מעשי השם חלק א קצח

שאברהם לא התפלל עליו בפרטות עם כל זה זכר הקב"ה הרצון של אברהם להציל את לוט עם היותו רשע, כי הקב"ה ממלא רצונם של צדיקים טרם שיבקשו כמו שנאמר טרם יקראו ואני אענה: פרק יח

על מה שנאמר ויסע משם אברהם ארצה הנגב. רש"י ז"ל נתן טעם לנסיעה זאת על פי האגדה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים ושבים, וטעם שני להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע, ויתכן לפי הפשט שכבר נתבאר שאברהם היו כל מסעיו לצד נגב שמשיצא מחרן נאמר ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה, וכאשר עלה ממצרים עוד נאמר ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה, והיה הרצון כמו שאמרו ז"ל הרוצה שיחכים ידרים כי כל השתדלותו היה להשיג השלמות, וכן היה הולך ומכריז ועושה התראה בפרסום האלהות ובטול שאר אמונות, וכאשר היתה הכרזת אברהם והתראתו על האמונה באלהות תחלה לצד נגב, כך כשרצו ישראל לכבוש ארץ כנען התחילו מצד נגב כמו שנאמר עלו זה בנגב במקום שהתחיל אברהם לעשות בהם התראה. והנה יהיה מה שיהיה כל מסעיו היו לצד דרום כדי להכריז אלהותו ית' שלכך יצא מבית אביו כמו שפרש"י ז"ל בעצמו גבי ויהי כאשר התעה אותי אלהים שיצא לשוטט ממקום למקום. והעד מה שנאמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה שפירושו שחשבם היותם בלתי מאמינים במציאות השם שלכך היה הולך שם כדי להכריז מציאותו, דאל"כ למה ילך צדיק במקום רשעים והמשורר אמר במושב לצים לא ישב ואין לומר שכוונת אברהם היתה באומרו לאבימלך שחשב שאין שם יראת אלהים לומר להם שחשבם רשעים, שאם כן היה זה זלזול מופלג למלך אשר לא במשפט יעמיד ארצו. אמנם יאות כאשר אמרנו שהוא אמר לאבימלך שחשב את גרר כשאר העמים המאמינים בקדמות ואינם מאמינים במציאות ה', כי זה לא היה גנאי אחרי היותה אמונה מפורסמת לעמים רבים, ואם כן מפני זה היתה בחירתו של אברהם ללכת שם להכריז בפניהם אלהותו ית' ולהודיע להם מציאותו, וכבר בא באור בקצת פ' זאת בחלק זה פ"ד ע"ש

ובמה שאמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג, פרש"י ז"ל ע"פ אגדה שמא כך דרכך לאבד אומות חנם כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה אף אני אומר שהרגתם על לא דבר כשם שאתה אומר להרגני, עכ"ל. אמנם לפי הפשט היה נראה שאמר אבימלך כן להיותו מלך מפרנס ומעמיד במשפט מלכותו שאם יהרוג אותו כאלו יהרוג האומה שהוא מלך עליה ולכך אמר הגוי גם צדיק תהרוג. כאלו חושש על הגוי שהוא מלך שנשארים כצאן בלתי רועה אם ימיתנו פתאום, והיה כחושש על עמו יתר ממה שהוא חושש על עצמו. ואפשר עוד שכמו שאמר לו בסוף מות תמות אתה וכל אשר לך כן אמר מתחלה גם כן וקצר הכתוב. ולכך אמר הגוי גם צדיק, וכן אמר ג"כ הבאת עלי ועל ממלכתי שכנראה שהוא הבין שהיתה הגזרה על כל מלכותו. אבל לדעתי יתכן לומר נכון מזה והוא שכאשר ראה אבימלך שמל אברהם וכרת ברית לה', הנה יצא מכלל כל שאר הגוים ואם כן כל יחיד מן הגוים נקרא גוי, כמו שאנו רואים שכל חכמי הגמרא קראו לערל אפילו יחיד קראו אותו גוי ולכן אמר אבימלך אם כן מעתה הגוי שלא נימול אפילו שיהיה צדיק תהרוג אותו, ונתן טענתו שהוא אמר לו אחותי היא ולא היה חטא עליו רק ששרה אמרה לו שהיא אשתו, ובהיות שכבר אמרה לאחרים שהיא אחותו לא האמין לדבריה האחרונים, ולכך נאמר והיא גם היא כלומר גם היא שאומרת עתה שהיא אשתו כבר אמרה שהיא אחותו

ומה שנאמר כי נביא הוא יש לשאול שאין זה טעם אל שישיב את האשה שגם אשת מי שיהיה חייב הוא להשיב, ואם היה נתינת טעם אל התפלה כלומר נביא הוא ותפלתו נשמעת, גם זה לא יאות שכיון שהאלהים הוא האומר לי שיחיה אם כן מה צורך אל היותו נביא ולא אל התפלה ויש שאומרו שהעברות שבין הבריות למקום הוא שולח ומעביר אבל מה שבין איש לרעהו צריך שיפייס וירצה את רעהו, ולכן אמר לו האלהים שישיב אשת האיש שודאי יתרצה ויתפייס לך ויתפלל בעדך לפי שהוא נביא וידע שלא נגעת אליה. ולדעתי יתכן לומר נכון מזה וקרוב אל הפשט, , וזה אחר שנתעורר בשאלה עצומה אשר בכתובים הללו שהאיך יתכן לומר שיתפלל כדי שיחיה והכתוב מכריז שאם לא ישיב האשה שימות כנראה שאם ישיב יחיה ואין כאן צורך לתפלה ועוד שהכתוב מכריז שלא היתה תפלתו של אברהם לשיחיה אלא על ענין העצירה לכן נראה כאשר אמרנו בפ' י"ד, כי כל כוונתו ית' היתה שאברהם יתפלל ע"ש, שזה אמר לו האלהים שישיב האשה כי הוא נביא ויתפלל בעד עצירת הרחם, שכבר בנבואתו ידע זה שנעצר לו כל רחם ושמפני זה לקח אותה לא מפני יופי רק להיותו מאמין באלהי אברהם אמר בלבו אקח אחות הנביא ובזכותו תתבטל ממני גזרת העצירה כמו שבארנו פ' י"ד ועל מה שנאמר מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי ועוד אמר מה ראית כי עשית את הדבר הזה, ידמה שאבימלך אמר תחלה מה עשית לנו ר"ל שכאשר אדם א' יבקש לעשות רעה לחברו אפשר שעושה אותה מפני שהקדים לו רעה, או אפשר שהוא עשה לחברו איזה דבר קטן וחברו להנקם הוסיף ברעה גדולה וזה הראשון