עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעשי השם חלק א

מעשי השם חלק א ריב

Ma’asei Hashem part 1 212 · מעשי השם חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

ידיעה ולא חדוש ידיעה. ואל יונה אותך עיונך לומר שהראיה והידיעה הם דבר אחד, שהלא באמונתך שהקב"ה חידש העולם הרי האמנה שראה את העולם נברא אחר שבראו לא קודם, אבל ודאי ידע קודם שנברא שעתיד להבראות, ואין ראוי שנרחיק ממנו רק שלא נאמר שנעלם ממנו ואח"כ ידע אבל שנאמר שראה מה שלא ראה קודם אין זה חסרון בחקו שלא תפול ראיה על מה שעדיין לא היה וכמו שאין הנמנעות מכלל היכולת כמו כן מה שלא היה אינו בכלל הראיה, והבן זה מאד בציור בנפשך ציור אמתי. ועוד אומר לך שאפי' נניח שהראיה והידיעה אחת, אין מקום לטענה זו שאחר שבארנו שהוא מסולק החסרונות והחסרון הוא מן הנמנע אליו, ובארנו עוד שהידיעה בענין שלא נעשה עדיין כיון שאינו דבר צריך אל התכלית הנכבד ההוא הנה יחשב חסרון בחקו ית', א"כ כאשר נעשה המעשה שידע אותו לא יחשב זה התחדשות ידיעה, אחר שכל ידיעה שהיא שלמות בחקו לא תחסר ממנו ית' כלל, כי הידיעה במעשה שעתיד האדם לעשות אינה שלמות, אבל חסרון וירידה ופנייה בשפל כיון שאין משפטו על העתיד כמו שנא' באשר הוא שם, שכל הענינים העתידים להיות זולת מעשה האדם והדומה לזה מן הדברים השפלים, שידיעתם חסרון בחקו, אין גם אחד שיהיה בלתי רצונו וגזרתו, וידיעתו בהם היא גזרתו, שכאשר ידע מה שיהיה כבר מחוייב הדבר להיותו כן. וזה אמר בלעם לבלק כאשר רצה להודיע כל מה שיקרה לו עם ישראל אמר שהוא יודע דעת עליון, שודאי אומרו כן היה כאלו אמר שהוא ידע גזרת עליון, באופן שכבר ביאר בזה שידיעתו ית' מכרחת והיא גזרה קיימת להיות כן לא תזוז ואחר שביארתי לך מה שיאות להאמין בענין ידיעתו ית', אזכירך את מה שאמרו שעצמו מדעו ומדעו עצמו, ואתה ידעת מה שאמרו על זה כי א"כ הוא בהשתנות הידיעה ישתנה העצמות, אכן אמרתי שאל יתבהלו רעיונך מפני קושייתם זאת, לפי שגם ההשתנות בכלל הידיעה מראש ועד סוף וזהו בכלל מה שנאמר מגיד מראשית אחרית, והתבונן שאם ח"ו יעלה על הדעת שאין המדע עצמו א"כ יחוייב היות המדע מקרה לו ח"ו ושימצא עצמו נפרד מן המדע וחלילה לו, וכבר כתב הרמב"ם ז"ל חלק ג' פרק ב' שאין לייחס לו ית' תואר חוץ מעצמותו ושהמדע עצמו ועצמו מדעו ושיש מופת על זה תראנו משם. ובהיות מדענו מקרה אלינו ומדעו הוא עצמותו א"כ אין מדעו כמדענו כי אין לו דמיון למדע המקריי עם המדע העצמיי, וזהו שאמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה לומר שאין לתאר בו שום תואר חוץ ממנו כי כלם הם עצמו, נתבאר שמה שנא' פה והאלהים נסה את אברהם יורה על עוצם אהבתו אותו שלא נסה אותו עד שקראו אל עולם, ולכך נאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה וקרא אותו אברהם שעד כאן לא קרא אותו בשם, עד שקראו הוא להקב"ה אל עולם עתה קראו והזכיר בשם אברהם. כמו שנאמר ויאמר אליו אברהם שבכל המראות לא נאמר רק ויאמר ה' אל אברהם ולא קראו בשם רק סיפרה התורה שאמר כן לאברהם: פרק כב

הרבה דרשו ז"ל בענין ארץ המוריה למה נקרא כן, ולפי הפשט יתכן שאלוני ממרא האמורי וכן אלוני מורה וכן ארץ מוריה, הכל נגזר מענין שם האמורי, ולפי שלא היה כתוב לומר בפירוש אל ארץ האמורי ושינה לאמר ארץ המוריה דרשו בו מה שדרשו ז"ל, וכבר אמרנו טעם אחר על שנקרא הר המוריה חלק זה פרק ל' ע"ש, אמנם מה שיאות להתעורר בכללות בענין העקדה הזאת, הוא, כי מה רב טובו וצדקתו של אברהם בעשותו הדבר הזה והנה הוא הנביא עצמו ויודע ומכיר את בוראו שהוא ברא הכל יש מאין והוא ממית ומחיה, וא"כ היאך לא יעשה רצונו ואם לא יעשה מה יועיל [ואנה[ מפניו יברח הוא או בנו אשר שאל ממנו ואם יסק שמים שם הוא ואם יציע שאול הנו, אמנם יראה לדעתי להתעורר עוד במקראות הללו קצת ספקות כדי לבא אל ישובם

ראשונה שהקב"ה אמר לו על אחד ההרים והכתוב שינה הלשון ולא אמר שבא אל ההר אשר אמר לו האלהים אבל אמר ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים, והיה ראוי לומר אל ההר אשר אמר לו האלהים, ואם נרצה לומר שאומרו אל המקום פירושו המקום המיוחד בהר, זה לא מצאנו שייחד לו מקום בהר, שלא ייחד לו רק ההר, ועוד שלא ייעד לומר לו רק שני הרים ושהוא יבחר אחד מהם כמו שנא' על אחד ההרים אשר אומר אליך, וא"כ אין לומר שאומרו שבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים שבהיותו בהר אמר אותו לו, וכ"ש שלא יתכן לפרש שכבר אמר לו באיזה מקום שיהיה ממנו, ועוד שלא נאמר בכתוב שאמר לו איזה הר ולא איזה מקום. לכך ידמה ליישב הענין במה שנתעוררנו בו בישוב המקראות, שלדעתי הקב"ה ניסה את אברהם ואמר לו ללכת אל המוריה ולהעלות בנו לעולה על אחד ההרים אשר יאמר אליו, וכאשר היה זה בכוונת נסיון לבד לא שיעלהו ממש, הנה לא אמר לו ההר כלל אבל הניחו כן ללכת לראות מה יעשה, ולכך נאמר שבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים דהיינו ארץ המוריה, כי מלת מקום כולל כל מה שיקרא ארץ מוריה, כמו שנאמר תשא למקום בעבורם שכולל כל אותם הערים, וכאשר בא שם וראה שאין הקב"ה אומר לו באיזה הר יעלה העולה, הנה מגודל תאותו להפיק רצונו ית' כאשר בא שם בנה מזבח, בחשבו שאם אין רצונו יתב'