מעשי השם חלק א רב

ולא ראו אותה מניקה, וזה אומרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי, ואחר זה ביארה ענין הלעג ואמרה מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה, כאלו אמרה מי יאמר שלאברהם היניקה בן שרה, תאמר לאבימלך, ונתנה טעם אל דבריה כי ילדתי בן לזקוניו והוא זר להאמין שזקן וזקנה נולד להם בן. וזה טעם אל מה שאמרה צחוק עשה לי אלהים שאלו היה נותן לי הבן בזמן הבחרות לא היה עלי לעג זה, או שתהיה הכוונה לומר תשובה על דבריה שהיא כבר אמרה מי יאמר שלאברה' היניקה בנים שרה תאמר לאבימלך, והשיבה על זה כי ילדתי בן לזקוניו, כלומר כיון שילדתי בן כזקוניו כזיו איקונין שלו הרי יודע שלאברהם היניקה בנים שרה, ויהיה אומרה לזקוניו כמו שזקוניו שפירושו כזיו איקונין שלו, וכמוהו ותהי לו לבת שפירושו כבת, ועל פי דרכנו זה הותרו הספקות ד'. והנה כאן הכתוב ענין המשתה הגדול שעשה אברהם ביום הגמל בנו מה שאין המנהג כן רק ביום המילה, כי ודאי עשה משתה ביום המילה, ולא הוצרך הכתוב לספר את המשתה שעשה ביום המילה, אבל לפי שהמשתה שעשה ביום הגמל היה לסבת דברי שרה שאמרה מי יאמר שהיניקה השומע שלא ראה יאמר שלא היניקה ועל כן עשה המשתה הגדול לפרסם ענין ההנקה לכך סיפר אותו הכתוב. ולפי ששרה אמרה כן ואברהם עשה המשתה לפרסם, הנה ישמעאל נתחבר עם המלעיגים והיה מלעיג כמאמר ליצני הדור שמאבימלך נתעברה, וזהו שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק כלומר שהיה מצחק על האומרים ששרה ילדה לאברהם. וקרוב מזה יתכן לומר שהכתוב הזכיר אשר ילדה לאברהם להודיע שזה היה הצחוק שלו שהוא לבד נולד כאברהם, וזהו שראתה שרה וכעסה ואמרה גרש את האמה לפי שאין התינוקות אומרים אלא מה ששומעים מהוריהם, וזהו שנאמר שראתה אותו מצחק ר"ל מלעיג כדברי ליצני הדור. ואומרה כי לא יירש בן האמה כבר אמרנו שלא היה ענינה על ירושת הממון רק על ירושת הפעולה, וכמו שאמרנו במראה בין הבתרים שאומרו לא יירשך זה הכל לענין הפעולה הנבחר' שהיה עושה בהכרזת האלהות כי היא הירושה האמתית לא המדומית, ולהיות הענין כן אמרה כי לא יירש בן האמה, ולא היה אומרה כן כאלו אין רצונה שיירש, אבל אמרה כן דרך נבואה שישמעאל לא ימשך אחרי דעותיו של אברהם להכריז האלהות, ולהיות שכל מגמת פני אותו הצדיק וחשקו ובקשתו רבוי זרע היה כדי שיושלם פעולת ההכרזה על ידי זרעו, לפיכך אמרה לו שיגרש אותו ולא יחוש לומר שמא כאשר ילך מהבית שימשך אחרי דעות אחרות, כי אפילו שיהיה בבית לא יירש עם יצחק באותה הפעולה הנכבדת. וז"ש לו הש"י כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע, כי הא יקרא ביצחק ולא בישמעאל, אבל כאשר יצחק יכו גם הוא אלהותו ית' שיקרא בשם ה' אם כן יוכל גם כן היותו זרעו, וגם על ידו תהיה פעור ההכרזה בשלמות שיצא האומה ישראלית ממה שיפרסמו האלהות, ואם כן היה אומרו כי ביצחק יקרא לך זרע הם הם ביאור דברי שרה ולכן אמר שישמע לקולה: פרק כ

הן יפלא מה ענין ספור ביאת אבימלך לאברהם אבל יהיה הטעם כמו שארז"ל המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחלה, ולפי זה כאשר התפלל על אבימלך לענין עצירת אשתו ואמהותיו סיפר הכתוב שהוא נענה תחלה והוא אומרו וה' פקד את שרה, והנה לא נפקדה אשת אבימלך ולא אמהותיו רק אחרי לידת יצחק. וכאשר ראה אבימלך שנשמעת תפלת אברהם אמר אלהים עמך בכל אשר אתה עושה ובא לכרות עמו ברית עוד יפלא ענין שאלת אבימלך לאברהם שישבע לו ולנינו ולנכדו וליצחק לא רק לעצמו ולא לנינו ולנכדו, אבל נראה שאבימלך שעשה חסד עם אברהם לתת לו מתנות ולומר לו הנה ארצי לפניך ועשה כן בלתי שיקדים לו טובה שאל גם הוא בתורת חסד על נינו ועל נכדו ולכך נאמר פה כחסד אשר עשיתי, אמנם ביצחק שלא עשה לו חסד וגם לא גמלו רעה אמר לו אם תעשה עמנו רעה. ואפשר עוד שאבימלך הבין שאברהם מושפע ממדת החסד כמו שנאמר תתן חסד לאברהם ולכן בקש ממנו חסד, אמנם יצחק היה במדת הדין כמו שנאמר פחד יצחק לכן ביקש ממנו שלא יגמול לו רעה

ובאומרו לא ידעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום, ידמה כמו שאמרו קצת שקדמוני, שאבימלך השיב לאברהם לא ידעתי מי עשה הדבר הזה והפך פניו נגד פיכול ואמר וגם אתה לא הגדת לי, ופיכול השיב שגם הוא לא שמע בלתי היום, כלומר שאם היה שומע גזל העבדים כבר היה מגיד זה למלך אשר במשפט יעמיד ארץ

וכבר סיפר עוד שאברהם נתן לאבימלך צאן ובקר, לומר שאבימלך נתן לאברהם גם עבדים ושפחות כשהשיב את שרה, אבל אברהם לא נתן לו נפש אדם שכבר כלם היו תחת כנפי השכינה, ועל שם השבועה שנשבעו הציב שבע כבשות לשון נופל על לשון שבועה, ועל זה אמר קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו, לומר שגם מה שהציב מספר ז' הוא לרמוז על השבועה: ובאומרו ויטע אשל דרשו ז"ל כמו שפרש"י חד אמר פרדס להביא ממנו פירות וחד אמר פונדק לאכסניא, ואונקלוס תרגמו כפשוטו