מעשי השם חלק א קצ

ישראל יחד אבל הנסים שעשו שאר הנביאים לא שלחם ה' לעשות הנסים לעיני כל ישראל להודיעם יכלתו, באופן שמשה זיכה את כל ישראל. ובמה שנאמר ביהושע ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש, כבר יפלא שגם שמע לקול משה שאמר שוב מחרון אפך ושב ואמר אל נא רפא נא לה וכמה וכמה פעמים ששמע לקולו, וכן לשאר הנביאים, שהוריד האש לאליהו, אבל היה הסיפור כאן שיהושע לא התפלל להם שיעשה שיעמוד השמש רק אמר לשמש שידום והקב"ה קיים דברו, זה לא היה לעולם:

ונשוב אל מה שאמרנו שיבא לנביאים האיום והרתת שהחכמה האלהית גזרה כן, כדי שעם היות הדברים מבהילים לא יפלא הנביא ההוא ולא ירחיקם אבל יבינם הבנה שלימה ודאי חשובה זכה וברורה מאד, לפי שכבר טרם ראותו הדברים המבהילים ההם כבר הגיע אליו חרדה ורתת ומורא גדול המתישים כח החושים כדי שלא ירחיקו מה שלא הורגלו, ועם זה יגיע אל הנביא השכלת הענין כלו בשלמות טרם יפרד ממנו אותו האיום והרתת. ולא יתחדש אליו מהפרדת הרתת ההוא ממנו רק שאחרי הפרדתו יכיר הענין מן הנפלאים אשר נהיו בפועל שעם היות שהחושים אשר באדם כאשר יסופר להם מעשים כמוהם ירחיקום ולא יכול שכלו השגתם ואמתות הענינים ההם, עכ"ז האיש אשר הגיע אל מדרגת מראה הנבואה אחר שיפרד ממנו ידע אמתותם ולא ירחיקם שביקיצה ראה אותם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. אבל לא יועיל האיום והרתת ההוא רק לשלא יבהיל וירחיק הדברים הנפלאים עד שמחמת הבהלה ההיא לא יבין ענין המראה והמבוקש ממנה ולא תשאר נשקעת בשכלו כפי מה שהיתה אבל ישכחנה עד שהקדמת הרתת והאיום לראיתו הדברים המבהילים תועילנו לשלא יראו בעיניו רחוקים הדברים שהם בלתי מורגלים אצלו וזה ידוע שהאדם שיראה מלאך או מי שידבר עמו והוא לא יראה זולתי קול שודאי יתבהל, כ"ש אם יראה תמונה בלתי מורגלת אצלו, עד שלזה הוצרך הרתת שלא ירחיק שמיעת קול זולתי תמונה או תמונה בלתי מורגלת, והמשל בבלעם אם לא הקדים עליו מראה הנבואה שהוא האיום והרתת ההוא כמו שכתב הרמב"ם הנה כאשר ראה החמור מדבר לו כאשר ידבר איש אל רעהו, אין צריך לומר שבלעם לא היה משיב לחמור ונותן לו טענות אל מה שהכהו, אבל כי מראותו דבר מבהיל כזה שהחמור ידבר לו הנה היה נבהל והיה מגיע אל העלוף או אל המות ואחר עבור העלוף ההוא לא היה מאמין אמתות דבור החמור אליו אבל היה חושב היותו דמיון כוזב אמנם כאשר טרם ראותו החמור מדבר אליו כבר היה בזיע וברתת מראה הנבואה עד שהותשו חושיו ולא הרחיקו היות מדבר החמור והוא ביקיצה, לכן השיב לחמור ולא נתפעל מראותו החמור מדבר, ולפי זה אחר שנפרד ממנו אותו הרתת הכיר הענין המופלא שראה ביקיצה ולא נסתפק באמיתותו כלל, וע"ז קרא עצמו נופל וגלוי עינים, שעם היותו נופל באותו האיום עכ"ז היה גלוי עינים ג"כ באופן שיתכן לומר שהכל היה במראה הנבואה ולא להכזיב הענינים ולומר שלא היו בפועל, אבל אין ספק שהיו בפועל ואברהם רץ אל הבקר ושרה עשתה עגות אבל מתוך הרתת אשר היה לאברהם מחמת מראה הנבואה עם היותו מכיר בהם שהיו מלאכי אלהים לא הרחיק שהיו אוכלים ונתן להם לאכול ואכלו כמו שארז"ל ראשון ראשון מסתלק, וכבר היה אפשר לומר שמה שאמר הרמב"ם ז"ל שהוא כלל ופרט ר"ל בזה שאחר שסיפר שנראה לו ה' הגיע אליו הרתת המופלג המגיע לנביא בהיותו במראה הנבואה דרך כלל סיפר הפרטים ממה שראה וממה שעשה בפועל והכיר אברהם אחר הפרדו מן המראה אמתות ראייתו והאכילתו אותם והפלא העצום אשר נהיה באכילתם זו, אשר בעת שהאכילם לא הכיר היותו פלא או רחוק לסבת הרתת אשר קדמו שביטל חושיו לבלתי יראה לו פלא רחוק שיאכלו ועל כן האכילם

וכאשר תעמיק בעיונך באותם השני פרקים, דהיינו בחלק שני פרק מ"ב לא תמצא בהם דבר שיסתור כלל ממה שאמרנו והיה אפשר לומר שכן היא כוונת הרמב"ם ג"כ, לולא שבפ' מ"ו כוונתו באומרו שזה ענין היה במראה הנבואה שאותו הענין לא היה בפועל כמו שכתב הרמב"ן ז"ל עליו, ששם בפרק מ"ו כתב וז"ל וכן אומרו והעברת על ראשך ועל זקנך כל זה במראה הנבואה ראה שהוא עשה הפעולות ההם אשר צווה לעשותם וחלילה לה' מתת נביאיו דומים לשוטים ולשכורים ויצום לעשות מעשה השוטים ויצום לעשות מעשה השגעון מחובר אל המצוה במרי שהוא היה כהן גדול וחייב שני לאוין על כל פאת זקן ופאת ראש ואמנם היה זה כלו במראה הנבואה עכ"ל, ואשתומם אני על המראה כפי מה שטען עליו הרמב"ן ז"ל ונוסף גם הוא על הראיה שהביא לדבריו שיחזקאל היה כהן גדול והיה עובר כמה לאוין, שא"כ גם עקידת יצחק לא היתה בפועל ח"ו שגם שם צוה לנביא שיעשה שפיכות דמים שנצטוו בני נח והוכפל בתורה לישראל והוא חייב מיתה החמורה מן הלאוין שכתב הוא. ונשוב אמרנו שאין מראה הנבואה רק אותו האיום והרתת, ובזה ירוח לנו מאד שאחרי שאברהם הכיר בהם היותם מלאכי עליון היאך הסכים בדעתו להאכילם ולא הרחיק זה מצד אמונתו השלמה שאין המלאכים גופים חשובים כמונו הצריכים לאכילה ושתיה, ולומר שלא הכיר בהם נראה דוחק לומר כן, ועוד שלפי דבריהם ז"ל בעצמם כבר הכיר אברהם בהם היותם מלאכו' וכמו שא"ר חמא על מה שנאמר לבכם ולא אמר לבבכם שהמלאכים אין יצר הרע שולט בהם. והרמב"ן עם היות שדלה דלה לנו אמונה שלמה לא הצילנו מכף הספק הזה רק רמז דרך סוד אל