מעשי השם חלק א רג

אילן, שכן מצינו בשמואל ושאול יושב בגבעה תחת האשל, וכן ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל. אבל לקיים דברי המדרש והפשט נראה שלעולם הוא המנהג לעשות האהל סמוך לאילן והעד מה שנאמר והשענו תחת העץ, וא"כ נטיעת האשל פה יהיה על עשייתו פונדק מפני שהעץ הוא לנוח שם האורחים, ולדעתי שאברהם היה עושה כן אילן אצל האהל לפי שעוברי דרכים נחים בחצי היום ואח"כ נחים בלילה, ולכך היה צריך לאילן בעד האורחים הבאים לנוח בחצי היום והפונדק ללנים בלילה וא"כ גם האילן היה פונדק

ואומרו ויקרא שם בשם ה' אל עולם, כבר בא קצת ביאור בפ' ד' מן החלק הזה שזאת קריאתו שלישית הורה על בנין הבית השלישי יהיה נצחי ושיודע בכל העולם בכללו מציאותו ויכלתו ואחדותו כמו שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, שלא תושלם כוונתו של אברהם בפעולת ההכרזה במוחלט עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו: פרק כא

והאלהים נסה את אברהם פירוש הרמב"ן ז"ל וז"ל, ענין הנסיון הוא לדעתי בעבור היות האדם רשות מוחלטת בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה יקרא נסיון מצד המנוסה אבל המנסה ית' יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו, והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה, עכ"ל בפרשה העקידה ובפ' בשלח כתב וז"ל למען אנסנו הילך בתורתי אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט לשון רש"י, ואיננו נכון אבל הוא כמו שאמר המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך, כי נסיון הוא להם שלא יהיה לאדם מזון ולא יראו להם עצה במדבר רק המן שלא ידעו מתחלה ולא שמעו מאבותם ויורד להם דבר יום ביומו וירעבו ועכ"ז שמעו ללכת אחרי השם לא מקום לחם, וככה אמר להם עוד וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא, כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו לנסותם ולהטיב להם באחרונה שיאמינו בו לעולם, וכבר פירשתי ענין הנסיון בפסוק והאלהים נסה את אברהם, והרב אמר במורה הנבוכים לדעת כל יודע ולנסות היש תועלת בעבודת האל יש בה ספוק צורך אם לא, ואם כן היה ראוי שיאמר למען ינסה לדעת, עד כאן לשון הרמב"ן ז"ל פ' בשלח. ובפרשת ראה בפסוק כי מנסה ה' אלהיכם אתכם פירש וז"ל וטעם כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, לומר כי ענין המופת אשר בא והראהו השם לזה בחלומו או בכיהונו **(הוא מלשון ערבי ויאמר על הכח הנמצא באדם להגיד העתידות לא מדרך נבואה, ואפשר להעתיקו בלשון ערבי במלת קסם. המדפיס ע"מ)** רצון האלהים היה בו לנסותכם באהבתו וכבר פירשתי כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסה ואמר לדעת שיודע בפועל מה שהוא בכח וגלוי לפניו, עכ"ל:

הנה הבאתי לך כל מה שפירש הרמב"ן ז"ל בענין הנסיון לפי היות קשה בעיניו שהיאך יתכן לומר שהקב"ה מנסה אדם אחד או עם אחד אם יעשה או לא יעשה והרי הכל גלוי וידוע לפניו. ומהר"י אברבנאל כתב שאומרו נסה ר"ל שעשה את אברהם לנס ואינו לשון נסיון, ובאמת דבריו הם עומדים לנס, ולדעתי יש מקום ליישב כאשר אבאר. אבל לפי דבריו של הרמב"ן ז"ל שכתב שאין הקב"ה מנסה זולתי הצדיק, הן תפס בדרכו זה לשון האגדה בב"ר פרשה וידבר אלהים אל נח, אבל לא ידעתי מה יאמר במה שנאמר בשופטים גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימת למען נסות בם את ישראל השומרים הם דרך ה' ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם לא וגו' שם ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני וגו' ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלהיהם וגו', שהרי נאמר שנסה אותם והיו רשעים, אבל ודאי דברי דרש ואגדה הם והדרשה תדרש עם היות הענין בלתי כולל ידרש על הרוב ובאותה פרשה עצמה בב"ר מצאתי על מה שנאמר ויאמר ה' אל לבו, הרשעים הם ברשות אמר נבל בלבו ויאמר עשו בלבו ויאמר ירבעם בלבו ויאמר המן בלבו, אבל הצדיקים לבם ברשותם, וחנה היא מדברת על לבה, ויאמר דוד אל לבו. והנה באברהם נאמר ויאמר הלבן ק' שנה, ושלמה אמר אמרתי אני בלבי ולא בשביל זה נמנעו מלדרוש כן. ורלב"ג פירש בענין הנסיון ואלו הן דבריו, כי הש"י הסיר זאת הממשלה מידו ומסרה לאדם בעצמו אין ידיעתו גזרה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דבריו של זה, והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא ית' בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיות מחזקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיות טוב או רע, והשי"ת יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו מידו אם לאו, וזאת הידיעה אינה גזירה, עכ"ל. והריב"ש כתב וז"ל בתשובותיו סי' קי"ח מה שכתבו רלב"ג והראב"ד וכתב ההפרש שביניהם והריב"ש בעצמו הביא דעתו בזה וז"ל, אבל מה שנראה לי להשיב בשאלה זו הוא שעל כרחנו יש לנו להאמין שהאדם יש לו בחירה על מעשיו כדי לקיים מצות התורה ותגמוליה,