מעשי השם חלק א רו

הנביאים, וזה הדעת אשר אאמינהו הוא יותר מעט ההרחקות מן הדעות הקודמים ויותר קרוב אל ההקש השכלי, והוא שאני אאמין שההשגחה האלהית אמנם בזה העולם התחתון רצוני לומר מתחת גלגל הירח באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין כמו שנאמר כי כל דרכיו משפט, אבל שאר ב"ח וכל שכן הצמחים וזולתם דעתי בהן דעת אריסטו לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת ה' ורצונו עכ"ל. כי אתה המשכיל תבין שבמה שלא תתפשט ההשגחה לא תתפשט הידיעה לעתיד, וכבר הרמב"ם ז"ל האריך שם בענין זה הרבה. אבל זהו מה שיספיק לנו למה שאנו צריכים, וזכור שכבר נתבאר שלפי דברי חז"ל הלקוחים מדברי הנביאים נראה בפירוש שהסבה התכליתית לכל מעשה שמים וארץ ומה שביניהם היתה מציאות מין האדם לבדו כמו שבארתי במאמרי זה חלק א' פרק י"ג. עוד דע לך שזה מבואר שההקש השכלי לא יחייב כלל שהש"י ישגיח בפרטי המין האנושי אחרי היותו שפל מחומר קרוץ וסופו לעפר, אם לא שעינינו ראו את גדלו ואת ידו החזקה בבואו לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, ועל פי תורתנו תמימה המכרזת ואומרת ושמתי פני באיש ההוא שהרי משגיח בפרטים. וכן ראינו מה שהשגיח על ג' האבות ועל בניהם ואנחנו צאן מרעיתו שהיינו מושגחים השגחה פרטית, ומזה נתאמת אצלנו על נכון היותו משגיח בפרטים, שכן גזרה חכמתו יתב' כי לפי רוב גדולתו והפלגת שפלותנו אין אנו ראוים לכך רק בחסדו ורוב טובו גזרה כן חכמתו ית', שכן אמר דוד מה אדם ותדעהו ובן אנוש ותחשבהו. גם זכור מה שכתב הרמב"ם ספר המורה ח"א פ' י' וז"ל, וכבר ידעת רוב עשותם ז"ל מעלין בקדש ואין מורידין ועל זה הצד עוד יעשה בירידת העיון והיות האיש פונה במחשבתו אל ענין פחות מאד יאמר שירד, וכן כשיפנה מחשבתו אל ענין מעולה ונכבד יאמר שעלה, וכאשר היינו המון האנשים למטה שבתחתיים במקום ובמעלת המציאה בערך לסובב והוא יתברך במעלה שבעליונים לפי אמתת מציאות וגדולה ועצמה לא עליונית מקום, ורצה ית' במה שרצה הגיע חכמה ממנו והשפעת נבואה על קצתנו קרא שרות הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום ירידה, וקרא העלות ענין הנבואה ההיא מן האיש או סור השכינה מן המקום עלייה, וכל ירידה ועלייה שתמצאם מיוחסות לשם יתברך אמנם הרצון בהם זה הענין עכ"ל, הרי לך בהדיא שהרמב"ם ז"ל ר"ל שפנות הש"י על דבר שפל יקרא ירידה אם כן אחרי התאמת שהוא מסולק מן החסרונות אין ראוי לנו שנייחס אליו ירידה דהיינו פנייה לשפלים רק לענין מה שהוא נגלה אלינו בתורתנו שגזרה חכמתו ורצה בקיום הקבוץ מדיני במשפט, שכבר ראינו דור המבול שנענשו ונתחייבו כליה על החמס וכן דור הפלגה, ואמנם רצה השם ית' כל זה כפי מה שנתבאר בחבור זה ח"א פי"ג שכל מה שברא היה כדי שתתהוה נפש השלם ותשיג הנצחיות כי אי אפשר לעסוק בהשגות אם לא בקיום הקיבוץ המדיני. ורבי חנינא על ענין זה היה אומר ברוך שברא כל אלה לשמשני, וכן אמר הנביא אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה לומר שכל כוונת הבורא ית' הוא לעשות מן האין יש ולא עוד שעשאו יש אלא ג"כ רצה שמן הדבר ההוה ונפסד שהם ד' יסודות והגשם חמישי יתהוה דבר נצחי והיא נפש השלם, זה הוא התכלית הנבחר והנכבד. ובהיות מבואר שכל מה שנאמר בו ירידה הוא לסבת היותו פונה לדברים השכלים, וגם ידענוה שכל פנותו אל השפלים הוא אל התכלית הנכבד ההוא שיתהווה השלם שישיג נצחיות לנפשו, אם כן לא יאות שתתיחס אליו ירידה רק במה שהוא צורך אל התכלית הנכבד הזה אשר אמרנו שתתהוה נפש השלם. וכבר ידענו זה שהשכר או העונש אשר ימשך מאתו ית' למין האנושי להעמידם על המשפט לא ינתן רק על המעשה אחר שיצא לפועל אם רע ואם טוב. ואל יונה אותך מאמרם ז"ל שאמרו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה עד שתחשוב אמת שהאדם כאשר יגיע לחשוב בעשיית הטובה, כמו נתינת הצדקה וקיום שאר המצות, עם היות שלא עשה המעשה בפועל, שהקב"ה יתן לו שכר כאלו עשה צדקה או קיים המצוה, שאין הדברים כן ולא יתכן כלל. אבל מה שארז"ל הקב"ה מצרפה למעשה, ר"ל שאחר שעשה המעשה יתן לו הקב"ה שכר גם על המחשבה כאלו עשה שני מעשים, וכמו שארז"ל על המחשבה הרעה הרהורי עבירה קשים מעבירה שיקבל עונש על ההרהור ועל המעשה כמו כן היה על הטוב. הרי נתבאר שאין ענין המשפט האלהי רק אחר המעשה כמו שדרשו רז"ל בם כן ממה שנאמר וישמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. אמנם כי כן כאשר יחשוב האדם מחשבה טובה לעבודת השי"ת ואין המניעה ממנו, שמתוך מעשיו יתפרסם שרצונו לעשותו ותהיה לו מניעה מאתו ית' כפי מה שהיה בענין העקידה שנאמר לו אל תשלח ידך אל הנער או אונס מה שיהיה, הנה ודאי בזה שכרו כאלו עשה המעשה. אבל אם הוא ברצונו חשב לעשות עבודת השם וברצונו נמנע מלעשותה לא יתכן כלל שיהיה לו שכר, וא"כ נתבאר שידיעת המעשה באדם טרם עשותו אותו, אינו ענין צריך כלל לענין עשיית המשפט והדין אשר הוא צורך להשגת התכלית הנכבד אשר אמרנו, ואחרי היות הדברים כן אין לנו לייחס להשי"ת ירידה ופנייה לדעת מעשה האדם רק אחר צאת המעשה בפועל אם טוב ואם רע, שאם אמרת שהש"י יודע מה שעתיד האדם לעשות, הרי כנית אליו ירידה וחסרון בחקו יתב' שיפנה לדעת הדברים שאינם