מעשי השם חלק א רח

וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם כי אין צורך לבאר דברי דוד ע"ה שהם מבוארים מאד היותם על הכוונה אשר אמרנו, שבפירוש אמר שיראה אם הוא עתיד לעשות רע שיישיר אותו. ואחר היות הדברים כן יובנו היטב דברי בעל המאמר שאמנם השלם הזה ראה שהכתוב אומר מגיד מראשית אחרית והיה ראוי שיאמר מגיד בראשית אחרית, לכן ביאר היות כל כוונת הכתוב לדבר בידיעת השי"ת מעשה האיש שהוא עתיד לעשות מתוך מה שהוא עושה בהווה, וזה כדי להצדיקו ולהיישירו, ועל כן אמר מגיד מראשית אחרית כאלו יאמר שמתוך הראשית הוא מגיד האחרית כדי להצדיק בריותיו כי ה' צדיק יבחן כאשר יתבאר, ותהיה הפנייה ההיא על ידי פנותו אל המעשים אשר הוא עושה בהווה ועשה לשעבר שמתוך המעשים ההם ישפוט על מה שהוא עתיד לעשות, כי המעשה שנעשה כבר אפי' היה מעשה החטא במחשבת הלב לבד ודאי שהכל גלוי לפניו לפי שזה ענין מחוייב אל נתינת השכר והעונש, שמתוך השכר והעונש תשיג נפש השלם הנצחיות, אבל המעשה אשר הוא עתיד לעשות ידעהו לפי המעשים שעשה ושעושה בהווה ומהם ישפוט על מה שיעשה לעתיד, ואם ימצא במשפטו שעתיד ליכשל הנה יזהיר ויישיר אותו לשוב, ואם ישפוט שעתיד להיותו שלם הנה אז כביכול ישמח במעשיו כמו שאמר דוד יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו שהכוונה לדעתנו שאחרי שלא יאות לומר שהוא יתב' ישמח במעשיו, כי הדברים הללו ח"ו נראים כאלו מחסרים בכבודו שנראה שמתוך מעשיו נתוספה לו שמחה, לכך אמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו כאלו אמר יהי כבודו במקומו מונח, ויהיה כהתנצלות אל מה שר"ל שהש"י ישמח במעשיו ונשוב לעניננו שכאשר ימצא הש"י הצדיק ההוא אשר יבחן שלם, כביכול ישמח במעשיו וכאשר ימצא במשפטו שעתיד ליכשל יזהירנו ויישירנו, אמנם יהיה המשפט לפי המעשים שעשה ועושה בהווה. וכבר ידעתי כי בתחלת מחשבתך בדברי אלה תפלא ותתבהל מיראתך פן אין זה נכון לאומרו בחק ידיעתו ית' העתידות שהוא על ידי המעשה בהווה, אבל שקוד וישקטו זממיך כאשר תמצא דבר זה ברור בתורה שמכרזת כן בלשון יותר מבואר ממה שאוכל אני לאומרו, והוא שנאמר פרשת וילך כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, ואמר כן לנתינת טעם אל מה שהקדים לומר מעשיהם לעתיד והוא שנאמר וקם העם הזה וזנה, שכמבאר ונותן טעם לידיעתו העתידה במעשיהם אמר כי ידעתי את יצר אשר הוא עושה היום והנה אזכירך שתעורר נפשך בשלש הנחות אשר הנחתי בענין זה, ראשונה שידיעתו העתיד תהיה על ידי החקירה בהווה, ושנית שלא יחקור זה במה שעתיד האדם לעשות אם לא אחר שהגיע האדם ההוא להיותו נאהב למקום. ושלישית שטעם החקירה בעתידות במעשה הנאהב הוא שאם ישפוט מן ההווה שעתיד ליכשל הנה ינחהו ויתמכהו בימין צדקו ויישירהו ויעזרהו להצילו מן המכשול, כמו שארז"ל בא ליטהר מסייעין ליה, ואחר אשר העירותיך על השלשה הנחות הללו אעירך כי גם שלשתם אמר דוד ע"ה בלשון מבואר בהחלט היותם כן עד שלא תוכל לבאר דבריו באופן אחר, ואין בדבריו דרך לנטות ימין או שמאל מן ההנחות השלשה אשר הזכרנו, כי גילה זה באומרו שפטני ה' כי אני בתומי הלכתי ובה' בטחתי לא אמעד, והשלים לומר בחנני ה' ונחני, כי לא יתכן לומר שהכוונה באומרו שפטני שיעשה לו דין, ויאמר כי הלך בתומו כלומר שלא חטא ושבעתיד לא ימעד. ועוד שכל תפלתו היתה אל תבא במשפט את עבדך, אבל ודאי הכוונה לומר שישפוט ממה שעבר שבתומו הלך ולעתיד לא ימעד ועל דרך זה נאמר אלהים שופט צדיק וכן שפטני כצדקי ועוד אמר אל ההנחה הראשונה הזאת ועל השלישית יחד חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע סרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, שבפירוש אמר היות תועלת החקירה כדי להיישירו ולנחותו בדרך ישרה אם ימצא בידו דרך שעתיד ליכשל. ועל ההנחה השנית שהנחנו שלא יחקור ה' למעשה האדם שעתיד לעשות רק למי שהגיע להיותו נאהב לו אמר בפירוש ה' צדיק יבחן ומבואר מזה בירמיה וה' צבאות בוחן צדיק, וכן נאמר בוחן לבות וכליות אלהים צדיק, ואחר שנתבארו השלש הנאות שהזכרנו והבאנו ראיה לאמתותם מן הכתובים אשר הזכרנו, אם כן סרה המבוכה בענין ידיעתו ית' ובהיות שזכה אברהם והגיע אל היותו נקרא אהוב למקום הנה נסה אותו ומצאו שלם, וכן להיות האומה ישראלית חביבה אליו ית' נסה אותם שהניח הגוים ההם לנסותם, ואמנם נמצאו חוטאים עד שקבלו ענשם כאשר סופר שם בשופטים:

ויתכן גם כן מה שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, כי אמנם ידוע שיראת ה' נחלקת לשני מינים, אם ליראת העונש והפסד השכר, ואם להיותו מכיר ויודע גדולתו ית', הנה תמשך יראה עצומה מבלתי היותו מביט אל ענין השכר והעונש. ואשר תהיה יראתו מהעונש והפסד השכר, יקרא ירא את האלהים, אבל אשר תהיה יראתו מפני הכרת גדולתו לבד הנה הוא יקרא ירא אלהים, כאשר בארנו בחבורנו זה ח"ד פ"ב שני המזמורים שאמר דוד, שבראשון אמר אשרי איש ירא את ה', ובשני אמר אשרי כל ירא ה' ע"ש. והיה א"כ אומרו כאן עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, כאלו יאמר שאתה ירא אלהים ולא ירא את אלהים, שאם היתה יראתך מפני העונש לא היית זובח הבן היחיד, ואמר שידע זה ע"י המעשה שעשה בעקדה ישפוט אל העתיד. וכבר בארנו בחבורנו זה ח"א פ' כ"ז שמה שנאמר וירח ה' את ריח