מעשי השם חלק א רטז

שעוץ בכורו ובוז אחיו וקמואל אבי ארם כבר נולדו טרם הפרד אברהם מנחור. ולכך אמר בכורו כלומר הידוע לך וכן בוז אחיו, שהלא אחרי היותם בני בתואל כולם אחים. אבל אומרו אחיו כאלו אמר הידוע וגם ארם כבר היה נולד מאז, ולכך אמר קמואל אבי ארם ולא אמר וקמואל ילד את ארם כמ"ש ובתואל ילד את רבקה, וי"א שאמר כן לפי שארם היה נכבד ורשום מאביו. ובאמת שרבקה היתה גם כן נכבדת מאביה, והל"ל בתואל אבי רבקה כמו שנאמר בהרן אבי מלכה ואבי יסכה. לכן נראה כמו שאמרנו שאברהם קודם שנפרד מנחור אחיו נולדו עוץ ובוז וקמואל וארם בנו, והמגיד חידש לו שגם מה שהוליד אח"כ היו כלם זכרים וכיון שרצה המגיד להגיד לו תולדות אחיו הגיד כלם ומנינם אל הכוונה שנבאר, כי מה שנאמר מנין שמנה, יתכן יותר לומר שאמר שמנה כמו אברהם בעצמו ולא שנאמר כמו יעקב שהוא בן בנו למספר י"ב, ועוד שאם היה כן היה לו לומר מספר ד' מן הפלגש כמ"ש מספר ח' מן הגבירה ואז היה נראה שהיתה הכוונה למספר י"ב, לכן ידמה שאומרו בני הפלגש היה לסבה שאמרנו להודיעו שגם מן הפלגש אין לו בת, ומה שהזכיר מנין ח' יאות לומר גם היא כמו אברהם שאברהם היה לו גם כן ח' ששה בני קטורה, ויצחק וישמעאל הרי שמנה, ובדרך זה נתיישב הכל על נכון: פרק כד

דרשו ז"ל שנסמכה פ' חיי שרה לפרשת עקדה שעל ידי בשורת העקדה פרחה נשמתה. וזה לפי מדרשם ז"ל שאמרו שבאותו זמן מתה שרה, אמנם לפי הפשט שנראה שמיתת שרה היתה אחר זמן יהיה הסמיכות נדרש לבשורת לידת רבקה, שעד שלא החשיך אורה של אותה הצדקת הבהיק אורה של רבקה, ויתכן לפי הפשט שאומרו שנים בכל פרט, היה להודיע שביום שנולדה באותו יום מתה, וכמו שהק' שנה והעשרים שנה הם שלמים, גם הז' שנים הם שלמים. אמנם כשלא יהיו שלמים יחסר מעט לא יאמר שנים בפרט בפני עצמו רק יחד עם הכלל ובאברהם גם כן נאמר שנים בכל פרט. ועל מה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, כבר הרמב"ן ז"ל כתב זה לפי הפשט שלא חסר דבר, ועל דרך הקבלה המקובלת גילה נפלאות שאין להוסיף ולא לגרוע מכל מה שכתב ז"ל שהכל הזה הוא מה שנאמר ויתן ליצחק את כל אשר לו וכן מ"ש יש לי כל, ומבואר יותר במה שנאמר אני ה' עושה כל שהכוונה ודאי על מדת כל, והמבין כל ידע הכל. כתב הרמב"ן ז"ל שאמר ואברהם זקן להודיע הסבה שבעבורה השביע את עבדו, כי ראה עצמו וחשב בלבו שאם ישלח לארץ מולדתו, אולי טרם יחזור השליח ילך לו אל בית עולמו ולכן השביעו את עבדו, עד כאן ולפי פירושו זה אין אומרו ואברהם זקן נמשך אל אומרו וה' ברך את אברהם בכל כפי מה שפירש מלת כל על דרך האמת, וא"כ היה נכון שיאמר וה' ברך את אברהם בכל, ואברהם זקן בא בימים, ויאמר אל עבדו, לכן יתכן לומר כמו שפי' הוא ז"ל שאומרו בכל פירושו שגילה לו את כל שהוא יסוד הכל וסוד לכל, ולכך הקדים לומר היותו זקן שלא גילה לו סוד הכל רק לימי הזקנה, כשארז"ל שאין מגלין רק למי שהגיע בימים ודעתו מיושבת עליו ועל כן המתין עד שהיה יצחק בן מ' שנה, לכך אמר ואברהם זקן שאחר היותו זקן ברך אותו בכל, שאם להגיד היותו זקן, כבר נאמר מ' שנה קודם ואברהם ושרה זקנים באים בימים. ולא ביקש אברהם להשיא אשה ליצחק עד שהגיע הוא למדרגה עליונה זו להיותו מבורך בכל שנתגלה אליו הכל, שעל זה הכל נאמר למשה אני אעביר כל טובי על פניך ואמר כל טובי שלא נעלם שיש גם כן כל שהוא רע, שעליו אמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע, והמבין יבין שעל זה נאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך, כי יש כל שהוא טוב ויש כל שהוא רע, וכן תבין שלא נאמר שנתן אברהם ליצחק כל אשר לו רק סמוך למיתתו שהכוונה על הכל הנזכר, ולכך דרשו ז"ל לבני הפלגשים נתן מתנות ששם טומאה מסר להם, להודיע שאומרו שנתן הכל ליצחק אין הכוונה על הממון רק על שם קדש שמסר לו. ובזה יתיישב שאמר העבד בסיפורו לאחיו של אברהם ענין אברהם ויתן לו את כל אשר לו, ולא הוצרך הכתוב לומר שנית אצל המיתה שנתן ליצחק כל אשר לו אבל הענין הוא שהעבד לא סיפר להם ענין סוד הכל הזה כי לא ידעו ולא יבינו זה בית נחור, ולכך לא אמר להם רק וה' ברך את אדני מאד. וביאר לומר צאן ובקר וכסף וזהב ושפחות וגמלים וחמורים שהוא הטוב המדומה אשר בית נחור היה נחשב עיקר להם, ועל זה הטוב המדומה סיפר שכבר נתן הכל ליצחק קודם שנשא אשה, אבל על הכל הטוב אשר הכל תלוי בו לא נתנו לו רק אחר שנשא אשה וסמוך למיתתו, ולכך לא נתעורר להשיאו אשה עד שהגיע אל הכל הזה אולם כבר נודע היות תורתנו הקדושה נגלה ונסתר שעל זה נאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, שעל דרך הפשט הנגלה מה שנאמר פה ואברהם זקן בא בימים נאמר כן עם שכבר מ' שנה קודם לכן נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים, ששם נאמר באים כמו רחל באה עם הצאן ולא נאמר באו, אבל כאן נאמר בא בימים להיותו זקן ביותר, ועוד אומר לך שענין הביאה בימים נאמר על החולשה ותשות הזקנה כמו שנאמר ודוד זקן בא בימים, ולהיות שתי חולשות מתחדשות לאדם אחת חולשות ההולדה ואחת אחריה חולשת הכח