מעשי השם חלק א רא

בן האמה ולא אמר גם את ישמעאל גם לענין העקידה קרא את יצחק יחידך שאין ישמעאל קרוי בנו ואם כן הקב"ה כמשים שלום בין איש לאשתו ביאר דברי שרה ואמר שאין כוונתה לומר שאינו בנו רק שאינו קרוי בנו, והיה אומרו שמע לקולה ר"ל שישמע ויבין את דבריה

ולענין מה שנאמר ותרא שרה את בן הגר מצחק, דרש ר"ע אין צחוק אלא לשון ע"א ור' שמעון בן אלעזר אמר ח"ו שיהא בביתו של צדיק כך איפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' יהא בביתו ע"א וג"ע וש"ד, אבל לפי דרכנו יאות שר"ע לא אמר אלא ששרה ראתה דרך נבואה שעתיד לעבוד ע"א, וגם יאות מה שדרשו ז"ל על אודות בנו שיצא לעתיד לתרבות רעה, וזה דרכנו יתכן מאד עם מה שפירשנו במראה בין הבתרים שכל מגמת אותו צדיק לא היתה על ירושת הממון כי הבל הוא, אבל ירושת הפעולה שהוא היה עושה להכריז אלהותו ית', וזה אמרה שרה בנבואתה שישמעאל עתיד להיותו עובד ע"א ולא יירש עם יצחק בפעולת אברהם. ובזה גם כן יתכן מה שנאמר באשר הוא שם שדרשו ז"ל לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון שאחר כך שינה מעשיו. ומה שנאמר שהיה רע בעיני אברהם על אודות בנו ואח"כ אמר לו ה' אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך שכנראה שגם על אמתו הרע לו, והרמב"ן ז"ל ביקש ליישב זה, אין לדעתי צריך דבר שהכתוב אמר וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו כנראה שחרה לו על אמתו גם כן אבל לא מאד כמו שחרה לו על בנו, כי על הגרושין חרה לו קצת לגרשה על לא חמס בכפה אבל על אודות בנו שנתנבאה שרה שעתיד להיותו עובד ע"א חרה לו מאד. ויאות לפי דרכנו זה מה שדרשו ז"ל שמע בקולה מכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, וחלילה לצדקת ההיא שתחוש לירושת הממון אבל נתייראה שלא ילמוד יצחק ממעשיו אחרי שראתה שעתיד לצאת לתרבות רעה, וזה לך האות שהתורה מעידה שאלו לא ראתה אותו מצחק לא היה קשה בעיניה שיירש עם בנה, ובא האות עוד שענין הירושה הזאת שאמרה שרה איננה על הממון רק על האמונה, מה שדרשו ז"ל ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות שם טומאה מסר להם, אם כן גם הירושה צריך שתהיה מעין המתנות שאינם ממון, ועל מה שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. דרשו ג"כ שהדברים מגיעים אל מה שאמר לו הקב"ה והיה ברכה שמסרה ליצחק, הרי נתבאר מאד שהרחיקו ז"ל הדבר לומר שיהיה כל זה ענין הירושה לענין הממון כי הבל הבלים הוא, אמנם שאר הכתובים עד סיפור ענין כריתת ברית אברהם עם אבימלך כבר בא ביאורם בפרק ד' הנה בארנו הכתובים הללו כפי המדרש והמפרשים שנמשכו אחר המדרש. ועתה נתעורר על הספקות הנופלות בלב המשכיל על פי דרכנו, מתחלת אומרו צחוק עשה לי אלהים עד אומרו גרש את האמה, שאמנם כפי מה שפירשו צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי שהוא לשון שמחה יפלו כמה ספקות ספק א' שאין הלשון הזה מורגל להורות על כוונת שמחה רק על כוונת צחוק ולעג כמו איש עברי בא לצחק, וכן ויהי כמצחק בעיני חתניו, וכן ביחזקאל לצחוק וללעג

ספק ב' שאם הכוונה לענין שמחה מה התועלת בסיפור השמחה הזאת, ומה היתה כוונת שרה לומר ענין השמחה שאחרים ישמחו לה

ספק ג' שאם הוא לכוונת שמחה למה יאמר כל השומע ישמח, והרי אין הדברים כן שהאוהב ישמח והאויב לא ישמח ספק ד' אומרו אמירה שנית ותאמר שרה מי מלל לאברהם וכבר היה מספיק באמירה אחת, ופרש"י שמלת מי שבה אל השי"ת. והרמב"ן ז"ל הרחיק זה ופירש כי מי בכל השומעים שאמר לאברהם מתחלה תיניק בנים שרה ולפי פירושו זה לא ידעתי מה הוא קישור הדברים במה שאמרה כי ילדתי בן לזקוניו לשעבר, שהרי כל ענין הכתוב הוא לומר שמתחלה לא אמר אדם כן והיה לה לומר כי אלד בן לזקוניו כיון שהם דברי אותם השומעים: ספק ה' למה הפסיק בדברי שרה בין המעשים שעשה אברהם שקודם סיפר שמל את יצחק ואח"כ הפסיק בדברי שרה וחזר למה שעשה אברהם משתה

ספק ו' למה עשה אברהם משתה ביום הגמל ולא ביום המילה: ספק ז' במה שפירשו ותרא שרה את בן הגר מצחק, שכבר ראינו כמה נחלקו בגמרא, והראב"ע פירש מצחק משתעשע כדרך כל נער ותקנא בו, ובאמת לא יתכן לומר כן באותו צדקת. והרמב"ן פירש שהיה מלעיג על יצחק או על המשתה והעיקר חסר, ולא ידעתי מה לעג יפול על המשתה או על יצחק שהיה עדיין תינוק. עוד יפלא מאמר הכתוב שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק והיה מספיק שיאמר ותרא שרה את ישמעאל מצחק או שיאמר את בן הגר המצרית

אבל מה שיראה נכון על ענין הכתובים הללו הוא כפי פשוטם, ששרה היתה אומרת דברי ליצני הדור שקצתם היו אומרים ששרה לא ילדה את יצחק עד שראוה מיניקה, וקצתם אומרים מאבימלך נתעברה, וזה היה מאמר שרה שהיתה ללעג שהיו מלעיגים עליה ליצני הדור, וכבר ראתה הנס שעשה לה ה' שהיתה מניקה בני השרות עד שכאשר ראו כן האמינו ששרה ילדתו, ונס שני נגד כת המלעיגים ואומרים מאבימלך נתעברה שצר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק כצורת אברהם והנה עם כל זה אמרה שאין ספק שהרואה קלסתר פניו והרואה שהיא מיניקה לא ילעיג, אבל השומע שבן ק' שנה ובת צ' נולד להם בן ילעיגו ודאי כיון שלא ראו קלסתר פניו