מעשי השם חלק א כא

היתה וגו' שמלת אחר יובן סמוך

והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל, ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת ואין אצלנו מלה בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא, ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה הווה מן האין התחלה ראשונה אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הראשון הנקרא ליונים היולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר אבל יצר ממנו כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם. ודע כי השמים וכל אשר בם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד, והקב"ה ברא אלו שניהם מאין ושניהם לבדם נבראים והכל נעשה מהם. והחומר הזה שנקרא היולי בלשון הקודש תהו, והמלה נגזרת מלשונם כתוהא על הראשונות מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהא ונמלך לקראו בשם אחר כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל, והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בהו, והמלה מורכבת כלומר בו הוא, כמלת לא תוכל עשהו שמחוסר הוא"ו והאל"ף עשו הוא, וז"ש הכתוב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, כי הוא אשר בו יתחיל האומן מחשבת בנינו ומה שיקוה לעשות נגזר מן קוה אל ה', והאבנים הם צורות בבנין, ע"כ לשון הרמב"ן. וכבר האריך עוד בענין זה אבל לא הוצרכנו להביא כל לשונו רק מה שהוא יסוד אל כוונתו

והנה אמנם נתבאר מדבריו כאשר תראה משם שאמרו ברא את השמים ר"ל שברא החומר ההיולי שלהם מן האין ומה שנאמר ואת הארץ ר"ל שהוציא החומר היולי שלה ג"כ מאין, ונתחייב לפי פירושו זה שאמרו בראשית ברא היה כאלו יאמר בראשית כל ברא את השמים ואת הארץ. ובאמת מלבד שרבו המבוכות בדרכו זה, רבו גם כן הספקות והטענות

ספק א' שאם הוא כמו שהניח שהקב"ה ברא שני חומרים היוליים, אחד מקבל, כל הצורות השמימיות וצבאם, ואחד מקבל כל הצורות השפלות אשר תחת גלגל הירח, אם כן שום אחד מהם אינו היולי, כי ההיולי הוא המקבל כל הצורות וכיון שזה מקבל הצורות השמימיות ולא הארציות הרי אינו היולי, וכן אותו שמוכן לקבל הארציות לא השמימיות גם הוא אינו היולי

ספק ב' שאם ברא שני חמרים בלי צורה רק מוכנים לקבל צורה, אם כן במה נבדלו והיו שנים כיון שאין להם צורה, כי ההבדל לא יתכן רק ע"י צורה

ספק ג' מה הוצרך להניח שיש חומר היולי לארץ בפני עצמו. וא"ת שהניח כן לפי שלא יאות לומר שהשמימיות והארציות נעשו מחומר אחד כי רב ההבדל ביניהם בעליונית מעלה, זה אינו, שהרי מההיולי אשר יצר ממנו השמים עשה ממנו גשמים נבדלים קצתם גדולים וגבוהים על קצתם ומאירות יותר על קצתם ומהירים על קצתם ועליונים על קצתם וקצתם בהירים וקצתם חשוכים ואם כן כאשר הנחנו שמהחומר ההיולי נעשו כל הצורות השמימיות עם היותם נבדלים בכמה הבדלים, למה לא נניח ג"כ שממנו נעשו ג"כ הנבראים השפלים

ספק ד' שהכתוב אומר שהארץ היתה תהו, ולפי פירושו ר"ל שהכוונה לומר שהיה חומר הארץ עדיין היולי, אם כן למה לא אמר שגם השמים היה עדיין החומר שלהם היולי. ואין מקום לומר שהשמים וכל צבאם קבלו צורתם מיום ראשון, שהרי ביום ד' נאמר שעשה השמש והירח והכוכבים וביום הג' נאמר יהי רקיע שתיקן צורת הרקיע, ואם כן היה ראוי לומר גם כן והארץ והשמים היו תהו. ומלבד הספקות האלה כבר ראיתי בפירוש המלות של תהו ובהו בכמה מבוכות נכנס. ומהרי"א גם הוא הרבה להשיב על הרמב"ן ז"ל, ובפרט במה שכתב שהקב"ה ברא קודם חומר היולי הרבה להשיב אפו עליו, וכתב כי מי שהניח זה לא הניח כן אלא מפני היותו נמשך אחרי ההקדמות הטבעיות ואנחנו לא כאלה חלק יעקב. אלו הם דבריו ואם אינם בנוסח זה

וליישב זה הוא ז"ל כתב על מלת בראשית שפירושה כאלו יאמר עם הראשית וההתחלה ברא שמים וארץ, לשלול דעת המאמינים בחומר קדום. עוד אמר דרך ב' שפירוש מלת בראשית הנה הוא להורות על בריאת הזמן שהראשית הוא העתה הראשון. ואמר עוד דרך ג' שפירוש מלת בראשית ר"ל בעצם וראשונה ר"ל בלי שניות, וזה לסלק דעת המאמינים שאין מן האחד יוצא רק דבר אחד. ובאמת מה טוב ומה נעים לסלק כל הדעות הבטלות והכוזבות ההם, אבל אין הדברים מתיישבים בפשט הכתוב כלל, כי מה שאמר שעם הראשית ברא שמים וארץ כלומר עם ההתחלה, הן באמת לא יפול לומר שברא דבר אחד עם התחלתו, כי הדבר והתחלתו הם אחד ולא יתכן לומר זה עם זה. ומ"ש בריאת הזמן, הלא אפילו נניח שהראשית הוא העתה הראשון אנה מצאנו בריאה עליו, שהרי הבריאה שנאמר ברא אלהים שב אל שמים וארץ. ואם כוונתו לומר שהבי"ת של בראשית היא כאלו יאמר עם הבראשית, גם זה לא יתכן לומר שעם העתה הראשון ברא שמים וארץ, ואם כוונתו לומר שבעתה הראשון ברא שמים וארץ, הרי לא נאמר שברא העתה. אבל לדעתי אין צורך שאחרי היות גדר הזמן מספר התנועה ונתבאר בכתוב שברא התנועה מאין, הרי ברא