מעשי השם חלק א ר

כבר היה אומר ויעצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אצל ספור לקיחתה קודם שהשיבה, וכמו שנאמר וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרה, ואחר סיפור העונש שהביא עליו סיפר שהשיב אותה, אבל לומר שהוא זה סיפור עונש אחר הסיפור שהשיבה זה לא יתכן. ויהיה על פי דרכנו כאלו, אמר וירפא אלהים את אבימלך ואת אמהותיו וילדו על דבר שרה כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך והרבה כתובים מהופכים כן, וזה נכון ממה שנוציא הכתוב מפשוטו לומר נפתחו נקביהם או שהיו על פרקן ואחזום חבלי יולדה כמ"ש הרמב"ן ז"ל, ובזה יתיישב הכל על נכון, ותראה פרק י"ד ששם הורחב הדבור בכתובים הללו: פרק יט

בסיפור פקידת שרה פרש"י ז"ל פקד בהריון כאשר דבר בלידה, ויאות לפי פירושו זה לומר שההריון והלידה שנים. וזה לפי מה שפירשנו שם ח"ב פי"ו שמה שנאמר האמנם אלד הוא שנתייראה מצער לידה שלא תמות מפני זקנותה ותשות כחה, ובזה גם כן יתיישב פרש"י ז"ל שההריון הוא הבטחה אחת והלידה הבטחה אחרת. ועוד יתכן לומר קרוב מזה לפשט הכתוב שהקב"ה אמר לאברהם תחלה אבל שרה אשתך יולדת לך בן ולא קבע זמן, ואחר כך הבטיחו ובשרו בזמן כמו שנאמר אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה אחרת ותכף שם נאמר ויכל לדבר אתו, הרי שבשורת הבן נקראת אמירה ובשורת הזמן נקראת דבור. וזהו שביאר הכתוב ואמר וה' פקד את שרה כאשר אמר לפוקדה בהריון, ויעש ה' לה כאשר דבר הוא לענין הזמן שקצב

ואומרו ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד אשר דבר אותו אלהים אומרו לזקוניו יראה דבור מותר כי כבר ידענו שהיה בן מאה שנה, אבל הוא אינו הודעת זמן הלידה רק נתינת טעם שנתן אותו לזקנותו ולא בבחרותו שיודע לכל שהיתה הלידה בגזרה אלהית מפי עליון נגד המערכת, ולכך אמר שילדה לזקוניו למועד אשר דבר אותו אלהים כאלו יאמר שילדה למועד שגזר ה', וכבר ראית מה שאמרנו בפרקים הקודמים שמה שאמר אברהם הן לי לא נתת זרע אינו ח"ו כמתיאש מן הבנים כי לא יתכן שראש כל המאמינים יתיאש מן הבנים אחר היות לו הבטחה מאתו ית', אמנם כוונתו לומר שעדיין לא נתנם לו ובשגם יתנם לו בעת הזקנה לא יספיק לגדלם וללמדם דרך ה' ושגם הם יכריזו האלהות אבל העבד יירש פעולת ההכרזה, ומפני זה באה לו בשורת הבן עם זמן קבוע מה שלא אמר לו עד הנה

ועל מה שקרא אברהם את יצחק בשם יצחק בעת הלידה ולא ביום המילה. כתב מהר"י אברבנאל שאלה זו בשם הר"ן והוא השיב שלהיות שמח וצוחק בו. וכתב בשם הר"ן שהיה מחוייב לעשות כן שמאחרי היותה מצוה מאתו ית' לקראו בשם יצחק תכף שנולד חלה עליו המצוה, וזה נכון בעיני: ומה שנאמר היניקה בנים שרה המדרש ידוע שהביאו ביום המשתה השרות את בניהן עמהן ושאותם היניקה. אבל לפי הפשט כבר יאמר לבן א' בנים, שהרי רחל אמרה הבה לי בנים ואין ספק שלא היתה שאלתה הרבה בנים וכן וישתחוו לך בני אמך ולא היו לרבקה רק שנים

ואומרו ויעש אברהם משתה גדול פרש"י ז"ל שהיו שם גדולי הדור שם ועבר ואבימלך ובפירוש מגלת אסתר שפירשתי טענתי על פירוש זה שהרי במשתה הראשון שעשה, אחשורוש נאמר שהיו שם כל שריו ועבדיו וכל שרי המדינות לפניו ולא נאמר בו שעשה משתה גדול, עם היות שם סיפור הפלגת המשתה ההוא להראותו את עושר כבוד מלכותו, ובמשתה אסתר שלא נאמר בו שהיו שם רק שריו ועבדיו ולא נאמר בו הפרתמים ושרי המדינות וגם לא נאמר בו ההפלגות ההם מן הכלים והשתיות ועם כל זה קראו משתה גדול, לכך בארתי שם שאין גדול המשתה בגודל הפלגתו באכילה ושתייה או בהיות שם מלכים גדולים, אבל כל המשתה שיעשה האדם לסבת התחדש אליו דבר יקר וחביב הר יקרא משתה גדול, כי הגדולה נאמרת גם כן על הדבר היקר, וכן תמצא ששאול אמר תחת אשר יקרה נפשי ודוד השיב אשר גדלה נפשך היום הזה הרי לך שעל הדבר היקר וחביב נאמר היותו גדול ולפי שהיה משתה אסתר אהובתו ויקרה בעיניו נקרא משתה גדול, וכן אברהם להיות זה משתה יצחק יחידו אשר אהב קרא אותו משתה גדול וזהו שנאמר ויעש אחשורוש משתה גדול את משתה אסתר כאלו יאמר שאת משתה אסתר עשה גדול ויקר. ועל מה שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, ונאמר וירא הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, כבר יפלא שהיה מספיק אומרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם שב אל מה שאמרה שרה. עוד יפלא שמאחר שהיה רע בעיני אברהם שלא יירש ישמעאל אם כן מה היתה הנחמה שהשיב הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע, שהלא זה היה צערו שיצחק יקרא זרעו ויירשנו ולא ישמעאל אבל נראה ליישב זה שאברהם כאשר ראה ששרה אמרה לו גרש את האמה ואת בנה ולא אמרה ואת ישמעאל בשם, כנראה שרצתה לומר שאינו בנו ולכן אמרה ואת בנה כלומר אינו בנן ועל זה חרה לו ואמר על אודות בנו כלומר שהוא בנו לא כמו שאמרה שרה שהוא בנה ולא בנו ועל כן השיב לו הש"י ששרה אין כוונתה לומר שאינו בנו אבל שאינו קרוי בנו שביצחק יקרא לך זרע, ולכך גם כן חזר הקב"ה ואמר לו וגם את