מעשי השם חלק א קפד

הכתוב שכאשר הסכים משה לשלוח המרגלים כלם אנשים וראה שאת יהושע היו קוראים בשם של נערותו הנה לכבוד קרא אותו בשמו שנקרא יהושע: פרק יד

במה שנאמר וערל זכר, פירש"י כאן למד שהמילה באותו מקום שהוא מבדיל בין זכר לנקבה. ואם לא בא רק ללמוד זה לא ידעתי למה הוצרך שנית לומר ימול לכם כל זכר וחזר ואמר כל זכר באנשי בית אברהם, וכן במעשה שכם נאמר להמול לכם כל זכר בהמול לנו כל זכר וימולו כל זכר, ובפרשת בא אל פרעה המול לכם כל זכר, וביהושע נאמר מל יהושע כל העם היוצא ממצרים. והרמב"ן כתב וז"ל, ולפי דעתי הדבר מפורש בכתוב כי לא אמר ונמלתם את ערלתכם שיהיה הדבר בספק, וכן לא אמר ערלת בשרכם וכו' עד ואין בגוף בשר אוטם וכוסה אבר שיכרית הבשר ההוא וישאר בלא ערלה זולתי בשר החופה את העטרה, ע"כ. ולדעתי יתכן גם כן לומר שאחרי שהרבה נולדים מהולים ורז"ל אמרו אדם הראשון נולד מהול, א"כ פשוט הוא שהערלה היא מה שמכסה העטרה שאין לך אבר באדם שלקצת אנשים יהיה מגולה ולקצת מכוסה רק זה, וכבר ברור שאין המצוה מן התורה רק בערל אבל נולד מהול אינו חייב ולכך נאמר וערל זכר שמי שאינו ערל שנולד מהול שהוא פטור אבל הנכון לדעתי הוא מה שכתבתי חלק א' פי"ט שמה שנא' ויעש להם כתנות עור ר"ל שעשה ערלות לערוות שלהם, וזהו סיפור הכתוב שהם עשו חגורה שהוא לבוש לערותיהם בעלה תאנה והקב"ה עשה להם תמורת העלה תאנה כסוי של עור לערוה לבד, ועד היום הנשים בארץ ערב נמולות ועל כן בכל מקום שנזכר מילה הזכיר הזכרים לשלול הנקבות, ונקראת ערלה שב אל הערוה שהיא שתי מלות עור לה, ואל תתמה שכן פירש הרמב"ן ז"ל בוהו כמו בו הוא שתי מלות, ובהיות הערלה לשניהם צוה הכתוב בערל זכר לשלול הנקבה כמו שאמרנו, ובהיות שזוהמת הנחש גרמה ענין הערלות ועתה רצה ה' באברהם שתפסק מזרעו זוהמתו של נחש כמו שארז"ל ישראל כשעמדו בסיני פסקה זוהמתם לפי זה רצה שימול ערלתו ובהיות שאדם הראשון נברא מהול לכך אמר לאברהם כשרצה לצוותו על המילה התהלך לפני והיה תמים כי ידוע שהגוף אשר יחסר מבריאתו או יהיה יתר נקרא בעל מום שאינו תמים על דרך שנאמר תמימה אשר אין בה מום א"כ זה אמר השי"ת לאברהם שימול ויהיה תמים כמו שנברא אדם הראשון. ולא יסור מפני זה מה שפירשנו בפרק שלפני זה במה שנאמר והיה תמים שיאמין מה שאין מופת על סותרו, כי ענין אחד הוא וזה תלוי בזה

ועוד אומר לך טעם נכון אל שהמילה תהיה שם בכלי הזרע לפי שמכל גוף האדם כשנקרשת הטיפה ודאי כלי הזרע הם נקרשים ראשונה שכן כתבו חכמי הטבע וגם החוש יעיד שכמו כן כל הפירות הגרעין שהוא הזרע נעשה תחלה שתחלת הקרשת הזרע יהיה ממנו כלי הזרע, ועל כן רצה הקב"ה המילה מראשית קרישת הגוף כמו שבחר בראשית העריסות ובכורים ובכורות שכבר כתבנו בפ' כ' חלק א' סיבת העבודה בראשיות הללו

ובאומרו והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם אמר כן לפי ששאר המצות שהם לאות הם אינם דבוקים באדם אבל זה סמוך מזה, מזוזה בפתח, ציצית סמוך ממנה לאדם שהוא בבגד, תפילין סמוכים ממנו שהם על הבשר ואין דבר חוצץ עם כל זה אינה דבקה לאדם, אבל מילה היא בבשר עצמו וכן ארז"ל שדוד כשראה עצמו במרחץ היה מצטער עד שנסתכל במילה ואמר למנצח על השמינית, וכן אמר דוד מזמור סימן קי"א נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו שאמר לדעתי שכל פקודי השם הם נאמנים, אבל הם סמוכים אל האדם אינם דבקים בבשר עצמו כי לפעמים כמו במרחץ יהיה ערום מהם, אבל פדות שלא להם בענין המילה שלא תזון מעולם מהם וזה אומרו פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו, כמו כן אמר הכתוב כאן והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם לא כשאר אותות שאינם לעולם אבל הם סמוכים לעד

ובמה שנאמר הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, פירש"י ז"ל שיש תמיהות שהן קיימות כמו הנגלה נגליתי הרואה אתה אף זוהי קיימת וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר, עכ"ל. והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל, וכן עשה אברהם כאשר נאמר לו זה שמח ימלא שחוק פיו ואמר בלבו ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד הלבן מאה שנה יולד ואם בת תשעים שנה תלד ולא יהיה זה לשחוק ולשמחה ויקצר, וכן הגם הלום ראיתי נקשר בראש הפסוק כי אמרה הגם הלום ראיתי השם שנגלה לי כי ראה בעניי ולא אקראנו אל ראי, וכן הנגלה נגליתי אל בית אביך קשור עם למה תבעטו בזבחי ובמנחתי יאמר האם בחרתי בכם שתבעטו בזבחי ובמנחתי ולמה תעשו כן. או שתהיה הלבן מאה שנה בשאלה לדבר פלא לא לדבר נמנע, כמו התשפוט את עיר הדמים שענינו התרצה לשפוט אותה ולהודיעה את כל תועבותיה, וכן התעיף עיניך בו ואיננו, וכן המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת כלומר האם עלה בדעתך על הלב שלבן ק' שנה יולד ושרה בת תשעים שנה תלד ואח"כ אמר לו שיהיה הנס הזה עם חיי ישמעאל, עכ"ל הרמב"ן ז"ל וכבר נראים המצרים צרים אשר נכנסו ונלחצו להתיר הספק המופלג, שהאיך אפשר שאברהם נביא וראש המאמינים יסתפק ביכולת השי"ת,