מעשי השם חלק א קפט

פרק טו

וירא אליו ה' באלוני ממרא, כבר ידוע כל מה שכ' הרמב"ם ז"ל במורה ח"ב פ' מ"ב שהוא כלל ופרט שאמר הכתוב תחלה שנראה לו ה' במראות הנבואה והתחיל לבאר איך היתה צורת המראות ההוא ואמר שתחלה ראה ג' אנשים ורץ, וכן אמר בענין ויאבק איש עמו שהיה מראה הנבואה וכן אמר על ענין בלעם. והרמב"ן ז"ל הרבה להשיב אפו עליו עד שאמר שאסור לשומעם אף כי להאמין בהם, שאם כדברי הרמב"ם בס' המורה לא לשה שרה עגות וגם לא עשה אברהם בן בקר וגם לא צחקה שרה ע"כ. ובאמת לדעתי כאשר יושקף כפי מה שיצטרך בחקירת הדעות האמתיות ימצא בדברי הרמב"ם ז"ל בפרק מ"א כי שם תמצא מה הוא ענין מראה הנבואה וכתב הוא ענין איום מחריד יחובר לנביא בעת היקיצה עד כאן לשונו ודברי הרמב"ם ז"ל בפרק ההוא לא נתעורר לתת טעם אל היות הרצון האלהי שיגיע לנביא אותו הרתת והאיום כי לפי דעתי דבריו אלה יובן מהם כפי הביאור אשר השלים המאמר באותו הפרק, שלא הציקהו להרמב"ם לומר כן רק ראותו היאך הנביא יראה דברי מבהילים כמו בלעם שראה החמור מדבר אליו כאשר ידבר איש אל רעהו ולא סופר שהיה זה רחוק ממנו ופלא אצלו, ואין ספק שהאדם כאשר יראה דבר מבהיל ירתת ויחרד עד שתפסק ההשכלה אשר בו ממנו וכ"ש שלא יבין ויבחין בעמוקות הנאמרות לו להבינם על אמתותם. ואדרבה היה צריך הנביא כדי שיבין וישכיל בדברים המגיעים אליו ישוב דעת וזכוך רב

ולכך נראה שהענין במראה הנבואה לפי דעתי יהיה ההבדל בין מראה הנבואה ובין החלום הנבואיי זה, שהחלום הנבואיי הדברים הנראים אינם נעשים בפועל, שכבר יראה לנביא בחלום כאלו רץ ועשה והלך ופעל כמה פעולו' ואין לפעולות ההם ענין שהיה בפועל אבל דמיון לבד למשל או להורות מה, ובהיותו בתרדמה ההיא לא יתבהל בשגם יראה דברים זרים כמו שלפעמים בשינה יראה לאדם היותו מעופף ולא יבהל בחלומו מזה ולא יפלא בעיניו אותו ההתעופפות אבל יחשבהו בחלומו מנהג טבעי אליו ולפי זה כאשר יגיע אל החולם החלום עם הבנת ענינו מה שהוא מורה ותהיה הבנתו אותו מעצמו, או שבחלומו יראה שיוגד לו מהות החלום יהיה ממי שיהיה הרי זה חלום נבואיי, ובעת ראותו ענין החלום ההוא לא ידענו שאם יחלום שיאמרו לו שהבית יפול עליו לא בשביל זה יקום ויברח, אבל תגיע לו הידיעה אחר היקיצה זה הוא ענין החלום הנבואיי אמנם מראה הנבואה לכך יקרא מראה שכל הדברים שהוא רואה היותם נעשים ודאי הם נעשים בפועל, שאם ראה במראה הנבואה מקל שקד או איפה בין השמים והארץ הנה היה בפועל שם ואם יאמר שהנביא במראה הנבואה הלך ועשה כך וכך הנה המעשים ההם אין ספק שנעשו בפועל. והנה יפלא למשכיל מה זה גזרה החכמה האלהית שהנביא יפול עליו בעת הנבואה רעד ורתת, שאדרבה היה צריך אל זכות וישוב הדעת כדי להבין הנבואה לא רעדה ורתת אשר יבהילו עשתונותיו, ולא זכה נביא מהנביאים להתנבאות בלתי אותו האיום והרתת רק מרע"ה שעל כן נאמר עליו לא קם כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים. והרמב"ם ז"ל בס' המורה חלק ב' פרק ל"ה כתב מענין העמדת השמש ליהושע וז"ל ולא יטעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע השעות ההם ויאמר לעיני ישראל, כי לא יאמר לעיני כל ישראל כמו שבא במשה, וכן באליהו בהר הכרמל בפני אנשים מועטים, ואמנם אמרתי לך השעות מפני שיראה לי באומרו כיום תמים שהוא יום הגדול שיהיה כי תמים שלם וכאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ובאמת בסתר לא פניו אשא כי הכתוב יעיד הפך דבריו ומפליא לספר בגודל הנס ושלא היה כמוהו וכן נאמר ויעמד השמש בחצי השמים, ומה שכתב הוא ז"ל שלא נאמר לעיני כל ישראל רק לעיני ישראל התימה על דבריו שמה שנאמר שם לעיני ישראל שב אל האמירה שאמר יהושע שמש בגבעון דום לעיני ישראל, והיאך יאמר יהושע שמש בגבעון דום לעיני כל ישראל והם היו נפוצים ולהוטים לרדוף אחר אויביהם. אבל סיפור הכתוב שיהושע אמר כן לעיני רבים מישראל, ותתבונן שכן נאמר ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום, ואומרו כיום תמים הוא שעמד היומי כ"ד שעות ולא סבב. אמנם מהלכי המאורות ממערב למזרח לא נשתנו כלל. והנה בפ' ההוא שכתב הרמב"ם ז"ל הביאהו לומר כן כי ראה את הלחץ במה שנאמר לא קם כמשה שהרי משה לא עשה אותות רק בחמרים השפלים אמנם יהושע היה נס זה בגלגלים ובאמת בחנם נדחק שמה שנאמר לא קם כמשה הוא לענין הנבואה כאשר ביארה ואמר אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ומה שנאמר אחר כן לכל האותות והמופתים אשר שלחו אין הדברים שבים שלא קם נביא שיעשה כנסים וכאותות ההם, כי גם אליהו הוריד אש ואכל השרים וחמשיהם ועשה היות השמן המועט מתרבה לאשה ההיא, והחיה את בנה, וכן אלישע החיה בן השונמית וריפא את נעמן, ומשה לא ריפא את מרים אבל ביקש מה' אל נא רפא נא לה. אבל שבים הדברים שהקב"ה דבר עמו פנים אל פנים בכל האותות אשר שלחו. וההבדל שכתב הרמב"ם ז"ל בין היות הנס ברבים או לפני מעטים לא הבנתיו. כי היות הנס בפני רבים אינו מתגדל בזה והיותו בפני מעטים אינו קטן בזה ומה שנאמר במשה לעיני כל ישראל לא להגדיל את הנסים אמר כן אבל אמר ששום נביא לא שלחו ה' לעשות נסים לעיני כל ישראל כדי שיבינו יכלתו והשגחתו, רק משה לפי שהיו אז כל