מעשי השם חלק א קצב

אמר ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ להיותו רפואיי קודם המנוחה. ואמרו כי על כן עברתם, רש"י פירש כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי כי על כן כמו על אשר וכן כל כי על כן שבמקרא, כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים, כי על כן לא נתתיה, כי על כן ידעת חנותנו, ע"כ ולדעתי אין הנדון דומה שאפילו היה אומר בהדיא על אשר עברתם על עבדכם לא היה מתישב הכתוב שהיה לו לומר זה סמוך לבקשה מהם כשאמר להם אל נא תעבור אז הל"ל על אשר עברתם על עבדכם, אבל מאחר שאמר להם שיעברו וילכו לשלום ושיאמר אחר זה על אשר עברתם זה לא יתכן כלל, שאומרו על אשר ראיתי פניך הוא בטעמו כאומרו תכף ותרצני וכן אשר ידעת חנותנו יצדק אחר אומרו אל נא תעזוב אותנו וכן אמר אחריו והיית לנו לעינים, וכן מה שאמר יהודה יצדק שאמר צדקה ממני על אשר לא נתתיה לשלה, אמנם פה אפילו יאמר בפירוש על אשר עברתם אין הכתוב מתישב, ועוד שאומרו כי על כן ידעת חנותנו אין צורך לומר בו על אשר, אבל כפשוטו יובן שלזה נתרצה שידע חנותם מוצאם ומובאם בחשבם שלא יעזוב אותם, ואין זה כמו מה שנאמר כי על כן באו בצל קורתי שאין צורך לומר שם שהוא כמו על, אשר אלא כפשוטו. אבל יתכן שאומרו כי על כן עברתם בדרך נבואה אמר להם כן, וכבר אמרנו היותו יודע שהם מלאכים,, וכמו שארז"ל שלפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים עליו כדמות אנשים, והיה אומרו כי על כן עברתם כאלו אמר להם כדי שתהיו אורחים אצלי עשה הקב"ה שעברתם עלי. ואל תתמה באמרי שידע בהם שהם מלאכים, שהרי כן א"ר חמא שאמר סעדו לבכם ולא אמר לבבכם שאין יצה"ר שולט במלאכים שידע בהם היותם מלאכים ולכך לא אמר לבבכם: ומה שנאמר כן תעשה כאשר דברת, הראב"ע כתב כן תעשה לנו להשען תחת העץ ולעבור מיד כי שלוחים אנחנו ואל תעכבנו לבא באהל או ללון עמך. ואין טעם לזה שאין המנהג לעכב עוברי דרך בחצי היום ללון שם, וזו היתה הסבה שאמר להם והשענו תחת העץ כי אין המנהג ליכנס לבית כשאינו זמן לינה והרמב"ן פירש דרך מוסר שבפת לחם די

והנכון בעיני שמה שאמר אברהם אחר תעברו כבר פירש"י שאחר הוא סמוך, כלומר תכף תעברו והם בקשו שיעשה כן למהר הענין וכן עשה שנאמר וימהר אברהם

עוד יתכן לומר נכון מזה אחר שנתעורר שרז"ל אמרו שאחד מן המלאכים בא לרפאות את אברהם ולא מצינו רמז בכתוב אל הרפואה הזאת. לכן יראה שזו היתה ברכה לאברהם שנתרפא שכאשר אמר אברהם ואקחה פת לחם שר"ל לעשות להם סעודה והוא היה חולה מן המילה הנה אמרו לו כן תעשה כאשר דברת כלומר דרך ברכה שתתרפא ושאתה תעשה בעצמך, ולכך נאמר וימהר אברהם האהלה וכן נאמר שרץ אל הבקר לומר שתכף שאמרו לו כן תעשה נתרפא ומיהר ורץ אל הבקר, ובזה יתיישב מה שנאמר וירץ לקראתם מפתח האהל שפשוטים הדברים אחרי שכבר סיפר שהיה יושב פתח האהל ואמר שראה ורץ לקראתם ודאי מפתח האהל רץ ועוד מה טעם לומר מאיזה מקום רץ והיה מספיק אומרו אל המקום שרץ דהיינו לקראתם מבלי שיספר מאיזה מקום רץ, אבל הדברים מגיעים להודיע שלא רץ הרבה לקראתם מפני חליו אבל רק נעתק מעט מפתח האהל לקראתם. אמנם כאן רץ אל הבקר ובמקום שנאמר שהיה יושב מחמת צער המילה אמר מעתה היותו עומד עליהם שנתרפא מכל וכל במה שאמרו לו כן תעשה, וזהו טעם אל מה שהלך הוא בעצמו אל הבקר ולא שלח אחד ממשרתיו

ומה שנאמר ויתן לפניהם חמאה וחלב ובן הבקר פרש"י ז"ל על פי מדרשי רז"ל לחם לא הביא לפי ששרה פירסה נדה, וזה דרך דרש שאחר זה נאמר חדל להיות לשרה אורח כנשים, ולפי הפשט אין צורך בזה כי מה שלא נאמר הלחם הוא מפני שאין צורך להזכירו שאין סעודה בלא לחם ובסעודת אחשורוש שסופר כל הגדולות שעשה לא סופר שהביא לחם: ובמה שנאמר ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה היפלא מה' וכן ותכחש שרה, פירש הרמב"ן וז"ל אני תמה בנביאה הצדקת איך תכחש באשר אמר ה' לנביא וגם למה לא האמינה לדברי מלאכי אלהים, והנכון בעיני כי המלאכים האלה הנראים כאנשים באו אל אברהם והוא הכיר בחכמתו בהם ובשרו אותו שוב אשוב אליך ולשרה בן, ושרה שומעת כי לא ידעה כי מלאכי עליון הם כענין באשת מנוח, ואולי לא ראתה אותם כלל ותצחק שרה בקרבה ללעג כמו יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו, כי השחוק לשמחה הוא בפה אז ימלא שחוק פינו אבל השחוק בלב לא יאמר בשמחה, והקב"ה האשים אותה לאברהם למה היה הדבר נמנע בעיניה וראוי לה שתאמין או שתאמר אמן כן יעשה ה', והנה אברהם אמר אליה למה צחקת היפלא מה' דבר ולא פירש אליה כי השם גילה אליו סודה והיא מפני יראתו של אברהם תכחש בו כי חשבה שאברהם בהכרת פניה יאמר כן או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה, והוא אמר לא כי צחקת אז הבינה כי בנבואה נאמר לו כן ושתקה ולא ענתה אותו דבר, וראוי שנאמר עוד כי אברהם לא גילה לה הנאמר לו מתחלה אבל שרה אשתך יולדת לך בן, אולי המתין עד שלוח ה' אליה הבשורה ביום מחר כי ידע לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, או מרוב זריזותו במצות היה טרוד במילתו ומילת עם רב אשר בביתו ואח"כ בחולשתו