מעשי השם חלק א קפג

וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך וגו', הנה אלו הם התנאים שנתחייב השי"ת לו. אח"כ א"ל מה שיתחייב הוא ולכך אמר ואתה את בריתי תשמור וגו', כאלו אמר ואלו הם התנאים שתתחייב אתה זאת בריתי אשר תשמרו וגו' ונמלתם את בשר ערלתכם וגו' וערל זכר אשר לא ימול וגו' וכאן נגמרו התנאים עם הקנס שאמר אשר לא ימול ונכרתה וגו' ואמר עוד והייתי לך ולזרעך וגו', ואחר שנגמרו התנאים מה שנתחייב השי"ת ומה שצריך שיתחייב אברהם ופירש לו ענין הקנס, עוד הוסיף לו הקב"ה מתנה באומרו בשורה והבטחה לשרה ושינוי שמה נפל שנית על פניו כנושא חן על המתנה השנית ולא נתחייב בה בברית התנאים שביניהם. הרי א"כ נתבאר שזה היה דוגמא אל שטר התנאים והקנס. ואח"כ נתן להם השבת לקדושין כמו שבארנו בח"א פי"ג ע"ש, והתורה והלוחות הם שטר הקדושין שהם קדושי שטר כמו שנאמר במתן תורה וקדשתם היום ומחר לשון קדושין, והר סיני שכפה עליהם כגיגית הרי זו החופה ובאופן זה היה אומרו לך לך מארצך כדי להזדווג לכנסת ישראל, ובשביל שהזמן שקבע הקב"ה למתן תורה וליצ"מ היה ת' שנה ואח"כ מיהר את הקץ והוציאם ברד"ו שנה, לכך ארז"ל כתובות פרק אף על פי רבי יוסי בן זמרא פסקי ליה תרתי סרי שני למיזל לבי רב אחלפוה קמיה אמר להם נהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו אכניס והדר איזל הוה קא מכסיף מאבוה אמר לו בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש, ע"כ ועם היות ששם הביאו בגמרא ראיה ממה שנאמר תביאמו ותטעמו וגו' גם זו ראיה ממה שאמרנו כאן שקבע ת' שנה לנתינת התורה שהיה החופה וקצר הזמן, א"כ יפה אמרו כל הקובע זמן לחופה וחזר וקצרו מדעת קונו יש בו. ובמה שאמרנו שהקב"ה אמר לאברהם לך לך מארצך וגו' כדי להזדווג לכנסת ישראל ולהיות להם לאלהים, יתיישב מה שנאמר פ' חיי שרה ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם כי יפלא מאד שאדרבה זו טענה שלא ישלח מלאכו לקחת אשה לבנו משם כיון שהוא מואס אותם ואינו חפץ בהם עד שלקח אותו משם אמנם בזה יתיישב שהיה אומרו אשר לקחני כאלו נותן טעם לדבריו, שכמו שהוא לא רצה להזדווג לי שם אבל הביאני פה לעשות הזיווג כמו כן ישלח מלאכו שתתרצה האשה לבא משם כאן לעשות הזיווג עם יצחק, והיה כאלו אמר כאשר רצה הוא שהכלה תלך אחרי החתן לארצו של חתן כמו שנאמר אל הארץ אשר אראך כך ג"כ ראוי שירצה שתבא הכלה לארץ החתן לעשות החופה ולזה ישלח מלאכו. ועוד יבא ביאור רחב בכתובים האלה במקומו פ' כ"ה. ובזה הותר הספק המופלג שלא אמר לו להיות לך ולזרעך לאלהים עד המילה

ובמה שנאמר ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו פי' רש"י שנאמר כן על ישראל ואדום, והרמב"ן ז"ל טען על זה שהיאך יאמר כן על עשו והוא לא נצטוה על המילה. ולדעתי נראה שלא נאמר רק על עשו לבדו, כי על כן לא נאמר והייתי להם לאלהים אחרי שנאמר ומלכים ממך יצאו רק אחרי שהזכיר זרעו שכבר נאמר ביצחק יקרא לך זרע. והיה ענין זה כפי מה שנתבאר שאמנם במראה בין הבתרים בישר אותו שגר יהיה זרעו ועבדום, והיתה בשורה מופלגת שעי"כ יתפרסם אלהותו ית', אבל תוך הזמן הזה שיעבדום עד שיצאו לחרות הנה אותם הדורות שיראו כל זרע אברהם בשפלות ועבדות יאמרו שח"ו אמונת אברהם לא היתה אמונת אומן אחרי ראותם כל זרעו בשפלות, על כן אחרי שבין הבתרים בשר אותו על זרעו שיהיו עבדים בשר אותו כאן שתוך זה הזמן מלכים ממנו יצאו וזהו שנאמר ואלה המלכים אשר, מלכו באדום לפני מלוך מלך בישראל, ולכך לא נאמר פה ומלכים יהיו מזרעך רק ממך יצאו כי על אדום נאמר כן מפני שאינו נקרא זרעו. והעד הנאמן שמה שנאמר פה מלכים ממך יצאו הוא על עשו לבד שאח"כ נאמר בשרה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו כי אומרו מלכי עמים ממנה יהיו הוא על אדום וישראל שהם שני עמים כי כלם זרעה הם שלא הוצרך לומר ביצחק יקרא ולא כל יצחק רק לאברהם, ולכך לא נאמר פה ומלכי עמים ממך יצאו רק ומלכים ממך יצאו

ובמה שנאמר שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה, פירש"י שרה לכל, ומהר"י אברבנאל ביאר ששרי נראה ליחיד ר"ל לאברהם, ובאמת היה ראוי ליכתב שרתי, עוד כתב ששרי הוא שם לשון זכר בעבור היות' עקרה ושהה"א בסוף התיבה תורה על הנקבה, וכתב עוד בשם הרן שאברהם היה מחוסר מעשה, גם טען מהר"י אברבנאל שלשרה לא הוסיף אות רק החליף. ובאמת לדעתי כל אלו הם דברים שאין בהם טעם, והאמת לפי הפשט ששרה גם אביה קרא שמה שרה ומה שהיו קוראים אותה שרי היה זה כמו שקוראים לקטנה ששמה שרה בלשון אשכנז שערל"א ובלשון ספרד שריקה, וכבר לרוב יהיה שנשאר כך שמה אפילו שהיא גדולה שכבר הורגל בפי כל לקוראה כן, וכן היה שהיו קוראים לשרה שרי, והקב"ה לכבוד ולתפארת צוה לבעלה שלא יקראנה בשם של קטנות רק יקראנה בשמה ששמה שרה לחבבה בעיניו שיתפלל עליה כאשר יבא בפרק שאחר זה, וכדומה לזה נראה היות ענין אומרו ויקרא משה את הושע יהושע כי שמו שקרא לו אביו היה יהושע, ובא האות שכן נאמר קודם שילוח המרגלים ויהושע בן נון נער וגו' וסיפר