מעשי השם חלק א קפו

והרמב"ן ורוב המפרשים שאומרו ויצחק אברהם הוא לשון שמחה זר מאד אומרו הלבן מאה שנה שודאי נראה כמסתפק. ומ"ש רש"י ז"ל שהיא תמיהה קיימת והביא ראיה ממה שנאמר הנגלה נגליתי, הרואה אתה, הן בפירושו זה יפלא שאין ראיתו ראיה, שמה שנאמר הנגלה נגליתי וכן הרואה אתה אינם דברים בלב אמנם כאן הם דברים שהכתוב מגיד שאמר בלבו והיאך תהיה הכוונה כמו הנגלה נגליתי גם מה שפירש"י ז"ל שאומרו לו ישמעאל יחיה הלואי שיחיה ישמעאל איני כדאי לקבל מתן שכר כזה, עכ"ל. יפלא מאד ג"כ כי בביאור א"ל וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה ואם כן מה לו לאברהם לומר שאינו כדאי ושיספיק לו ישמעאל שאם הוא אינו כדאי שרה היא כדאי ואינו מספיק לה ישמעאל שאינו זרעה. ומהרי"א כתב שאומרו הלבן ק' שנים וגו' ר"ל שהיה מתבודד אם היה זה אפשרי דרך טבע ויצא לו שא"א רק דרך נס. ובאמת העיקר חסר מהכתוב שלא אמר שיהיה דרך נס. ועוד כי הדברים ברורים שהיו דברי ה' שיהיה זה דרך נס באומרו נתתי ממנה לך בן. שאם היתה סיפור בשורה לבד כדברי המלאכים הל"ל תלד שרה, אבל אומרו נתתי נתבאר שהנתינה היא דרך נס ואם כן מה היה צריך להתבודד אם הוא דרך נס או לא. אבל בעיני כל אלו הדרכים שנאמרו בענין זה לא ישביעו ולא יספיקו לרוות נפש המשכיל

ספק ח' אומרו וגם נתתי ממנה לך בן מה ירבה מלת וגם

ספק ט' לא אמר נתתי ולא אמר אתן, ועם היות שכן מצינו שנא' נתתי כסף השדה קח ממני שר"ל אתן, עם כל זה צריך טעם למה לא נאמר כמנהג הלשון

ספק י' מה שנאמר ויקח אבימלך את שרה מבלתי שיאמר שסופר לו יפיה ולמה לא הביא עליו נגעים רק עצירת רחם. ולמה סיפר שהקב"ה רצה ברפואת אבימלך ושריפא אותו ולא נאמר כן בפרעה רק נשאר בנגעים ולא סופר שנתרפא אפילו אחר שהשיב את שרה

ספק י"א למה זכה אבימלך למדרגת חלום נבואיי ודבר אתו השי"ת רכות

ספק י"ב למה אמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג, מה היתה עשייתו הטוב בענין זה עד שכינה את עצמו כצדיק

ספק י"ג מה ראה אבימלך לקחת אשה בת תשעים שנה ולא נאמר בכתוב שספרו לו יפיה כמו שנאמר בפרעה

ספק י"ד מה שאמר הש"י לאבימלך שישיב האשה ושיתפלל בעדו שהוא נביא, והלא האלהים מדבר בעצמו עמו והיאך יאמר לו שיעשה כדי שיתפלל בעדו, וכיון שהוא מרוצה ממנו מה צורך אל תפלה ואל בקשה והתפלה והבקשה שעתיד אברהם לבקש היא מן האלהים יתברך בעצמו

ספק ט"ו מה שאמר לו הש"י ידעתי כי בתום לבב עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי, שהלא הטענה יותר חזקה שהל"ל להשם ית' למה לא חשכת אותי מקחתה

ספק ט"ז מה שנאמר וה' פקד את שרה סמוך אל ענין אבימלך ולא הפסיק כמנהג לומר ויהי אחר הדברים האלה שהוא סמוך, או הל"ל ויהי בעת ההיא ולא אמר דבר רק וה' פקד כאלו הוא ענין אחד בעצמו עם סיפור מעשה אבימלך. ואל תתמה על החפץ ברוע סדור הספקות במוקדם ומאוחר, כי סדרתי כפי הצורך בהתרתם להיות כולם סובבים על קוטב אחד ובפ"ד פירשנו ענין זה בקיצור, ומה שנאמר על דבר שרה אשת אברם פירשנוהו מסכים אל מה שנאמר בפרעה ע"ש,. אמנם הדרך הנכון ע"ד הפשט הכתוב והקרוב אליו הוא על האופן אשר נבאר. ונקדים עוד היות ידוע לכל משכיל כי השפע העליון לא ירד רק דרך יניקה והמשכה מן הצינורות, עם היות שיותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. וע"ז אמרו ז"ל שהקב"ה רוצה בתפלתן של צדיקים כדי שימשכו ויינק בתפלתם השפע העליון, כ"ש בענין הצריך שדוד המערכה וסתירתה, שמפני זה היו הכפל ההבטחות על רבוי הזרע זו אחר זו שהיה רצון הש"י בתפלתן של צדיקים, שאברהם יתפלל שיתבטל עקרותה ושיולד יצחק משרה הצדקת. ואמנם אברהם במראה הראשונה שנאמר לו לזרעך אתן את הארץ היה לו להתפלל שיהיה אותו הזרע מאותה הצדקת, וכאשר לא עשה כן ולא חשש והספיק לו שיהיה זרעו מאיזו אשה שתהיה נענש ולוקחה בית פרעה, כאלו יאמר אינך חושש לצדקת זו הנה מלכים בוחרים בה, ובכלל זה היה ג"כ נסיון וכאשר עמד בנסיונו והציל הקב"ה את הצדקת מיד פרעה חזר במראה השניה אחרי הפרד לוט ובישר אותו והבטיחו על הזרע ורבויו, כי בראשונה לא אמר לו רק על הזרע ולא אמר לו רב או מעט, וכאשר ראה הש"י שהבטיחו על זרע ולא התפלל בעד שרה, אמר להבטיחו על רבוי הזרע אולי יתפלל שיהיה לשרה גם כן חלק בזרע ההוא אחרי הבטחת הרבוי, ועכ"ז לא התפלל וזה לפי שהיה בורח מהיותו כעובד ע"מ לקבל שכר ולא היה יודע מדה זו בהש"י שיעשה חסד, ומפני זה בענין סדום בא בטענת דין כמו שנאמר השופט כל הארץ וגו' לא בטענת חסד כאשר ביארנו פ' י"ז ע"ש. וכאשר ראה הש"י שגם בזה לא התפלל בעד הצדקת ההיא כדי שלא להיות כעובד על מנת לקבל שכר אמר לו בין הבתרים שכרך הרבה מאד, כאומר תוכל לשאול מה שתרצה כי שכרך אין קצבה לו, ועכ"ז לא התפלל עליה, וכאשר ראה השם ית' שגם אחר שאמר לו שכרך הרבה לא התפלל עליה. הנה כאשר צוהו על הברית גילה לו בהדיא ואמר שבירך