מעשי השם חלק א רד

וכמו שהוא מבואר בתורה ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים, וכן יש לנו להאמין שידיעת הש"י מקפת בכל מה שיעשה האדם בבחירתו טרם יצא הדבר ההיא לפועל, כי אין לתת שום חסרון בידיעתו חלילה, ואין ידיעה זו מכרחת כלל כי אחרי הוכיח שהאדם יש לו בחירה והיה אפשר לו לעשות ההפך, הנה כשידע ה' שהוא יעשה פועל פלוני ידע שיעשה זה בבחירתו ושהיה איפשר לו לעשות הפכו ואם כן אין ידיעה זו מכרחת, שהרי הידיעה היא שיעשה הפועל ההוא בבחירה ואם היתה מכרחת הנה יהיה בידיעה ההיא קבוץ האמת והשקר יחד מה שהוא נמנע, ולזה נאמר שאין מעשה האדם נמשך לידיעת ה' אותו מעשה טרם יצא לפועל אבל ידיעתו נמשכת למעשה ההוא הנעשה בבחירה ובאפשרות לעשות הפכו, ואם ידענו השם טרם יצא לפועל, ובזה נשאר האדם בחיריי וידיעת השי"ת שלימה בלי שום חסרון ובלתי הוצאת את האדם מבחירתו, עכ"ל הריב"ש ז"ל ולא נעלם מה שכתב הרמב"ם ז"ל במורה חלק ג' פ' עשרים בענין הידיעה, ובאומרו עתה ידעתי שהוא כאלו אמר הודעתי לבני אדם לא אאריך להביא דבריו כי מפורסמים הם, אבל לענין הידיעה תכלית דבריו הם שאין ידיעתו כידיעתנו ושאין אפשרות בידיעתנו להשכיל ידיעתו והביא לו ראיה ממה שנא' לא דרכיכם דרכי וגו' ובאמת הדברים מבוארים לפני כל משכיל שאין מדעו כמדענו כי מדעו הוא עצמו ואנחנו מדענו הוא מקרה אלינו, והיאך נשיג על ידי מדענו המקריי את מדעו אשר הוא עצמו, אבל לא מפני זה נניח מלחקור מה שיקשה הציור בנפש בתורתנו, שאם ידיעתו מכרחת הרי אין כאן בחירה ורצון והתורה מכרזת ובחרת בחיים ואם אין ידיעתו מכרחת הרי הטלת חסרון בחק ידיעתו, ואם אתה אומר שאין לנו לחקור דבר זה אם כן מנעת החקירה מכל השלמיות המחוייבות אליו ית'. והכתוב שהביא ראיה לומר לא דרכיכם דרכי אינו לומר שלא נחקור בדרכיו, ואדרבה נאמר והלכת בדרכיו ונאמר אשרי ההולך בדרכיו, אבל אומר ולא דרכיכם דרכי זה דבר פשוט הוא מהדברים שם שהכוונה לומר שלא בן אדם הוא ויתנחם שכן השלים שם הדבור באומרו כי כאשר ירד הגשם וגו' כן יהיה דברי לא ישוב אלי ריקם. ועל דרך זה אמר ג"כ לא מחשבותי מחשבותיכם כמו שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום אבל ודאי יש לנו לחקור מתוך דרכנו דרכיו עם היות שאין להם ערך ודמיון והתורה אמרה וידעת את ה' אלהיך, א"כ התבאר שנתן לנו הש"י ידיעה לדעתה. והנה בשגם אין ערך לידיעתנו עם ידיעתו הלא ידענו ע"י ידיעתנו שאין ידיעתו כידיעתנו, וכאשר השגנו ע"י ידיעתנו שאין ידיעתו כידיעתנו, יתכן שנחקור להשיג אם היא מכרחת ומבטלת הבחירה היאך בא הצווי בתורה ובחרת בחיים, וא"כ אין חקירתנו לדעת מהות ידיעתו יתברך. אבל חקירתנו היא לדעת המצוה שצוה לנו לבחור בחיים והיאך נבחור, שאם יעלה ח"ו במחשבה לומר שאין ידיעתו מכרחת הרי ידיעתנו שלימה ממנה, שלא יקרא ידיעה אלינו מה שאין בה אמתות על אחת כמה וכמה ידיעתו ית' שהיא ידיעת האמת מחוייבת, ואם אתה אומר לבלתי חקור על ענין זה מפני שאין ידיעתנו כידיעתו הרי גרמת לעצמך מבוכה רבה בתורה, ועוד שגם אין לחקור בהשגחתו וביכלתו ובכל השלמיות המחוייבים אליו כיון שאין שלמיותיו דומין לשלמיותנו, והרמב"ם בעצמו כתב במורה ח"ג פי"ז בהשגחה שלא יאמין היותו משגיח בעכביש שיטרוף הזבוב. אבל אין ספק שראוי ונאות לנו לחקור כפי ידיעתנו שנתן הוא לנו ליישב כל מה שאפשר לנו, ובזה ישתבח שמו הגדול שהוא מהולל במלאכי מעלה ובחר בקבוצי מטה, ואין ראוי להמנע מן החקירות כלל בכל האלהיות בהווה, אמנם יש להמנע מהם במה שהיה לפנים קודם בריאת העולם ועל זה נאמר ופני לא יראו ודרז"ל במס' חגיגה פ' אין דורשין מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור, וכבר הסוף נתגלה למשה שעליו נאמר וראית את אחורי כמו שיבא במקומו בס"ד בחלק ד' מן מאמרנו זה והנה הבאתי לך כל מה שנאמר בידיעתו ית' ובישוב המבוכה הזאת, והנה תזכור ותעורר נפשך עם מה שכתב הרמב"ם ס' המורה חלק א' פ"ל וז"ל, דע אתה המעיין במאמרו זה כי ההאמנה אינה הענין הנאמר בפה, אבל הענין המצוייר בנפש כשיאמינו בו שהוא כן כמו שיצוייר, ואם יספיק לך מן הדעות האמתיות או הנחשבות אמתתם אצלך כשתספרם במאמר מבלתי שתציירם בנפש ותאמין בהם כ"ש כשתבקש מהם האמת הוא קל מאד עכ"ל והנה היה דבורו של הרמב"ם בזה נכון מאד שאין ענין האמונה מה שנאמר בפה, וכן נראה שאמר דוד, האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כי אחר שאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים שהוא האמונה בשכר הנצחי אמר עוד האמנתי כי אדבר, ר"ל כי כן הוא בשאר האדם שיאמרו בפה אני מאמין כך ויחשבו שבאמירה זאת נכללת האמונה, שאני איני כן אבל אאמין כי אדבר, ר"ל שכשהוא מדבר כבר קדמה לו ציור האמונה בנפש, אבל כל האדם כוזב שאומרים שמאמינים אמונה אחת וחושבים שבמאמרם בפה נכללת האמונה ההיא והוא כזב שאין הדברים כן ועוד אתה המשכיל תתבונן דבר שאומר לך בפ' זה עמוק ההבנה מאד ואמתותו פשוט פשיטות מוחלט, והוא בכל עניני השלמיות הנמצאים בבורא ית' ובהשגחה פרטית וביכולת ובעשיית המשפט במין האישיי ובידיעת הנסתרות והעתידות וכל השלמיות הדומים לאלה, שקצתם הם עיקרים ויסודי התורה וקצתם שלמיות שיצטרך ליחסם אליו ית', על כלם אמרו היותם אמונות שלמות שכל מאמין יתחייב להאמינם. וכבר תראה שהריטב"א ז"ל שפירש ספר המדע