מעשי השם חלק א ריח

לו מדת ההסתפקות כי לשאר כל אדם אין זו ברכה לו. ואמר עוד על הפלגת ביאור הענין יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים, כי אמר כן נגד מה שנאמר מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, באופן שאחר היות הירא הזה יראתו מפני היותו עוסק בהשגת האלהיות וכל מגמתו כדי להגיע אליהם. אם כן ברכתו אמתית היא שישיג אל התורה ואל דבר ה' אשר מזה יגיע אל כוונתו להשגת ידיעת גדולתו ית'. ואמר כל ימי חייך כמו שנאמר למען תירא את ה' אלהיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך וכן נאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, וע"ז אמר פה שיבורך מציון ומירושלים בעסק התורה כל ימי חייו, ואחר היות לאדם מדת ההסתפקות בענין התועלות המדומות צריך שיהיה לו הסתפקות באריכות הימים ובראיית הבנים כדי שיהיה שלם במדת ההסתפקות, הנה אמר שיסתפק בימי החיים שיראה בנים לבניו כמו שנאמר אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך, להראות כי עד ראותו דור ג' דהיינו בן בנו ראוי שיסתפק. והטעם כי אין האיש החכם מתאוה לבנים רק לקיום מינו וקיום המין איננו שיוליד אדם הולך על שתים כמוהו כי מה תועלת ימצא החכם מן הבן ההוא, אבל קיום המין האמתי הוא שיוליד בן שיחזיק במדותיו ובאמונותיו וא"כ כאשר יראה דור ג' מחזיק בכל מדותיו ואמונותיו לא יצטרך עוד, כי כבר בטוח הוא שגם בני בניו עדי עד לא יזוזו מדרך זה, כמו שדרשו ז"ל במה שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם, וזהו אומרו וראה בניך לבניך, ואומרו שלום על ישראל הוא כמורגל בלשון האנשים כאשר ישאל מאת רעהו הרבה דברים יאמר תן לי כך וכך ושלום על ישראל, כלומר בכך וכך שאתה נותן לי יספיק לי איני מבקש יותר ושלום על ישראל, כמו כן אמר שהירא ה' יסתפק בראותו בנים לבניו ולא יבקש יותר. עוד יתכן לומר שאחר שיראה בנים לבניו ת"ח שהם מרבים שלום יסתפק. לכן אמר וראה בנים לבניך שלום על ישראל, וכן נאמר פה אחרי שנאמר על אברהם היותו ירא ה', אמר היותו זקן בא בימים שכבר היה שבע ואמר עוד שה' בירך אותו הברכה שיבורך כל ירא ה' שהיא במדת ההסתפקות וזהו וה' בירך את אברהם בכל סמוך אל בקשתו להשיא בנו, שאחר היותו שבע בממון ביקש לראות בנים לבנו, ואמר כל זה ממדת ההסתפקות שלא רצה שבנו ישא בת מלכים לשם ממון אבל לשם יחס ושהוא יתן לה, כמו שראינו שהוא נתן לרבקה הנזם והצמידים והם לא נתנו לה דבר, ושלכך שלח את העבד אל בית אביו לסבת היחס, שכבר היה הוא מלך ונשיא כמו שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו ונצח ד' מלכים, ואם היה רוצה להתחתן במלכים ושרים כבר אין ספק שהיה מוצא כרצונו, ועוד שבית אביו היו מודים בחידוש העולם, והעד מה שהשיבו לאליעזר מה' יצא הדבר, ולכך לא רצה להתחתן רק בבית אביו: פרק כה

פרש"י ז"ל באומרו שים נא ידך תחת ירכי וז"ל, לפי שהנשבע צריך ליטול בידו חפץ של מצוה כגון ס"ת או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו ע"י צער והיתה חביבה עליו ונטלה. ובאמת יפלא לפירושו זה דלא שייך לומר מצוה ראשונה כשאין שם שנייה, וכבר ידוע שאברהם לא נצטוה במצוה אחרת שיש בה נקיטת חפץ זולת המילה ולא ניתן לו ס"ת ולא תפילין, והיה מספיק לנתינת טעם שהיא לנקיטת חפץ. אבל לדעתי רש"י ז"ל הרגיש לומר למה לא השביע את העבד במילת עצמו ויאמר לו שים נא ידך תחת יריכך, ולכך כתב רש"י ז"ל שמילת עצמו היא ראשונה למילת העבדים שהמל ימול וארז"ל קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים, וכאשר לא הספיק לו טעם זה שמה לי ראשונה או שנייה לנקיטת חפץ, לכן הוסיף לומר שבאה לו ע"י צער מה שאין כן במילת העבד ולכך היתה חביבה עליו, וכבר טענו קצת מפרשים למה לא צוה ליצחק שלא יקח מבנות כנעני אבל צוה לעבד בהיות יצחק כבר גדול בן מ' שנה. ואין זו טענה כלל כי יצחק לא היה אפשר לו לצאת מא"י כאשר נאמר השמר לך פן תשב את בני ואם אליעזר היה אומר שאין בתואל רוצה לתת בתו, וכן שלא מצא אשה שם היה מוכרח יצחק לקחת מאשר ימצא, לכן השביעו שישתדל ושלא ירמה אותו ויביא אחת מבנות הכנעני ויאמר שהיא מפדן ארם כי צוואת אברהם היתה באופן זה שילך אל ארצו ואל מולדתו, ר"ל בזה שיקח ממולדתו דהיינו ממשפחתו, ואם לא ימצא ממשפחתו שיקח מארצו דהיינו פדן ארם ואם לא ימצא מפדן ארם שיקח ממקום אחר רק שלא תהיה מבנות הכנעני ולכך השביעו שלא ירמה אותו. ובמה שנאמר ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ ואח"כ לא נאמר רק אלהי השמים כתב רש"י עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ, והרמב"ן פירש שבהיותו בא"י היה אומר אלהי הארץ, אבל בהיותו מדבר במה שהיה בחרן ובאור כשדים לא אמר רק אלהי השמים כשארז"ל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ולא ידעתי לכל הפירושים מה ענין הודעה זאת לעבד לענין השליחות שהוא שולחו וכיון שהוא בארץ ישראל מה לו להזכיר מה שהיה שם, ועוד שהרי נאמר ג"כ ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. והרי לא אמר לו כן רק בארץ ישראל