מעשי השם חלק א רטו

אשר גרתה לשעבר, וכאשר כרת עמו ברית אהבה בבאר שבע נשאר שם דירת הצאן קבועה ודירתו בחברון, ובבאר שבע נשא יצחק את רבקה כמו שנאמר ויביאה האהלה שרה אמו שנתבאר היותם אז באהלים בבאר שבע. ובזה יתיישב מאד שאפי' שיצחק נולד באלוני ממרא ונשא אשה בבאר שבע, עכ"ז נאמר ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק, כי לעולם היו להם שתי דירות, שכבר נאמר כאשר שלח יצחק את יעקב פדנה ארם שיצא מבאר שבע, וכאשר חזר מצאו בחברון לפי שכאשר חזר היה חורף. והעד מה שנאמר ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת ולכך היה יצחק בחברון ואחרי התבאר שהיה לאברהם שתי דירות, אחת בקיץ האהלים במקום המקנה בבאר שבע, ואחת בחורף בחברון יתיישבו המקראות כפשוטם שבבאר שבע נצטוה על העקידה ובבאר שבע שב עם נעריו, ואומרו וישב אברהם בבאר שבע הוא ישיבה ממש עם הצאן. ועתה אם תרצה לומר לפי מדרשם ז"ל שאמרו שבאותו זמן מתה שרה שפרחה נשמתה יתיישבו המקראות כן, שהעקידה היתה בתשרי שהוא תחלת חורף, ואברהם כאשר נצטוה ללכת בהר המוריה הלכה שרה אל חברון, ואברהם, כאשר שב עם נעריו בבאר שבע ועם יצחק שלח אותם לחברון והוא נשאר שם. ולפי שהיתה ישיבתו עם המקנה קבועה שם, אמר על שנתעכב שם וישב אברהם בבאר שבע ושם הוגד מיתת שרה ומשם בא לספוד לשרה, ובענין ההספד לצדיקים ארחיב הדבור בעז"ה בסוף חלק זה בענין ההספד שנעשה ליעקב, ע"ש, ויצחק נשאר בחברון לדירת החורף ובבאר שבע בדירת הקיץ וכאשר היה הרעב עקר דירתו בחברון והלך לדור לגרר שהוא סמוך לדירתו בקיץ עד שגרשוהו והלך לו לדירת הקיץ שלו בבאר שבע, באופן שגם אברהם גם יצחק היה להם כל ימיהם שתי דירות. ולפי שאברהם היה איש מקנה והיה כל הקיץ שם בבאר שבע, אמר לבני חת בחברון גר ותושב אנכי עמכם, שכיון שלא היה לעולם כל השנה עמהם רק לפרקים, קרא עצמו גר ותושב. והנה אמר להם שאין דרך לתת לנכרים חנייה בקרקע ואין רצון התושבים שהגר מארץ אחרת יקנה אחוזת בארצם, לכך אמר אברהם שאחשב גר מכל וכל עד שלא תתנו לי אחזה, אינו ראוי שהרי אני תושב עמכם, ושתתנו לי אחזה שדה וכרם ג"כ אינו מן הראוי שהרי אני גר בקצת, אבל תתנו לי אחזת קבר לא אחזת שדה וכרם ולכך לא בקש רק המערה, ועפרון השיב לו שגם אחזת שדה יתן לו, שבני חת לא הודו לו רק על אחזת קבר כמו שאמרו איש ממנו את קברו לא יכלה. וכבר יאות להתעורר על מ"ש אברהם בקצה שדהו שנראים דברים אין צורך בהם. נראה שאברהם אמר אשר בקצה שדהו כלומר אם היה באמצע הרי היה לי דריסת רגל באחזת שדה, אבל כיון שהיא בקצה שדהו לא תהיה לי המערה רק אחזת קבר וזהו שעם היות שעפרון מכר לו השדה עם המערה, לא לנחלת שדה וכרם מכרה לו רק לאחזת קבר לבד כמו שנאמר ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר כלומר לא לאחזת שדה וכרם. ובזה נתיישבו כל המקראות אפילו לפי מדרשם ז"ל כמ"ש אם נרצה לומר שלא מתה שרה באותו זמן שהדברים כפשוטם מיושבים מאד

ובמה שנאמר ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו' טענו רבים מה היה צורך לסיפור בני נחור, ורש"י כתב שלא הובאה כל הפרשה רק בעד רבקה, ושהיות זה זר שא"כ בני ראומה למה הזכירם. לכך הקדימם לומר אף היא השוותה משפחותיה למשפחות אברהם י"ב שבטים, שיצאו מיעקב ח' בני הגבירות וד' בני השפחות אף אלו ח' בני גבירות וד' בני פלגש. אמנם אחרי שנתעורר לדקדק לשון הכתוב שנאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים, שזה נראה מותר שאם מלכה היתה עקרה. יתכן לומר שגם היא כשרה ילדה בנים. אבל הכתוב לא אמר רק ששרי היתה עקרה, א"כ יפלא אומרו גם היא ילדה בנים שהיה מספיק שיאמר גם היא ילדה לנחור את עוץ ואת בוז וגו'. עוד יתכן גם כן לדקדק למה אמר מנין בני הגבירה שהם שמנה וכיון שהתחיל למנין למה לא אמר בפלגשו מנין שילדה ארבעה בנים שישלים למנין י"ב. עוד יפלא, שנראה שאברהם לא ידע שהיו לנחור בנים כלל והכתוב אמר כשהיו בחרן שאשת נחור היתה מלכה ושרי אשת אברם עקרה אין לה ולד כנראה שמלכה היה לה ולד. לכך ידמה שאברהם כאשר היה רצונו לקחת אשה ליצחק מבית אביו היה חוקר לדעת תולדות אחיו אם נולדה לו בת. והגידו שכמו ששרה אין לה נקבה שגם מלכה אחותה לא ילדה לאחיו רק בנים זכרים, וזהו שנא' גם היא בנים ולא בנות, ולפיכך נאמר את עוץ בכורו שאברהם כבר היה שם עם אחיו כאשר נולד, ולכך ג"כ נאמר שרי אין לה ולד שמלכה היה לה ולד את עוץ ואומרו בכורו כמי שמגיד הדבר הידוע לו ולכך הביא המגיד ההוא בני הפלגש ואמר גם היא כאלו אמר שגם היא לא ילדה בת, שכבר אברהם היה רוצה בת אחיו לבנו ועל הבנות היה חוקר לכך אמר לו המגיד שאין לאחיו בנות רק בנים, אבל שלבן אחיו שהוא בתואל יש לו בת והיא רבקה. והוא הטעם שלא הזכיר המגיד את לבן שנולד קודם לרבקה, מפני שלא היתה שאלת אברהם רק אם נולדה לאחיו בת ולא היתה שאלתו על הזכרים, ולא הזכיר הזכרים שנולדו לנחור, רק כדי להודיעו שלא נולדו רק בנים כמו שלא נולדו לאברהם רק בנים, ולדעתי שלא נתקדש לאברהם בבשורה זאת רק כשד וחזו ופלדש וידלף ובתואל,