מעשי השם חלק א ריד

ובאומרו ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מבאר שבע בא, עכ"ל. וכבר יפלא מאד שיאמר וישב בבאר שבע ושלא יהא ישיבה ממש, שאם פירושו הליכת עראי שם הלא כבר נאמר וילכו יחדיו אל באר שבע, והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל והנראה בעקידה שהיתה הצואה בה מבאר שבע כי שם היה דר ושם חזר, כי כן כתוב בתחלה ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, ואמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים והוא גרותו בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים, ושם נצטוה בעקידה ועל כן שהה בדרך ג' ימים שארץ פלשתים רחוקה מירושלים שאילו חברון בהר יהודה היא כי כן כתוב וקרוב לירושלים, ובשובו מן העקידה לבאר שבע חזר, כמו שנאמר וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע, להורות שנתעכב וישב שם שנים וא"כ לא מתה שרה באותו זמן כי לא היה אברהם דר בבאר שבע ושרה דרה בחברון וכן נראה כי יצחק נולד בבאר שבע, כי כתוב תחלה ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר ואבימלך אמר אליו הנה ארצי לפניך בטוב בעניך שב ונתיישב שם בארץ ההיא בבאר שבע, שכן כתוב ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו אל אברהם לאמר, ואין כתוב שהלכו אליו מגרר ויכרתו שם הברית בבאר שבע. וכן תראה כי הגר כאשר הוציאו אותה מבית אברהם ביום הגמל את יצחק הלכה במדבר באר שבע ששם היו דרים, אבל אחר ימים רבים נסע מארץ פלשתי' ובא לחברון ונפטרה שם הצדקת. אבל לפי המדרש צריכים אנו לומר כי אברהם ושרה בזמן העקיד' היו דרים בחברון ושם נצטוה, ומה שאמר ביום הג' וישא אברהם את עיניו, כי לא נגלה לו ההר חמד אלהים עד היום השלישי והיה בשני הימים הולך בסביבי ירושלים ולא היה הרצון להראות לו המקום ואברהם אחר העקידה לא שב במקומו לחברון אבל הלך תחלה אל באר שבע מקום האשל שלו לתת הודאה על ניסו ושם שמע במיתת שרה ובא. ומי שאמר מהר המוריה בא ומי שאמר מבאר שבע בא הכל טעם אחד ולפי זה מה שאמר הכתוב וישב אברהם בבאר שבע, יהיה ענינו כי בשובו מן העקדה שב אל באר שבע ומשם הלך לקבור את שרה. אחר הקבורה מיד חזר לבאר שבע ונתיישב שם שנים. והשלים הכתוב ענין באר שבע כאחד ואחרי כן ספר בקבורה ושם בבאר שבע נשא יצחק את רבקה כמ"ש והוא יושב בארץ הנגב, וזהו דעת כל המפרשים כי אברהם היה במקום אחר ובא משם. ולפי דעתי כי היה לשרה אהל שם עומדת היא ואמהותיה לפניה, וכן כתוב באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות והנה שרה מתה באהל אשר לה ונכנס אברהם באהל עם אחזת מרעיו לספוד אותה או שיהיה לשון ויבא, לאמר שנתעורר אברהם להספד וכו', עד ולא יתכן בעיני שבא מעיר אחרת אל חברון שאילו כן היה מזכיר אותו המקום עד כאן לשון הרמב"ן. וכבר תראה בענין הזה כל המפרשים ואת הלחץ אשר המקראות לוחצים אותם, גם פרש"י ז"ל ובמה שנאמ' גר ותושב גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם עכ"ל, ואין פשט הכתוב נראה רק שיחד בזמן אחד הוא גר ותושב, עד שמתוך כך דרשו ז"ל ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, וגם זה זר שהוא צריך להם ומשתחוה לפניהם, ויאמר להם שבעבור שעתידים בניו לקחת הארץ מידם שירצה להלחם עמהם וליטלנה בדין ואדרבה נראה שהיה מדבר בבקשות ובתחנונים ידבר רש. לכך נראה לדעתי שהדברים האלה כלם מתיישבים כאשר נראה בהשקפת עיון על פשוטם של הכתובים,, שמה שכתב הרמב"ן ז"ל שאברהם בא מהאהל שלו אל אהל שרה והביא ראיה מאהל לאה, אין לדעתי ראיה זו לזה כלל, שאם היה בחברון עיר בנויה על תילה כמו שנאמר נבנתה לפני צוען מצרים לא שמענו שיהיה דרך העולם לדור באהלים תוך העיירות, ואהל לאה והאמהות היו על הדרך, ואם היה ויבא אברהם לשון התעוררות והיו שניהם בחברון, היה ראוי לומר ותמת שרה ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה בקרית ארבע היא חברון, ואומרו ויבא אחרי שהזכיר יום המיתה נראה ודאי שממקום אחר בא כמו שדרשו ז"ל. אבל מה שיתכן בעיני הוא, שאברהם דירתו עם שרה לא זזה מעולם מחברון, אמנם בידוע שאברהם היה כבד במקנה עד שנאמר שלא יכלה לשאת אותם הארץ כי היה רכושם רב וזה מפורסם שהאנשים אשר להם מקנה אין המקנה שלהם בעיר דירתם אמנם מבקשים להם מקומות למרעה שמן לא במקום דירתם בעיירות, ועוד מנהגם היותם דרים בקיץ במקום המקנה באהלים ובחורף באים אל העיירות לפי שזה כבר אברהם היתה דירתו לעולם בחברון ושם סמוך לחברון באלוני ממרא היתה דירתו עם המקנה, ולפי שהיה קיץ כמו שנאמר כחום היום והיתה שרה עמו, ושם ג"כ נצטוה על המילה ושם באו המלאכים ושם נולד יצחק למועד ההוא לשנה האחרת שגם כן היה קיץ, שבניסן שהוא חדש האביב נולד יצחק, וכמו שדרשו ז"ל גם כן מצות אפה פסח היה, באופן שלעולם היו לאברהם שתי דירות, אחת בקיץ אצל המקנה יושב באהלים, ובחורף יושב בעיירות בבתים כמנהג, והיה כן עד שהלך בארץ פלשתים בגרר והיתה דירתו בעיר גרר, ודירתו עם המקנה בבאר שבע, , שכן תמצא שנאמר ויגר בגרר ובקיץ היה בבאר שבע סמוך לגרר ואח"כ חזר לדור בחברון ודירת המקנה נשארה בבאר שבע ולפי זה נתעורר אז אבימלך לכרות ברית עמו כאשר ראה שחזר לחברון, ובא האות שכן הוא מ"ש לו כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה, הרי נתבאר שעקר דירתו מגרר כיון שנאמר