מעשי השם חלק א יט

שהוא מוקדם ומאוחר בתורה היה זה לסבה מה ולטעם נכון לא כפי ההזדמן, והיה לדעתי טעמו בשירה מה שאחז"ל מעשה ידי נטבעים בים ואתם אומרים שירה וכו' עד שאמרו שמפני זה לא יאות לומר שירה, לכן כאשר רצה משה לומר שירה לא התחיל סיפור הענין מתחלתו שהוא אמר אויב ארדוף אבל רצה קודם שהתחיל השירה להתנצל על מה שהוא אומר שירה לפניו עם היות מעשה ידיו נטבעים, ולכן אמר כנטילת רשות אשירה לה' כאלו יאמר לא היה מן הראוי לומר שירה כיון שמעשה ידיו נטבעים אבל עם כל זה אשירה כיון שפרעה נתגאה ורצה שישראל יעשוהו כשותף לאל יתברך כמו שנתבאר בח"ג פ' כ"ג תראנו משם. ואחרי שהקדים בנטילת רשות ואמר שפרעה נטבע על שנתגאה הוכרח להשלים ספור הטביעה ובאיזה אופן היתה. ונשוב אל מה שאנחנו בו שמאמר ר' יצחק בא על דברי המאמר הזה, והיתה כוונתו לומר שמאחר שאין מוקדם ומאוחר א"כ לא יאות לומר שבשביל זה התחילה התורה בבראשית בשביל שהוא ספור מה שקדם בזמן לשאר הספורים, והטיב לשאול שהיה ראוי שתתחיל החדש הזה שהוא ראש הספר. ומה שהקב"ה לא רצה להתחיל באלה תולדות השמים שהוא ראש תורה, טעמו בצדו מפני גסי הרוח והנה אמר ר"י למה לא התחילה בהחדש הזה שהיא מצוה ראשונה, שאין ספק שמפני זה אמרו היותו ראש הספר להיותה המצוה ראשונה וכשיתחיל מהחדש הזה הרי לא יאמרו גסי הרוח שהוא התחיל התורה שאין זה רק התחלת הספר, ולזה נתן ר"י טעמו ואמר שמפני זה התחילה התורה בבראשית כדי שישיבו לאומות העולם, כי התחלת הספרים כל העם אפילו ההמוניי ידענו והוא שנא' מעשי ידיו הגיד לעמו שמלת עם הוא כינוי אל ההמוניי ר"ל כדי שכל המוניי מישראל ידע להשיב לאומות. ועל כן התחילה התורה בספור מ"ב וכל הספורים שנמשכו אז עד החדש הזה לכם, שאם לא היה כדי להשיב לא"ה היה נאות להתחיל מהחדש הזה שהיא מצוה ראשונה ואח"כ שיספר כל מעשה בראשית

ומה שנתעוררנו לומר שאם כונת ר"י הוא שיכתב בתורה מע"ב וכן כל הספורים שבאו מבראשית עד החדש הזה אחר החדש הזה ואמרנו שא"כ היה צריך לבאר ר"י באיזה מקום מן התורה היה לו להפסיק ולכתוב את הבראשית וכל הספורים שבאו עד החדש הזה. יראה לדעתי שר"י לא אמר רק שהיה לו להתחיל בהחדש הזה לכם ויובן שיכתוב עד תשלום הפרשה ההיא שהוא מה שנאמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם שהיה לו לומר שם ואמרתם בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכל הספורים עד שיגיע לומר לבנים זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל. ובאמת היה סדר נאות ומתיישב שכל הבראשית עם כל הספורים הם ספור מה שיחוייב האב לספר לבניו כדי שידעו המשכות כל הענינים מאדה"ר עד קבלת התורה. ומה שנתעוררנו על מאמרו של ר"י שהיאך יטענו עלינו ליסטים אתם וכל מלכיהם עושים כן והיאך טענו הכנענים הטענה ההיא לפני אלכסנדרוס ואלכסנדרוס בעצמו כבש כל הממלכות, על זאת אשיב שכן ודאי אבל טענתם נגדנו הוא אחרי שאנחנו אומרים שיש לנו תורה מן השמים בהיישרת צדק ואין לנו דינים כפי הנאות לקבוץ המדיניות כמו שנהגו האומות אם כן מי התיר לנו לגזול ז' עממים וכמו שאמר גביהא לכנענים מן התורה אתם באים וכו'

ומה שנתעוררנו ג"כ על מאמרו של ר"י לומר שלא ימלט אם האומות יסכימו לדברי התורה ואם לא יסכימו גם לבראשית לא יסכימו, כבר נתיישבו הדברים במה שאמרנו שמאחרי שאין לאומות מקום לבא עלינו בטענה רק מפני התורה אם כן גם אנחנו נאמר שהתורה שהם באים עלינו מכחה גלתה לנו שהקב"ה ברא את העולם ושהוא נתנה להם ברצונו וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. גם אין לטעון על מאמרו זה ולומר שהוא חסרון בחק שופט כל הארץ שנתן ארץ ישראל לאומות ההם ושיחזור ויטלנה מהם, כי כבר בארנו בחלק זה פרק כ"ג שלא הותר לישראל לקחת ארצות העמים רק מיד הפוקרים המאמינים בקדמות שמאחר שאינם מודים שהארץ היא של הקב"ה ושהוא ברא ונתנה להם הרי הוא חוזר ונוטלה מהם בדין וזהו שנאמר לבני לוט נתתי את ער ירושה האימים ישבו בה לפנים, כי יראה בהשקפה ראשונה היותו דבור נותר אין צורך בו כי מה לנו לדעת מי שהיה יושב לפנים במה שניתן לבני לוט ירושה וכן נאמר בירושת עשו ושם פכ"ג מחלק זה הרחבתי הדבור ונתבאר תראנו משם, ובזה הותרו כל הספקות שהתעוררנו במאמרו של ר"י

ובכן נבא אל ישוב האגדות שהביא רש"י ז"ל היותם בלתי חלוקות, כי לדעתי האגדה הזאת של ר"י אין בדבריה מה שיחייב היות א"י בחלקו של חם או בחלקו של שם, שכבר בארנו שהעמים שלא זכו לתורה מן השמים מלכיהם כובשים זה מזה בדינא דמלכותא וכל דאלים גבר, וא"כ אפילו נניח שא"י נפלה בחלקו של שם וכנען כבשה מיד שם אפילו הכי אין לנו לקחתה מיד כנען כיון שכנען בדינא דמלכותא כבשה ואנחנו יש לנו תורת אמת תורת אלהית לא נמוסית. ובפכ"ט הארכנו לומר היאך זכו ישראל בירושת ארץ כנען שמה שנאמר ליצחק וליעקב ולישראל שהם ירושה יתכן לומר שירשוה מאברהם שנתנה לו. אבל מה שנאמר באברהם בין הבתרים שהוא האב הראשון לתת לך הארץ הזאת לרשתה, לא ידעתי ממי יירשנה. וזאת היתה טענת אברהם