מעשי השם חלק א קפח

טובה או מפני המתנות שקבל כבר. אבל כל תפלתו היתה שיתקדש שם שמים, וזהו שנאמר ויתפלל אברהם, ולא נאמר מה התפלל רק אחר שהתפלל נאמר שהאלהים ריפא את אבימלך לפי שתפלת אברהם לא היתה לסבת אבימלך, רק על שדוד המערכה בכלל כדי שיתקדש שם שמים ויאמין אבימלך שיש אלהי השמים והמערכות, וזה אומרו ויתפלל בעדך וחיה ולא אמר ויתפלל בעדך שתחיה, כי התפלה לא היתה רק על שדוד המערכה, והיה אומרו ויתפלל בעדך, כלומר לסבתך יתפלל, ואשמע תפלת הצדיק ואתה תחיה, ר"ל תתרפא מהעצירה, כי הרפואה תאמר בלשון חיים וישימו על השחין ויחי. ועל זה נאמר וירפא האלהים וגו' וכן. היה, שכאשר ראה אברהם צדקתו של אבימלך שלקח אחותו בהיותו מאמין שבזכות אברהם תתבטל המערכה, הנה התפלל על שדודה וסתירתה להתקדש ש"ש. ותכף שהתפלל פקד את שרה קודם שריפא את אבימלך, אבל אומרו שריפא אותו הוא סיפור מה שנעשה אחר כך. ולכך אמר וה' פקד לשון עבר, כלומר קודם שריפא כבר פקד, וזה כמו שארז"ל המתפלל בעד חברו הוא נענה תחלה. והיה אומרו וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם, כאלו יאמר וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו על דבר שרה אשת אברהם כי עצור עצר וגו', כי הרפואה היתה לו בזכות קחתו את שרה שהאמין באלהים. באופן שמה שנאמר באבימלך על דבר שרה, וכן מה שנאמר בפרעה על דבר שרה פירוש הדברים על דבר לקיחת שרה, כי פרעה שלקחה לשם יופי נתנגע בנגעים מפני לקיחתו אותה, ואבימלך שהיה עצור הוא וכל בני ביתו נתרפאו מפני לקיחתו אותה, והעד הנאמן על זה שאמרנו כי אבימלך היה עצור קודם שלקח את שרה הוא, שבפרעה נאמר תכף שלקח אותה וינגע ה' את פרעה, מה שלא אמר כן באבימלך. ועל פי דרכנו זה לא יהיה אומרו על דבר שרה על דבורה של שרה רק כפשוטו על לקיחת שרה. ולפנים פרק י"ח יתבארו הכתובים בפ' אבימלך תראנו משם, ובזה הותרו ספק ב' וספק ג' וספק ו' וספק י"א וספק י"ב וספק י"ג וספק י"ד וספק ט"ו וספק ט"ז, אמנם יצחק תכף התפלל שכבר ידע מדת החסד ונעתר לו ומה שיעקב לא התפלל בעד רחל היה בשביל שרחל לא נולדה עקרה רק לשנאת יעקב את לאה נעשת עקרה כמו שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה וגו' ורחל עקרה, וזהו שנא' דנני אלהים ויתן לי בן כלומר מה שנעשיתי צרה לאחותי דנני אלהים שלא אלד אבל נתן לי בן מן השפחה א"כ כבר בטל דינא. וזהו שאמרה ג"כ נפתולי אלהים וגו'. ולפ"ז לא התפלל יעקב בעדה כששאלה שיתפלל, וזהו שנא' כי מנע ממך פרי בטן לא אמר כי עצר אותך מלדת, כלומר היה לך והוא מנע ממך לסבת שנאת לאה א"כ מה אתפלל. אבל יצחק התפלל לפי שרבקה היתה עקרה מעצמה, והותר ספק ה', והכתובים כפי פשוטם שכל הכוונה האלהית היתה לגלות לאברהם סתר מסתרי התורה להאמין שהש"י ישדד מערכות השמים וטבע המוטבע בשפלים בתפלת הצדיק, ושכל הגלגולים שבאו על אברהם היו לשמוע תפלתו, ולהודיע הענין המופלא הזה במדותיו יתב' שע"י תפלה ישודדו המערכות כי היניקה ימשוך השפע העליון, ועל כן נעשו כל הגלגולים הללו שהרי לא שדד ה' המערכה ששרה היתה עקרה ולא הרס הטבע שהיו שניהם זקנים, רק אחר שהתפלל אברהם כאשר בארנו

ועל מה שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל פירש"י שמלאו לאברהם צ"ט שנה ולישמעאל י"ג שנים נימול אברהם וישמעאל בנו עכ"ל. והרמב"ן טען עליו וז"ל ומה טעם להזכיר זה ועוד א"א שכבר הסכימו לדברי רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם ובתשרי נולדו אבות ובפסח נולד יצחק והכתוב אומר למועד הזה בשנה האחרת, והוא כתב בסדר וירא כי הבשורה היתה בפסח ולפסח הבא נולד יצחק. אבל בעצם היום הזה שנצטוה במצוה הזאת נימול הוא וילידי ביתו שי"ח וכל מקנת כספו ספר הכתוב מעלתו ביראת ה' ומעלת כל בני ביתו שכלם זריזים מקדימים למצות עכ"ל. ואמת הפליג הוא ז"ל לטעון על רש"י ז"ל אמנם גם עליו ז"ל יש לטעון, שאם כפי דבריו למה אמר שנית בעצם היום הזה שהלא כבר נאמר בפירוש בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים שמל אותם ביום שנצטוה ומפני דוחק זה פירש"י ז"ל כן. אבל ידמה לתקן זה לעומת זה שמה שאמר שנית בעצם היום הזה שב אל ישמעאל לבדו שבאותו יום מלאו לו י"ג שנה, ובזה תסתלק טענת הרמב"ן שטען שיצחק נולד בפסח ונאמר למועד הזה. ומה שטען שמה טעם להזכיר זה, אפשר שאמר כן לומר שזכות מילת ישמעאל היה לאברהם שישמעאל לא הגיע עדיין להיות בר עשיית מצוה עד י"ג שנים ויום אחד ולא היה מצווה ואברהם מל אותו כמצווה ועושה. ומ"ש הרמב"ן שאברהם מל תחלה כל אנשי ביתו ונתן טעם לדבריו שכן כתב ויקח את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואח"כ ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו, לא הבנתי טעמו שהרי נאמר ג"כ אח"כ וישמעאל בנו בן י"ג שנה בהמולו. ויותר נאות שמל עצמו קודם אם משום המל ימול ואם משום קשט עצמך, ועוד שהכתוב אומר בפירוש על כל אנשי ביתו ועל ישמעאל שנמולו אתו ביום אחד, ואם כמו שכתב הרמב"ן שהוא מל באחרונה הוא נמול עמהם ולא הם אתו: