מעשי השם חלק א רכ

בידו רש"י פירש שטר מתנה כתב לו ליצחק. והרמב"ן פי' שהוא כטעם נושאים מטוב מצרים, או כמו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק והמקראות יקצרו בלשונם, ולדעתי אחר שנדקדק בלשון הכתוב שאמר ב"פ וילך יהי' טעמו שכבר היה אברה' בבאר שבע עם המקנה שלו והעד שכן נאמר שיצחק הכניס את רבקה באהל שרה שכנראה היה אבל המקנה באהלים וביתו והכסף והזהב היו בחברון כמו שאמרנו פרק י"ג ע"ש, ולכך נאמר שלקח עשרה גמלים ושהלך מבאר שבע לחברון, והכתוב נתן טעם אל מה שלא נאמר שנתן אברהם לו מתנות וסבלונות ואנחנו רואים שהעבד נתן מתנות וסבלונות לרבקה ולאחיה ולאמה לכך אמר הכתוב שלא הוצרך לקחת מאדניו רק הגמלים, אבל המשא שהיה רצונו להשים עליהם לא הוצרך כלל לקחת מאדניו לפי שכל טוב אדניו בידו והלך מבאר שבע לחברון ולקח מן הכסף ומן הזהב מה שרצה, ועל נסיעתו מחברון אמר שנית וילך אל ארם נהרים:

ובמה שנאמר בתולה ואיש לא ידעה כתב רש"י ואיש לא ידעה שלא כדרכה לפי שבנות הנכרים משמרות היו מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר. ולא ידעתי מה יאמר רש"י ז"ל במה שנאמר בשופטים שגם בבנות ישראל נאמר בשופטים וימצאו מיושבי יבש גלעד ת' נערה בתולה אשר לא ידעה איש. אבל יתכן לדעתי שכן מנהג הכתוב לחזוק הענין יכפיל הדברים וכמוהו מת אתה ולא תחיה, ויותר קרוב לומר שאומרו נערה בתולה ואיש לא ידעה ר"ל שלא היתה מוכת עץ, וגם שאיש לא ידעה, שבשופטים לא רצה לשלול הכתוב ולומר שלא היו מוכת עץ, לכך אמר אשר לא ידעה איש, כאלו יאמר שפירוש בתולה ר"ל שלא ידעה איש, אמנם ברבקה שהיתה הגונה ליצחק שהיה עולה תמימה, רצה להודיע הכתוב שהיתה בתולה בשלמות לא מוכת עץ, לכך אמר ואיש לא ידעה בוא"ו מוסיף על ענין ראשון:

ובאומרו והאיש משתאה מחריש, לדעת רש"י ז"ל פירש כמו חשאה שממה, ואונקלוס תרגם לשון שהייה, אבל יהיה פירושו איך שיהיה לא נתיישב הענין, כי מה היה לו לדבר עד שאמר הכתוב שהחריש ולא דבר ולמה הוצרך הכתוב לסיפור זה שהיה משתאה או מחריש אחרי שלא נמשך דבר מתחדש אל המעשה משתיקתו זאת. אבל נראה שאחרי שהעבד לא אמר בתחלת ענין נחוש, הנערה אשר תשקה לגמלים, אבל אמר הנערה אשר תאמר להשקות הגמלים אם כן לא היה ראוי לו להטריחה עד שתשקה הנערה כל הגמלים, שבאומרה להשקותם כבר הגיע נחושו לפועל והיה ראוי לו שיאמר לה שאין צורך שתשקה הגמלים, לכך אמר הכתוב שבהיותו משתומם ומתבהל על המראה, היה סבה שהחריש לה ולא אמר לה שלא תטרח להשקות הגמלים. וכבר יפלא מה הוצרכה רבקה להשיב על מה שלא נשאלה שהעבד לא שאל לה רק שם אביה ולא שאל שם זקנה ולמה אמרה בן מלכה אשר ילדה לנחור. אמנם יתכן שלפי ששאל אותה אם יש בית אביה מקום ללון הוכרחה לומר לו שאביה הוא עדיין בן נחור, כלומר שהוא סומך על שלחן אביו ואין לו בית בפני עצמו, ולכך אמרה גם תבן גם מספוא רב עמנו ולא אמרה גם תבן גם מספוא רב בבית אבי כפי מה ששאל אותה היש בית אביך. עוד יש להתבונן שהוא שאל מקום לאנשים ללון והיא לא השיבה רק על הגחלים ואמרה גם תבן גם מספוא, אבל היה הענין שהנה הוא שאל לה על האנשים כמו שנאמר אם יש בית אביך מקום לנו ללין והיא השיבה כצדקת שיש לראות קודם על הבהמות ואח"כ על האנשים, כמו שדרשו ז"ל ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, ולכך הקדימה לו צורך הבהמות שהוא התבן והמספא ואח"כ צורך האנשים שהוא המקום ללון:

ואומרו אנכי בדרך. הכוונה כמו שנאמר ויברך הגמלים מחוץ לעיר שעדיין היה בדרך ולא בא לעיר עד שבאה רבקה אליו:

ובמה שנאמר אני טרם אכלה לדבר והנה רבקה יוצאת, פירש הרמב"ן כי בהיותו בביתם שמע את שמה או מתחלה הגידה לו שמה אע"פ שלא נזכר, עכ"ל, והפלא על הרמב"ן ז"ל שמה הוצרך לכל זה שהרי אמרה לו בת בתואל אנכי וכבר נתבשר אברהם שבת נולדה לבתואל ששמה רבקה ואין לו בת אחרת כמו שנאמר ובתואל ילד את רבקה. אבל יפלא שתחלה אמרו לעבד הנה רבקה לפניך קח ולך ואח"כ אמרו תשב עמנו ימים או עשור, ועוד אמרו נשאלה את פיה ולמה לא שאלוה קודם לכן. אמנם עם מה שארז"ל שבתואל מת יהיו הדברים על נכון, שהנערה ברשות אביה אבל משמת האב צריך לשאל את פיה או יתכן עוד לומר שלענין החיתון כבר נתרצו, אבל מה שאמרו אח"כ נשאלה את פיה לא שאלו את רבקה אם היא חפצה בשידוך, רק אם תרצה ללכת שם קודם נשואין ולכך נאמר התלכי עם האיש הזה, כלומר מבלתי שיבא יצחק שם:

ובמה שנאמר אחותנו את היי לאלפי רבבה פרש"י את וזרעך תקבלו אותה ברכה, ידמה שרש"י ז"ל כוונתו לומר שהיה מספיק אומרו ויאמרו לה אחותנו היי לאלפי רבבה, שאחרי שאמרו אחותנו לא היה צריך לומר אחותנו את, ומכאן דקדק רש"י ז"ל היטב שאמרו את וזרעך תקבלו וכו', וברכת רבב"ה אפשר כי רמז לה בראשי תיבות ר"בקה ב"ת ב"תואל ה"ארמי. וטעם ויקח העבד את רבקה כתב הרמב"ן לספר בזריזותו כי אחרי צאתו מן העיר ותלכנה כל הנשים אחריו, לקח העבד רבקה עמו לא תפרד ממנו לשמרה בדרך מכל מכשול. והראב"ע אמר כי טעמו שהיה הולך עם רבקה ולא הרגיש עד שבא יצחק ופגע בו. ולדעתי אין אנו צריכים לזה אבל העבד לקח רסן הגמל אשר רבקה