מעשי השם חלק א רכא

רוכבת עליו והיה הולך ברגליו שכבר נאמר ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים שכנראה שעל כל העשר גמלים רכבו, ועוד שאם אליעזר היה רוכב, כשם שהזכיר הכתוב רכיבת הנשים היה לו גם כן להזכיר רכיבתו, ועוד אם כלם היו רוכבים הוא והם מה לו לספר רכיבתם על הגמלים, וכבר נאמר ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט ולא אמר הכתוב אם רכבו או הלכו ברגליהם. אבל בא הכתוב להודיע שאליעזר היה הולך ברגליו. ובח"ב מחבורי פי"ז תמצא טעם אל מה שנאמר וירכיבם על החמור, ורצה להודיע כמה זהירותו של העבד שלהיותה אשת אדניו ולכבודו לקח הוא הרסן של אותו הגמל שהיא רוכבת עליו והלך ברגליו, ולפי זה לא ראה העבד את יצחק וגם יצחק לא ראה את העבד רק הגמלים ראה לגבהם כמו שנאמר והנה גמלים באים ורבקה גם היא ראתה את יצחק להיותה על הגמל. ובזה יתיישב מה שנאמר ותפול מעל הגמל שהרוכב על הגמל כאשר ירצה לדבר אל האדם ההולך ברגליו ובפרט האשה הצנועה הנה הרכינה מעל הגמל כדי לשאול מאת העבד מי הוא זה האיש וזהו שנאמר ותפול מעל הגמל ותאמר לעבד כדי לדבר לעבד הוצרכה להרכין ראשה מעל הגמל, והרבה בכתוב נפילה שפירושו הרכנה ובפרט כל מקום שנאמר ויפול על פניו ודאי אין שם נפילה רק הרכנה. וכבר דרשו ז"ל מבא באר לחי רואי שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה, ולפי מדרשם זה יתכן לומר שאומרו ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, רוצה לומר שנהג כבוד באשת אביו והביאה לאהל שרה אמו ואחר כך לקח את רבקה לו לאשה, שלכך נאמר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה, שאם היתה רבקה אותה שהביא אל האהל לא היה לו לומר רק ויביאה האהלה שרה אמו ותהי לו לאשה. ואומרו וינחם היו התנחומים כיון שנשא אביו אשה וגם הוא נשא אשה נתנחם אחרי אמו ר"ל שתהיה הגר אשת אביו אחרי אמו, וסיפר לקיחת אברהם האשה שלא לקחה עד שראה שיצחק נתנחם אחרי אמו. ועוד נאמר שם ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. ורז"ל אמרו שם טומאה מסר להם. ואמרו כן, ממה שראו שהכתוב אמר קודם שנתן ליצחק כל אשר לו וא"כ מהיכן נתן לו המתנות, אמנם יפלא מאד היאך יתכן לומר שאברהם שהיה מפרסם אלהותו ית' לכל העולם שימסור שם של טומאה לזרעו ועוד מה מתנה היתה זאת. אבל יתכן לומר שאברהם היה מלמד לכל בניו סתרי האלהיות ושמותיו הקדושים, אף גם זאת בני הפלגשים מבלתי היותם בוחרים בהשגה או מחסרון ידיעה או מחמת עצלה הנה סיפר הכתוב שנתן ליצחק כל אשר לו ר"ל כל סתרי האלהיות שהשיג הוא, ולבני הפלגשים לא אמר הסתרים ההם אבל הודיעם שמות הטומאה שיזהרו ולא יאמינו באותם השמות של טומאה, באופן שליצחק לימדו הטוב ומנעו מן הרע ולשאר הבנים אשר לא רצו בהשגת הטוב לפחות מנעם מן הרע. ובא האות שעד היום כל בני ישמעאל אינם יודעים שמו של הקב"ה רק מציאת אלוה ויחודו ואינם מזכירים שם זולתו וא"כ יהיה אומרם ז"ל שמסר להם שם של טומאה, ר"ל שמסר להם סימן שידעו איזה שם הוא של טומאה שיתרחקו ממנו: פרק כו

פרש"י ז"ל ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה. דבריו ז"ל צריכים ביאור, שהיה מספיק אומרו יעקב ועשו, וכבר ידענו שהם אמורים בפרשה

אמנם יראה שרש"י ז"ל הגיע אליו באומרו ואלה תולדות יצחק שאחרי שקודם לכן אמר תולדות ישמעאל ואחריהם אמר ואלה תולדות בוא"ו, אין מקום לומר שאלה תולדות האמור כאן פירושו על המקרים שהוקרו ליצחק כמו מה ילד יום. ומוכרח הדבר שהכוונה באומרו תולדות על הבנים, ויפלא שאם כן לא היה לו להפסיק בדברים אחרים, אבל הל"ל ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו, לכך יישב רש"י הדברים ואמר שלהיות כאן התחלת פרשה, אם כן אומרו ואלה תולדות כאלו אמר וזו הפרשה בסיפור תולדות יצחק האמורים בה ועוד יתבאר סוף פ"ל בס"ד אחר ההשקפה בלשון רש"י שהקדים יעקב לעשו שהיתה כוונת רש"י לתת טעם למה לא נאמר תכף התולדות אחר שנאמר ואלה תולדות יצחק, ואמר שאם הכתוב היה אומר ואלה תולדות יצחק ושיזכיר הבנים תכף היה צריך לומר עשו ויעקב, אבל לא אמר הכתוב כן כדי שלא להקדים עשו ליעקב, ולכן אמר אלה תולדות וסמך אל מה שהם נזכרים בסוף הפרשה יעקב תחלה כמו שנאמר אם יעקב ועשו. ובמה שנאמר אברהם הוליד את יצחק רבו בזה המפרשים והמדרשים, ויתכן עוד לומר שהקב"ה אמר שמפאת מערכת הככבים והמזלות לא היה אברם מוליד עד ששם הקב"ה בו אות משמו שאז הוליד ששמו ית' שיד כל מערכות המזלות, ולכך נקראו ישראל מערכות אלהים חיים ששאר האומות הם תחת מערכות המזלות, ולכך גם כן נאמר לישראל מאותות השמים אל תחתו, וזה ארז"ל אין מזל לישראל. אם כן היה אומרו כאן אברהם הוליד את יצחק כאלו אמר היותו נקרא אברהם היה סבה להוליד את יצחק: או שיתכן לומר שהכתוב כפשוטו בא לספר הולדת יצחק את בניו ואמר שאברהם הוליד את יצחק שבזכות אברהם הוליד יצחק בנים,