מעשי השם חלק א יח

שיפרש את התורה במקום אחד כפי אגדה אחת ובמקום אחר יפרש כפי אגדה סותרת הראשונה, שבאופן זה יהיו גם הכתובים חלוקים, ובמקום שרש"י ז"ל אומר להועילנו בישוב הכתובים אדרבה יחליט היותם חלוקים זה על זה וזה רחוק מן השכל ואין דעת המשכיל סובלתו, לכן יהיה מעתה השתדלותנו ליישב דברי כל האגדות הללו לבלתי היותם חלוקות וגם להתיר את כל הספקות אשר התעוררנו אנחנו באגדה של ר' יצחק

עוד נתעורר הרא"ם ז"ל לטעון על האגדה מר"י שהיאך יאמרו או"ה לסטים אתם והלא נאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה וגו' ויצאה להרא"ם טענתו זאת ממה שאמרו בסנהדרין פרק חלק שהשיב גביהא לכנענים לפני אלכסנדרוס מוקדון תראנו משם. והרא"ם ז"ל השיב על טענתו זאת שלא היינו יכולים לכבוש רק החצי ובאמת אם כפי דין הירושה הבאה אלינו מצד שם לבד היינו כובשים לא היה מגיע אלינו רק חלק אחד מס"ה אלפים וארבע מאות מארץ כנען כאשר אבאר, שזה ידוע שמן החצי חלק המגיע לשם לא הגיע לארפכשד רק החומש שהיו חמשה בנים דהיינו חלק י' מכל הארץ, וכיון שנאמר שארפכשד הוליד בנים ובנות אחר הולידו שלח אפילו שנניח שלא הוליד רק שנים שמיעוט רבים שנים הרי לא הגיע לחלקו משלח רק חלק משלשים וכיון שנאמר ששלח הוליד בנים ובנות אחרי הולידו את עבר הרי לא הגיע לחלקו של עבר רק אחד מתשעים וכן תעשה את חשבונו ותמצא שלא בא לחלקו מאברהם רק חלק אחד מס"ה אלפים וארבע מאות ועוד שכל טענתו מהרא"ם על דברי ר"י אין בה ממש שהשיב גביהא לכנענים לא היתה תשובתו נכונה שתעלה בדין כי אין זו טענה מספקת כדי שיחזיקו ישראל כעבד שאינו כלו שלהם אבל הקב"ה סיכל עצת הכנענים לפני אלכסנדרוס שלא ידעו להשיב

ולכך אמרו שם בגמרא שתקנו לעשות אותו יום יום טוב בשביל שנעשה להם נס שגביהא השתיקם בטענה בלתי מספקת, והעד שכן אמר גביהא שם אם ינצחוני, כנראה שלא היתה תשובתו תשובה נצחת. ומה שכתב הרא"ם ז"ל קנה עבד קנה ממונו לא דק שלא נאמר בגמרא כן, שלא יתכן לומר קנה עבד קנה ממונו בחלק כל כך קטן אחד מכל כך אלפים. ותראה שגביהא בעצמו לא אמר קנה עבד קנה ממונו כי כבר ידע שאין כנען כולו קנוי לישראל אבל אמר עבדא דמאן נכסי דמאן כאלו יאמר שכנען יהיה עבד לכל אחיו וכיון שהוא עבד אין לו נכסים, ואם הם באים לתבוע מצד המשפחות האחרות שיש גם להם חלק מצד מי הם באים, וזה אמרו עבדא דמאן נכסי דמאן כלומר אין לכם טענה על ישראל שמצד מי מהאדונים אתם באים לתבוע כי מצד עצמם אין להם מקום לתבוע אחרי היותם עבדים. ועוד לא ידעתי מה טען הרא"ם על האגדה מרבי יצחק שלא יוכלו לומר לסטים אתם שקנה עבד קנה ממונו והלא אם לא היתה התורה כתובה רק מן החדש הזה מנין היינו יודעים שנח קלל את כנען ושכנען הוא עבד לשם

אבל זה יתכן להתעורר על אגדה זו מר"י שהאיך יאמרו לסטים אתם והלא כנען עצמו היה כובש מחלקו של שם וכל מלכיהם עד היום כובשים זה מזה בדינא דמלכותא דכל דאלים גבר והאיך באו הכנענים לדין לפני אלכסנדרוס והוא אלכסנדרוס בעצמו כבש כל המלכיות, וכבר נתעורר הרא"ם בספק הזה ואמר בהיתרו דאם כן הוי בתר גנבא גנוב ושלפי זה לא היתה תשובתנו נכונה אליהם לומר שגם מלכיהם עושים כן ובאמת לא הותר הספק בזה שאנחנו לא אמרנו להשיב לאומות שגם מלכיהם עושים כן אבל אמרנו שהם לא יטענו נגדנו לומר לסטים אתם כיון שגם מלכיהם עושים כן

והנה מעתה יהיה השתדלותנו בהתרת כל הספקות אשר נתעוררנו באגדה זאת שאמר ר"י, אחר נבא אל ישוב האגדות שהביא רש"י ז"ל לבלתי היותם חלוקות. ונאמר שר"י ז"ל חלילה לו מלהעלות על דעתו שאם לא היה כדי להשיב לאומות שהיה ראוי לחסר מן התורה אפי' אות אחת, אבל מאמר ר"י נמשכו דבריו אחרי מאמר אחר שאחז"ל הביא אותו השמעוני בפ' אלה תולדות השמים וזוהי נסחת המאמר ההוא אלה תולדות השמים ראש של תורה החדש הזה לכם ראש הספר אמר אויב ארדוף ראש השירה. ולמה עשה הקב"ה מוקדם ומאוחר מפני גסי הרוח שלא יקרא כהן בראשית ויאמר אני התחלתי התורה, עכ"ל מאמרם ז"ל

והנה בתחלת ההשקפה בו יתכן לשאול שלענין השירה כפי דברי המאמר שאמרו שאמר אויב ארדוף הוא תחלתה לא נתן טעם למה נתאחר. ואין לך לומר שהיתה כוונת האומר הזה לומר שבשביל גסי הרוח היה ההפוך בבראשית וכיון שהיפך הבראשית היפך גם השירה והקדים והאחיר אחרי שהוצרך להאחיר ראש התורה, כי יפלא זה שמשה וישראל היו המשוררים וא"כ למה לא התחילו באמר אויב. ואין לומר שהם שוררוה כסדר ובכתיבת התורה הקדים והאחיר, שאין זה טעם מספיק לומר שבשביל גסי הרוח שלא יאמר אני התחלתי התורה נקדים ונאחר דברי השירה ממה ששוררוה משה וישראל. אבל יתכן שבעל המאמר בהיות כוונתו לדרוש על הכתוב שנאמר אלה תולדות השמים אמר שהוא מאוחר ונתן טעמו מפני גסי הרוח, לפי שלא היה דרושו רק באלה תולדות השמים, ואחר שנתגלגלו הדברים לומר זה נמשך לומר שגם השירה לא שוררוה משה וישראל כסדרה ולא חש לומר טעם למה שוררוה כן שלא כסדר. האמנם ודאי שכל מה