מעשי השם חלק א רט

הניחוח הוא על דרך ענין זה. וכן בכל הקרבנות שנאמר ריח ניחוח לה' לא נאמר כן לשבח ועליונית מעלה לקרבן, אבל אדרבה לגרעון כאלו יאמר שאל יחשוב מביא הקרבן שכבר בהבאתו הקרבן נתכפר העון, כי על קרבנות כאלו אמר הקב"ה מה לי רוב זבחיכם אבל הקרבן הוא מבשר אל התשובה שעתיד לעשות, ולכן נאמר היותו ריח ניחוח לה' לפי שכל מה שידעהו היודע טרם היותו בפועל יושאל אל חוש הריח, כמו שנאמר מרחוק יריח מלחמה, ועל כן נאמר בקרבן שהוא ריח ניחוח על מה שהוא עתיד לעשות וכבר רמזו ז"ל קצת מזה במה שאמרו וירח ה' ריח כבשן האש של אברהם. כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאשר ישובו בתשובה תגדל מעלתם, על הצדיק הגמור, כשארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'. וזהו שנאמר למען נסותך להטיבך באחריתך רמז בו אל התשובה. כמו שנא' באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך. ואם כן יהיה אומרו להטיבך באחריתך, כאלו אמר להטיבך בתשובתך שאתה עתיד לעשות. וכבר מבואר הטעם במעלת התשובה אם כמו שאמרו קצת מפני שטעם טעם חטא, ואם מטעם שרצה הקב"ה לפתוח שער לשבים, שאם היו שוים לצדיקים גמורים במעלה, כבר היה נשאר בו רושם מן החסרון שחטא. אמנם אחרי שהגדיל מעלתו על הצדיק גמור נתאמת אצל הבעל תשובה שלא ישאר עליו מן החטא רושם לפניו ית'. עוד יתכן לומר טעם נכון מזה אחר שנקדים היות ידוע שענין התשובה הוא עזיבת החטא , ווידוי שיודה על החטא וחרטה. ואחר שנתבאר היות החרטה עיקר התשובה אם כן החרטה צריכה שתהיה לעולם לא תסור. שאם תסור הרי הוא שב על קיאו ואם כן גם אחר היות נפשו באותה המעלה המופלגת דבק ונהנה מזיו השכינה, צריך שתהיה עמו החרטה על ענין החטאים שעשה. הרי אם כן הוא נכסף אל מעלת הצדיק הגמור עם היותה פחותה ממעלתו, ומזה נמשך חילוק הדעות שארז"ל בגמרא שכל מה שנתנבאו כל הנביאים לא נתנבאו רק לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דרבי אבהו שאמר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שהחולקים על רבי אבהו תאות סברתם כי עם היות שמעלת בעל תשובה גדולה מאד, הנה מאחר שהבעל תשובה הוא לעולם בחרטה והוא נכסף אל מעלת הצדיק גמור א"כ מעלת הצדיק טובה הימנה שהוא אינו נכסף למעלה אחרת זולתה, ולכך אמרו עין לא ראתה אלהים זולתך, ורבי אבהו לא אמר רק גדולת מעלת בעל תשובה בדבקותו לשכינה יותר מן הצדיק גמור. לפי שהבעל תשובה גם בהיותו באותו הדבקות הוא עושה מעשה החרטה, וזהו שנאמר ושבת עד ה' אלהיך, ר"ל שאפי' באותו הדבקות לא תסור ממנו התשובה. וגם זה אומרם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שרצונם לומר שאפי' בהיותו בכסא הכבוד נהנה מזיו השכינה, לא נשלמה פעולתו והנה הוא עסוק בתשובה ע"י החרטה, משא"כ הצדיק גמור כי נשלמה פעולתו בעולם המעשה ואין שם רק עולם התגמול, ובזה יאותו דברי רבי אבהו מזאת הבחינה ויאותו דברי החולק מן הבחינה האחרת אשר הזכרנו. ומתוך ענין זה יובן מ"ש דוד כי כגבה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, כי בתחלת ההשקפה יראו דברי הכתובים הללו כדברים שאין בהם טעם, כי מה הכוונה לתת שיעור מקום להרחקת הפשעים ולתגבורת חסדיו יתב' אבל יתכן מאד אמז"ל שהקב"ה כאשר יקבל האדם לתשובה צריך שירחיק הפשעים מאתו ית', כי אומרו הרחיק ממנו שב אל השי"ת מלמה"ד למי שהוא אהובו של מלך שהיו עליו בגדים צואים יגיע סרחונם אל המלך שהוא רחוק ממנו עשרה מיל, הנה כאשר ירצה המלך להסיר מעליו הבגדים הצואים וירצה להלבישו מחלצות, יצוה להוציא הבגדים הצואים מעליו ולהרחיקם עשרה מיל מן אותו האהוב כדי שלא יגיע סרחונם אל האהוב ההוא, נמצא שהבגדים הצואים רחוקים מן המלך עשרים מיל כן אמר דוד למשל נאה שהקב"ה כאשר ירצה להגביר עלינו חסד ממקום כסאו שהוא השמים, ירחיק הפשעים ממנו כפלים דהיינו ממזרח למערב שהוא כפל השעור שמן השמים לארץ. ולא נעלם ממך שלא יתכן לומר בענין החטא ריחוק מקום אבל הוא כנוי אל שלא יזכרו החטאים, וכן בירמיה נאמר זכרו את ה' מרחוק שיורה על שהריחוק סבה לשכחה, וכן נאמר במיכה ותשליך במצולות ים כל חטאותם, וסדרי התפלות סדרו לומר על זה במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו, ומלבד כל זה טבע הענין הוא שע"י רחוק מקום תמשך השכחה, ולכן נאמר כינוי לשכחת החטאים ושלא יזכרו שהרחיק אותם כרחוק מזרח ממערב

והנה עוד אזכירך במה שאמר דוד סימן נ"א בבוא אליו נתן הנביא שכל מבוקשו היה שם שהקב"ה יצוה למחות החטא ההוא שנכתב בספר שימחק ושלא יזכר. וכבר ידעת מה שארז"ל לא היה ראוי דוד לאותו מעשה אלא מפני יחיד שחטא יאמרו לו כלך אצל יחיד שחטא ושב בתשובה וכיון דאתא לידן אבאר לך כל המשך במזמור ההוא, כי בתחלת דבריו התחיל ואמר חנני אלהים כחסדך, כרצותו לומר באותו החסד שנאמר גבר חסדו על יראיו להרחיק פשעיו ממנו שלא יזכרו שכן ג"כ חטאו שימחוק אותו מן הספר, והוא אומרו חנני אלהים כחסדך והשלי' כרוב רחמיך מחה פשעי ואמר עוד שכשיזכר החטא נראה שלא נמחל וע"כ שימחוק אותו ויטהרו ויכבסהו ממנו מכל וכל. ואחרי שאמר כן פרסם התרעומת בנתינת טעם לדבריו שבכל עוד שהחטא כתוב בספר הוא ידענו והוא