאותה הצדקת היתה בועטת בטובתו ית' ובוחרת במות ועוד שהתשובה שהשיבו לה לא היתה ענין ליישב דעתה, שאחרי היות בוחרת המות מפני הכאב מה לה אם הם ב' גוים או ג'. והרמב"ן ז"ל ביקש ליישב ואמר שבתחלת יצירתם עשו מריבה ועתה ינוחו, והנה לא יספיק כי המלחמה הוזכרה בכתוב והמנוחה שהיא עיקר הכוונה חסר מן הספר, עד שעל זה אבחר במה שאמרנו היותו נכון. וכבר פרש"י ז"ל ותלך לדרוש אלהים שהלכה למדרשו של שם, אבל לא ידעתי למה לא נאמר שאברהם שהוא נביא אמר לה שעל שם לא נזכר בתורה שהוא נביא כמו שנאמר על אברהם. ונכון מזה לדעתי שהיא התפללה להש"י להודיעה וברוח הקודש נתנבאה ואמר ה' לה שני גויים בבטנך, וכבר ידוע שהאמהות נביאות היו, ובשרה ארז"ל שאברהם היה טפל לשרה בנבואתה