מעשי השם חלק א קצז

היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהם מן השמים ודבקה בה, עוד כתב שאסר כאן ההבטה שהיה המלאך המשחית עומד בין הארץ והשמים וכו', עד ואשתו של לוט ראתה אחורי השכינה ונעשית נציב מלח, ואחרים פירשו שאומרו ותהי נציב מלח שב אל עיר סדום שנעשית נציב מלח, ולפירוש זה לא ידעתי [אנה] נשארה אשתו של לוט שהרי הוא לבדו עם בנותיו הלך לצוער, באופן שכל המפרשים מפני דוחקם איש לדרכו פנה. ולדעתי אין אנו צריכים לכל זה והדברים פשוטים מאד שכאן אסר להם הראות וההבטה לאחוריהם ואסר להם העמידה במקום אחד, שהראות אסר להם מפני שמלח סדומית מסמא את העינים, וכבר ידוע שהיה ממטיר גפרית ומלח כמו שנאמר פ' נצבים גפרית ומלח שרפה כל ארצה וגו' שם כמהפכת סדום וכאן קיצר הכתוב ולא הזכיר המלח. ואפשר שמלח סדומית הוא שקורים סלפיטר"י הוא מורכב מגפרית ומלח ולפיכך קראו כאן גפרית ושם פ' נצבים ביאר היותו מורכב מגפרית ומלח, וכבר היה בא אותו המטר אחורי לוט, כי אלו היה בא לפניו לא היה יכול ללכת כי כאשר יוליך הרוח הגשם או השלג מן הצפון אל הדרום או ממזרח למערב או הפכם לא יוכל האדם ללכת ופניו נגד השלג והמטר כל שכן שהיה ממטיר גפרית ומלח שלא היה יכול ללכת, אם כן ודאי שהמטר ההוא היה בא לאחורי לוט ולפי שהמלח סדומית מסמא את העינים אמר לו שלא יביט אחריו שלא יסמא עיניו, ועוד צוה לו שלא יעמד בכל הככר השוה ההוא, כי ידוע כאשר יוליך הרוח השלג וימצא איש או אילן עומד יתעכב עליו השלג ויכסהו מה שאין כן כשהוא רץ והולך, וזה אומרו פן תדבקני הרעה שגם לאחוריו בהיות זרם השלג או המלח והגפרית מופלג שידבק לאחוריו גם זה ינצח את האדם ויפילנו כשיכבד עליו, ועד היום במדברות אשר נמצא בהם החול הדק כאשר יבא רוח ויקים מן החול ההוא ויוליכנו אל מקום אחר, אם בדרך ימצא איש או עץ שם ינוח החול ויעשה גל על האיש ההוא או העץ ההוא, ולכך הולכי מדברות כאשר יראו שהרוח הקים החול ובא עליהם אין להם תקנה רק נועצים רומחים בארץ והם בורחים והחול בא והוא נח ומתעכב על הרומחים ההם ונעשה גל עליהם והם ניצולים, ועד היום ידוע כי לפעמים אשר יקרה לאיש שלא יכול להנצל ויכסה אותו החול ואחר זמן בבוא רוח אחרת יגלהו וימצאו אותו הולכי מדברות ויקחוהו ויביאוהו אל מוכרי סמים לרופאים וקורים אותו מומי"א ומביאים אותם גופים שרופים שהם מועלים לרפואות. והנה אשת לוט קרה לה כן שכאשר הביטה לאחור, המלח סימא את עיניה ולא יכלה ללכת ועמדה שם, והרוח הוליך עליה את המלח ונעשית גל של מלח, ולכך היתה האזהרה בכל הככר שהוא עמק שוה שאין שם מקום גבוה או נמוך שלא יקרה הדבר הזה רק בעמק שוה שאין שם מקום גבוה להתעכב שם המלח או החול עד שהאיש יוכל לברוח אחרי אותו המקום הגבוה שיהיה מגן לו וזהו מה שהמלאך אמר לו שלא יעמד בכל הככר עד ההרה שהוא מקום גבוה, והעד על דרכנו זה ואמתותו שכן נאמר ותהי נציב מלח ולא אמר ותהי מלח. ואין לאומר שיאמר נגד דרכנו זה באומרו שמפשוטי הכתובים נראה שלא המטיר הקב"ה על סדום דבר עד שבא לוט צוערה, כי אין הדברים כן שלא נאמר רק לבלתי הפכי את העיר עד בואו שם, כי לא נעשית ההפכה רק עם האש אמנם המטר מן הגפרית והמלח היה תכף בצאת לוט מסדום. ואומרו כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה. פירושו שלא יביא האש להפך אבל מטר הגפרית והמלח תכף היה, ואפשר גם בצוער היה ומה שלא נהפכה הוא שלא בא עליה אש ועל זה נתיירא לוט לשבת בצוער ואומרו וה' המטיר וגו', אינו לומר שהיה המטר אחר בוא לוט צוערה אבל שב למעלה, ולפי שמטר גפרית ומלח היה קודם ואח"כ בא האש לכך נאמר גפרית ואש שהקדים הגפרית, שביחזקאל נאמר אש וגפרית אמטיר עליו שהקדים האש, וכן בתהלים סימן י"א נאמר ימטר על רשעים פחים אש וגפרית שהקדים האש, ולא הקדים הגפרית רק בענין סדום ובפ' נצבים שגם שם נאמר כמהפכת סדום שקודם נאמר גפרית ומלח ואח"כ אמר שרפה כל ארצה, אם כן נתבאר שהמטרת הגפרית ומלח היה קודם ואח"כ בא האש. ועוד שלכל הפירושים גם כן בין לפרש"י ובין להרמב"ן ולהראב"ע צריך לומר שטרם הגיע לוט לצוער היתה קצת מכה בסדום, שאם לפרש"י כבר כתב שלא יראה במפלתם, ואם להרמב"ן שהיה שם המלאך או מפני דבקות האויר אם כן כבר היה מכה בסדום. ועל מה שנאמר ויהפוך ה' הערים, וכן אומרו כמהפכת סדום שאמר לשון תהפוכות, הכוונה לומר שתחלה היתה כלה משקה ונהפכה להפכה שהוא האש שרפה כל ארצה ומלח המביא היובש המוחלט, ונאמר ויהפוך ר"ל שלוט בא שם להיותה כלה משקה, והש"י הפך אותו המקום אל יובש ושרפה:

ואומרו ויזכור את אברהם, פרש"י שהיה יודע ששרה אשתו של אברהם ולא גילה הדבר וכו', ופי' כן ע"פ האגדה. אבל יתכן לדעתי כאשר אמרנו שאחר שאברהם שאל ב' שאלות, א' להציל כל הערים ע"י הצדיקים שבהם, וכבר ידע שלא היו שם צדיקים גמורים אבל קראם צדיקים בערך שלא היו עושים מעשה סדום, וגם אמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע לשון יחיד, שכבר ידע אברהם שלוט לא יעשה מעשה סדום וכוונתו היתה להתפלל עליו בפרטות אם לא נסתלקה שכינה, לכן נאמר שעם היות