מעשי השם חלק א ריט

והדברים שבים אל מ"ש אלהי שמים ולא אמר אלהי הארץ. אבל יתכן לומר בזה אחרי שנתעורר במה שנאמר אשר לקחני מבית אבי ואשר נשבע לי לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח וגו', שנראה שמה שלקחו מבית אביו יהיה סבה לשלוח מלאכו לענין הזיווג והדעת יחייב סותר לזה, שכיון שבית אביו ומשפחתו הם אינם רצוים לפניו ית' עד שלקחו משם, למה ישלח מלאכו שיתחתן עמהם, גם אומרו שנשבע לתת לו את הארץ אינו ענין לשליחות המלאך, לכן יתכן לומר שאברהם בענין השבועה שהשביע את העבד להגדיל את השבועה ולהחמיר אמר הכל כפי מה שהוא אלהי השמים ואלהי הארץ אמנם לענין הזמנת הזיווג שלא היתה יראתו של אברהם רק לומר אולי כפי מערכת הככבים אין רבקה בת זוגו של יצחק או אפשר ידע זה באצטגנינותו, לכך אמר מה שצריך לענין שהוא אלהי השמים והוא ישדד המערכות, ולכך ישלח מלאכו לשדד המערכת שיקח אשה לבנו משם דהיינו רבקה שכבר ידע שאין נקבה במשפחתו זולתה, ולפי שלא היתה הכוונה על הזיווג לבד אבל היתה הכוונה ג"כ שיתרצו בני משפחתו לשלוח את רבקה להנשא בארץ כנען שאין המורגל כן אבל בעל האבדה מחזיר על אבדתו, וא"כ היה מן הראוי שאף אם יתרצו בני משפחתו לענין הזיווג שיחוייב יצחק ללכת לדור שם או לפחות ללכת להנשא שם ולהביאה לארץ כנען, אם כן נתבאר שהיתה תפלת אברהם ובקשתו מאת ה' שהוא היה צריך ב' דברים, אחד שישדד המערכה שלא יתעכב החיתון מצד המערכה המנגדת ושיתרצו לתתה לו, ב' שיתרצו גם כן לשולחה שלא יצטרך יצחק ללכת שם שלא היה רוצה שעולה תמימה יצא מא"י אפי' שעה אחת, לכך נגד שדוד המערכה אמר ה' אלהי השמים משדד המערכות ונגד מה שהיה רצונו שלא ילך יצחק שם אמר אשר לקחני מבית אבי, ר"ל שאחרי שלא היה רצונו שאוליד את יצחק בארץ הטמאה ההיא כמ"ש שלא ירצה שהעולה התמימה ההיא ילך שם, וכמו שנתבאר שעיכב אותו מללכת מצרימה להיותו עולה תמימה. ולכן אמר אשר לקחני מבית אבי, ואח"כ אמר שמא תאמר שהקב"ה לא ישדד המערכה ויהיה רצונו שיקח מבנות כנען, גם זה א"א שכבר אמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ואם יקח מבנות כנען יהיה ג"כ זרע כנען, וכבר אמרו ג"כ בנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך, וא"כ ודאי לא ירצה הש"י שיקח יצחק בנות כנען כיון שנשבע לזרעך אתן, ולכך אמר שכיון שלקחו מבית אביו ונשבע לתת לזרעו את הארץ א"כ מוכרחים הדברים שישלח מלאכו לפניו לקחת אשה לבנו משם. וכבר בפי"ג אמרנו טעם זולת זה, והוא שאברהם אמר כשם שהקב"ה כשרצה להזדווג לכנסת ישראל, רצה שאברהם יצא מבית אביו וממולדתו כפי המשל שהנחנו שם פי"ג במלך שחשק אשה בת פחותים, אם כן כיון שהוא רוצה שהכלה תצא מבית אביה ללכת אחרי החתן בעירו לעשות חופה, הוא הדין ג"כ שישלח מלאך לקחת האשה משם שתבא אחרי החתן, וזה אומרו ה' אשר לקחני הוא ישלח מלאכו ועל אופן זה יתיישב מאד מה שאמר לו ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת, שכבר הדברים פשוטים מאד שאם האשה לא תאבה וכי מה יעשה העבד היוכל לקחת אותה בעל כרחה ואיך שייך לומר ונקית משבועתי שהרי השבועה לא היתה רק לא תקח אשה לבני מבנות כנען. ורש"י ליישב זה קצת אמר וקח לו אשה מבנות ענר, וכבר טען עליו הרמב"ן ז"ל שענר אשכול וממרא היו כנענים וחלילה לו ופירוש אומרו ונקית משבועתי שיהיה הוא פטור ואברהם הוא היודע ביצחק הצדיק שישמע לאביו ושיזהר בהן וילך לו אל ישמעאל או ללוט ויתר העמים ויתכן כי משבועתי זאת רמז אל מה שאמר ולקחת אשה לבני משם כי אולי היתה השבועה על הכל ולא ירמוז לאשר אמר לו לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, וזה טעם זאת, ולכך אמר העבד ואפנה על ימין או על שמאל ולא אמר אשובה לי, עכ"ל הרמב"ן ובאמת עדיין הטענה במקומה שאיך יתכן שישביעהו אפילו שלא תאבה האשה עד שהוצרך לומר אח"כ שינקה משבועתו אבל לפי דרכנו יתיישב מאד שהעבד כאשר שאל לאברהם אם לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת, אין הכוונה במאמרו זה לומר שהאשה לא תתרצי בחתון, שאם האשה לא תרצה בחיתון, מבואר הוא שאין שבועה כאן, אבל הכוונה בשאלתו זאת שאולי האשה לא יתרצה לבוא עם העבד אבל תרצה שיצחק יבא שם לראותה קודם שיעש' נשואין כפי הדין שאין לישא אשה אא"כ יראה אותה ואז תבא עם יצחק אם תרצה בזה שהוא יעשה השדוכין על מנת שיבא יצחק שם קודם הנשואין, ולהיות הכוונה כן בשאלתו זאת אמר אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, שהיה מספיק אומרו אולי לא תאבה האשה שהיה אז פירושו שלא תאבה בזיווג אם כן נתבאר מאד היות הכוונה כן ולכך אמר לו אברהם שאם לא תאבה האשה ללכת אחריו לעשות הנשואין בארץ כנען קודם שיראנה יצחק, שהוא פטור מהשבועה אפילו שהיא רוצה בחיתון שהשבועה היתה על הכל, אבל על מנת שתרצה האשה, ולפי זה נסתפק העבד אם האשה רוצה בחיתון על מנת שיבא יצחק לראותה אם הוא בכלל השבועה או שיעשה השידוך, ולזה הוכרח אברהם להודיעו שאם לא תרצה ללכת אחריו שהוא נקי, ולזה אמר רק את בני לא תשב. שמיעט לומר שאפי' ע"מ לשוב לכנען לא ישב אותו שמה כלל:

ובזה ג"כ יתיישב מה שאמר העבד אם ישכם עושים חסד ואמת, שלא יפול לומר בענין חיתון חסד, כי אין האדם נותן בתו לגמילות חסד, אבל החסד היה שיתרצו לשלוח הנערה שתנשא שם זה ודאי חסד הוא, ובמה שנאמר וכל טוב אדניו