מעשי השם חלק א קפה

ובהיתר הספק המופלג הזה השתדלו המפרשים ז"ל. ואמנם מה שכתב הרמב"ן ז"ל שמה שאמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך ר"ל שיהיה הנס הזה עם חיי ישמעאל, באמת אין הדברים נראים כן בפשט הכתוב, כי אומרו לו ישמעאל הוא כאלו יאמר הלואי ישמעאל יחיה, גם אומרו היותה תמיהה קיימת אין הלשון מתיישב שאם כן מה הוצרך לומר לו הקב"ה שנית אבל שרה אשתך יולדת שהלא גם אברהם אמר כן. אבל יתכן לומר בענין זה כפי פשט הכתוב והקרוב אליו אחר שנקדים ענין הכתוב שנאמר ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן שפירש"י ז"ל לשון אמיתת דברים וכן אבל אשמים אנחנו, עכ"ל. ויתכן לומר שהקב"ה כבר אמר לאברהם לשון מסופק שהרי אמר לו וגם נתתי ממנה לך בן, שאומרו נתתי יתכן היות הכוונה על ישמעאל כמו שביארנו גם כן במה שנאמר אולי אבנה גם אנכי ממנה שהכוונה היתה שהיא אומנת לו ותגדלנו כבן ויהיה לה לבן וכן אמרה רחל בבן שפחתה ויתן לי בן, ובפרט אחר שאמר לו נתתי לשון עבר היה נראה אמת היות הכוונה על ישמעאל שכבר נתן לשרה, ואיפשר ג"כ שיובן שהיתה הכוונה שיתן לה לעתיד בן מבטנה של שרה וכמ"ש לו נתתי את הארץ שהוא כמו גזרתי שיהיה, כמו כסף השדה נתתי שפירושו מוכן כאלו נתתי, וכאשר היה מסתפק בדברי הקב"ה הנה אמר ועיין בלבו להבין כוונתו יתב' וזה הוא שנאמר ויאמר הלבן כי ודאי אין זו אמירה רק בלב ובעיונו בדבר, וכאשר חשב שהכוונה הוא בדבריו ית' לתת לו מבטנה של שרה בן אמר כשואל הלבן ק' יולד לשון שאלה שהיה שואל וחוקר בינו לבין עצמו לומר אם הכוונה היה לתת לה בן מבטנה ממש, אמר בלבו אולי שהקב"ה יעשה כן לכל זרעו שבן מאה יוליד ובת תשעים תלד, וזה אומרו בעיונו האם תשאר ברכה זו כמו שאני בן מאה ואוליד כן יוליד זרעי גם כן וכמו ששרה בת צ' גם הנקבות בזרעי עד תשעים ילדו, וכאשר נראה בעיניו זה היות דבר גדול שהקב"ה יחדש הטבע חשב ודאי דברי השי"ת אינם לתת מבטנה של שרה אבל הכוונה היה ודאי על ישמעאל שנתן לה כבר ולכן אמר לו ישמעאל יחיה. ולכך היתה תפלתו אחר שהבין שאומרו נתתי הכוונה על ישמעאל בקש שישמעאל יחיה לפניו. וכאשר ראה הקב"ה שאברהם נסתפק בהבנת דבריו ואח"כ הסכים בדעתו שהדברים שבים אל ישמעאל שהיה נראה בעיניו רחוק שהקב"ה יעשה טבע חדש שכל זרעו הזכרים והנקבות יולידו כן וחשב שמה שאמר לו ומלכי עמים ממנה יהיו הכוונה מישמעאל לכן אמר לו ולישמעאל שמעתיך, כלומר שאפילו שהיתה מחשבה בטלה עם כל זה אקיים הברכה שחשבת לו וא"ל י"ב נשיאים יוליד, ואחר שהודיעו ואמר לו הקב"ה שהבן שאמר לו הכוונה היא מבטנה ממש, אמר לו עוד שלא תתפשט ברכה זו לכל זרעו שלכך אמר אבל שרה אשתך יולדת לך בן, כלומר לא תתפשט כאשר חשבת שכל זרעך הזכרים יולידו בני ק' והנקבות בנות צ' ילדו אבל בשרה לבד אני מבשרך. ולפי שבתחלת המחשבה בענין הבשורה שבשרו הש"י חשב שמבטנה של שרה בעצמה יהיה הבן, ועל כן צחק מתוך שמחה כמו שתרגם אונקלוס וחדי, לכן בזכות זה אמר לו שיקרא שמו יצחק, וזה ברור שהצחיקה כאשר תהיה בפה היא מתוך שמחה אבל כאשר יאמר הצחיקה בלב הוא דרך שחוק, ולכך בשרה שנא' ותצחק שרה בקרבה תרגם וחייכת אבל כאן שאברהם צחק בפה תרגם וחדי. זהו מה שאפשר לומר להיתר הספק המופלג אשר הגדילו הפלגתו

אבל לדעתי על נכון יש כאן סתר מסתרי תורתנו התמימה ואין כאן מקום להתעוררות ספק כלל. וטרם בואנו אל ביאור הענין יאות להתעורר בכמה ספקות בכתובים הבאים בסיפור תולדות האבות ע"ה

ספק א' מה ראה אברהם שלא התפלל על שרה מאז שנראה לו השי"ת והבטיחו על רבוי הזרע ויצחק התפלל על רבקה

ספק ב' הספק הנחשב למופלג כי היאך יתכן שיסתפק אברהם ביכולת השם ית' ויאמר הלבן ק' שנה וגו' והוא הנביא עצמו, ולא עוד אלא שאחר כך התפלל על עבירת כל רחם לבית אבימלך וילדו

ספק ג' שהיאך יתכן שאברהם יאמר לו ישמעאל יחיה לפניך וזה לא יאות אפילו עם מלך בשר ודם שאם מלך בשר ודם יתן מתנה לאיש שהאיש ההוא יאמר לו שאינו רוצה באותו המתנה אבל שיתן לו מתנה אחרת

ספק ד' והוא מופלג בעיני כי מה ענין כל ההבטחות כפולות שסופרו בתורה על נתינת הזרע לאברהם ולמה הוצרכו להכפל

ספק ה' למה לא התפלל יעקב בעד רחל כמו שהתפלל אביו בעד אמו אבל חרה אפו וא"ל התחת אלהים אנכי, ועוד למה שינה בלשון ואמר אשר מנע ממך פרי בטן ולא אמר אשר עבר אותך מלדת כמו שאמרה שרה עצרני ה' מלדת

ספק ו' והוא שעם היות שאין להרהר אחר מדותיו עם כל זה לב המשכיל יכסוף ויתאוה לדעת בקצת ענינים שבא בהם התחלפות רב מן הראוי והנאות אפי' לב"ו, וזה כי מלך ב"ו שירצה לנסות את אהובו לא יעשה לו דבר שישאר פגום, והיאך גזרה החכמה האלהית שתוקח שרה בית פרעה, ועל אחת כמה בעת שעלה לפניו ית' לרצון לפקוד את שרה שתוקח בית אבימלך עד שהוצרך לעשות צורת קלסתר פניו של יצחק כאברהם ולעשות נסים ביניקת שרה בני השרים כמו שארז"ל וכל זה למה כדי להוציא יצחק מן הפגם, שלא יצא לעז שהוא בנו של אבימלך

ספק ז' שלפירוש מה שפירשו אונקלוס ורש"י