מעשי השם חלק א רי

נגדו תמיד ולא ישכח אותו, ואמנם חסד ה' הוא להרחיק הפשע מן הפושע כרחוק מזרח, ר"ל שממנו יתב' ירחיקהו כפלים, אבל יתרחק גם מן הפושע שגם הוא ישכח פשעיו כדי שלא יצטער בזכרו אותם, וזאת היתה תלונתו שהוא לעולם מצטער שבהיותו חטאו כתוב בספר הרי הוא נגדו תמיד:

עוד יתכן לומר פירוש הלציי עם מה שארז"ל שראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגא, שזה אמר כי כבר ידע שחטאתו שהיא בת שבע היתה ראויה לו, וזה אומרו נגדי תמיד על דרך שנאמר אעשה לו עזר כנגדו, וכן אמרו רז"ל בגמרא על האומר הרי את נגדתי. ואמר עוד על סגנון זה לומר שראוי למחוק חטאי מן הספר כי החטא שלו היה נסתר ולא היה חלול ה' בגלוי עד שנפרע ממנו בגלוי שנכתב בספר, ונתן טעם שראוי למחקו שכיון שהוא ית' ציוה בתורתו לא תונו איש את עמיתו שבכלל אונאת דברים שאין לומר לאדם זכור מעשיך הראשונים, אמר א"כ ראוי שימחק החטא מן הספר למען יצדק בדברו בתור' לא תונו, ויזכה בשפטו להעניש למי שיאמר לעמיתו זכור מעשיך, שאם הוא עושה כן להזכיר לאדם חטאו אחר שנמחל, אם כן למה יעניש האומר לעמיתו זכור מעשיך. ואחר שאמר דוד כל זה ביקש עוד להקל ענין החטא ההוא ואמר שאם היה חטאו שחטא כמו שחטא שאול שעבר מצותו הנה היה החטא גדול, אבל הוא לא חטא רק בתאות המשגל כי זה הוא נמשך לאדם מטבעו שאין הווית האדם רק ע"י תאות המשגל ולולא היתה תאות המשגל גוברת באביו ובאמו לא היה בא לעולם א"כ אין להפלא שהאדם יחטא בחטא זה, לכן אמר הן בעוון חוללתי כאלו יאמר הן חטאתי בעון שחוללתי ובחטא שיחמתני אמי לא בחטא אחר, ואמר עוד שאם אינו רוצה למחוק החטא ההוא מן הספר הנה יראה שלא נמחל מכל וכל, וירצה כן מפני שיחיד שחטא ישוב בתשובה שלפחות בסתר יודיעהו שכבר נמחל מכל וכל, וזה אומרו הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני שמחלת, וזה היה אומרו תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית, כאומר אם לא היית שולח נתן הנביא להודיעני כעסך עלי לא היה לי מקום לבקש שתודיעני שסלחת אמנם אחר שהודעת הכעס ודכית עצמותי יאות שתודיעני הסליחה כדי שתגלנה, והיה בטוח שסלח אבל כל בקשת דוד היתה שיודיעהו שסלח. וכבר אמר זה דוד במליצות מתוקות וקצרות סימן ק"ל שאמר שם אם עונות תשמור יה אדני מי יעמד כי עמך הסליחה למען תורא קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי, כי היתה כוונת דוד ע"ה לומר שאין ספק שהקב"ה מוחל וסולח, שאם ישמור עון מי יעמד, כאומר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא א"כ ודאי סולח הוא, אבל אינו מודיע שסולח כדי שייראו החוטאים ממנו, ומפני זה אמר איני שואל ממך שתסלח רק שתודיעני שסלחת, וזה אומרו כי עמך הסליחה ר"ל אתה מסתיר עמך הסליחה ואינך מודיע שסלחת למען תורא, אבל קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי, כאלו יאמר לא הוחלתי שתסלח כי ודאי סלחת, אבל הוחלתי לדברו שיודיעני שסלח, והמשיך לומר תחטאני באזוב וגו', ואמר עוד שלפחות חטאים אחרים שיסתיר פניו וימחה אותם, ולכן אמר הסתר פניך מחטאי לשון רבים כי קודם לא אמר רק כבסני מעוני על חטא בת שבע ביחוד, והוסיף להתפלל ואמר לב טהור וגו' עד תסמכני ואח"כ כמתרצה שישאר החטא כתוב כיון שימשך מזה פתחון פה לשבים ויחיד שחטא ישוב, לכן אמר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, כאומר אני מרוצה שישאר חטא בת שבע כתוב כדי שילמדו פושעים דרכיך. ואחר שביקש שיודיעו שחטא בת שבע נמחל מכל וכל, ואמר נתינת טעם לזה שלא היה רק חטא בענין טבעי לאדם שהוא תאות המשגל ואמר שהוא מרוצה שיהיה כתוב כדי שילמדו פושעים לשוב, אבל נתיירא פן יחשב לו עון מיתת אוריה לכן אמר הצילני מדמים, ונשוב אל אומרנו שאמר הצילני מדמים. על הילד. שהמזמור הזה סידר אותו כשבא אליו נתן הנביא ואמר לו שהבן שנולד לו מבת שבע ימות בחטא אוריה, לכך היה מתפלל שיצילהו מעונש הדמים ושלא ימות הילד, אבל אחר שמת הבן סידר מזמור סי' ט' וכבר ידעת מה שנחלקו המפרשים במה שנא' למנצח על מות לבן, שיש שפירשוהו שהוא שם מלך שנקרא כך, ויש שפירשוהו היותו מלה אחת והוא כלי שיר כמו עלמות שיר, והראב"ע כתב שהוא טעות, ויש שפירשוהו כי לבן היה שם המשורר, והראב"ע כתב שאינו נכון, ויש שפירשוהו שלבן הוא נבל הפוך, ורש"י הביא שפירושו על מות לבן על מות בנו אבשלום ושאין לו עדות וזכרון לאמץ זה הפתרון. ורש"י ז"ל פירש בשם עצמו שלבן ר"ל כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל, ואחר שהבאתי לך כל אלו הדעות אשר לא קרב זה אל זה, אומר כי לדעתי הדברים מבוארים מאד שסידר המזמור הזה על מה שנגזרה מיתה לבן הילוד מבת שבע לסבת החטא, ויש עדות ברורה וזכרון מופלג במזמור לאמץ את הפתרון הזה, שהרי נאמר כי עשית משפטי ודיני כי זה היה העונש והמשפט שנעשה לו. וראה שלהיות שבחיי הילד היה בוכה ואחר מיתתו נמנע מן הבכיה לכך אמר שכשם שמברכין על הטובה מברכין על הרעה, ואומר אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך ואח"כ אמר אשמחה ואעלצה כלומר שלא יבכה עוד אבל אדרבה ישמח, שמאחר שכבר קבל ענשו הרי ישוב אויביו אחור ואמר כן לפי שבני עמון גברו כאשר הרגו את אוריה ונתן טעם לזה לפי שכבר קבל דינו וזה אומרו כי עשית משפטי ודיני וגו'. ועוד סידר במזמור ל' ארוממך ה' וביאר היות כוונתו כן