מעשי השם חלק א קפב

הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והשלים באומרו ומאותות השמים אל תחתו וגו' חקות העמים הבל הוא, והשלים עוד באומרו מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. כי אמנם יראה קודם שמפליג בסיפור גנאי בית ישראל יתר על שאר העמים שהרי אמר שהגוים ערלים ובית ישראל ערלי לב, ואח"כ משלים בהפלגת סיפור הגנאי והפחיתות על אמונת הנכרים עע"א. אבל יצדק מאד אומרו כן על פי דרכנו שאמר שהנכרים עע"א ערלי בשר אבל לא ערלי לב כי אדרבה הם מלי לב כל כך שהם מאמינים להבלים, אבל ישראל הם ערלי לב שאפילו במה שיש להם להאמין בגדולתו ית' אינם מאמינים ולכך הזהירם כן לומר שלא יהיו חולי לב כל כך עד שיאמינו ויחתו מאותות השמים כשאר הנכרים ושלא יהיו ערלי לב עד שלא יאמינו שגדול הוא וגדול שמו בגבורה, ועל זה הקדים הקב"ה לאברהם קודם צוותו על המילה לאזהרה רבה על התמימות ואמר לו והיה תמים כי הסרת ערלת הבשר תסיר ערלת הלב באותו המקצת, ולא הוצרך אברהם לאזהרה שלא ילך לצד האחר שירבה בתמימות ויפליג בה עד שיאמין בהבלים, כי כבר אברהם לא היה מאמין לכל דבר והעד שכן הכזיב וסלק כל האמונות הבטלות שהיו אז וסלקם במופתים אמתיים, ולכך ניתנה לו מצות המילה יתר על כל תרי"ג מצות כי היה ערל לב וקשה להאמין מה שאין עליו מופת, ונמשך לו זה מראותו אותם האמונות שנתפשטו בזמנו והאמינום וחשבום אמתיות והוא מצאם כלם שקר וכזב ושטות גמורה והיה רוצה לחקור כן באלהיות, עד שנגלה עליו השי"ת וצוהו על המילה להסיר ערלת הבשר שבזה יוסר גם כן ממנו ערלת הלב, ולא ניתנה המילה לנח כי נח כל השגתו אדרבה היתה בקבלתו ממתושלח והיה תמים מאמין כל מה שהיה אומר לו מתושלח לא היו צריכים לו לא חקירות ולא מופתים ואם היה נימול בשר הערלה להסיר ערלת הלב אפשר היה הולך אל הצד האחר שיהיה פתי מאמין לכל דבר, באופן שאומרו על נח שהיה תמים אין זה עליונות מעלה על אברהם. וכבר פירשנו חלק א' פכ"ד ענין התמימות בנח שלא היה מוכיח את דורו והכל אחד כי מהיות אמונתו בקבלה בלתי מופתים לא היה כדאי להוכיחם. ובזה נתיישבו על נכון כל הספקות אשר נתעוררנו בהם בענין האזהרה בתמימות, באופן שאברהם שכל השגתו באה אליו מתוך מופתים וחקירות הוכרח להזהירו שיהיה תמים שלא בא מופת על סותרו אם הוא שלמות בחק האלהות, אבל נח היה תמים מעצמו שכל ענין השגתו היה אמונה בתמימות כפי מה שקבל מחנוך ומתושלח בלתי חקירה בהיקש או מופת: פרק יג

בכתובים הללו בענין מצות המילה, פירש הרמב"ן ז"ל שאומרו ויפול על פניו, ר"ל לכוין דעתו לנבואה, ועוד פירש במה שנא' הנה בריתי אתך כטעם הנה אנכי עמך. ולדעתי שהדברים כפשוטם אין נפילת הפנים פה רק תשואות חן על המתנה כמו שנאמר אינו ראוי לכך דרך ענוה, וכן ברות ותפול על פניה ותשתחו ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך, וכן בשמואל ויבא מפיבושת בן יהונתן אל דוד ויפול על פניו וגו' וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני, וכן ויאמר אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה ולך השב את הנער את אבשלום ויפול יואב אל פניו ארצה וישתחו, וכמו כן פה כאשר אמר השי"ת לאברהם ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאד מאד הנה דרך תשואות חן נפל על פניו ואז לאחר שנפל על פניו שהמובן מזה שקבל להיותו תמים ונשא לו חן על מ"ש לו בשורת הטוב אז ביאר לו מה הוא ענין הברית אשר יקויים בין שניהם, כי היה הענין בין הקב"ה ובין אברהם כמלך שחשק באשה שפלת המצב בת איש עובד אדמה והיא בארץ נכריה והנה המלך ההוא מפתה אותה שתצא מבית אביה ושתלך עמו אל ארצו להיותה ממשפחה פחותה ואחר שהביאה אל ארצו הנה הוא מפייסה ונותן לה מנות אף גם זאת אינו אומר לה לקחתה לאשה, והנה כאשר מצאה חן בעיניך הוא מדבר על לבה שרוצה לכונסה לו לאשה ורוצה לעשות עמה שטר שדוכין בקנס כפי המנהג עם היות הוא מלך והיא שפלה ופחותת המצב, הנה ודאי אותה האשה כאשר תשמע הבשורה ההיא שהמלך רוצה לעשות עמה שטר תנאים בקנס על השדוכין תפול על פניה ארצה לומר לו תשואות חן כמו שנאמר ויבאו עבדי דוד אל אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה ותקם ותשתחו אפים ארצה, כמו כן הקב"ה חשק באבות וישראל כמו שנאמר לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וכן נאמר באבותיך חשק ה', וכאשר חשק באברהם והוא בן לעובדי ע"א א"ל לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך, אבל לא א"ל עדיין להיות לו לאלהים אבל אמר לתת לו מתנות כמו שנאמר ואברכך ואגדלה שמך, אחר שבא אל ארץ כנען עוד נדר לו מתנות הארץ במראה בין הבתרים ולפי דרכנו אשר פירשנו שם נדר לו גם התורה, אבל עכ"ז לא אמר להיות לו לאלהים, אמנם הראה לו אהבה רבה באמור לו אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. ועתה אחר כל זה אמר לו התנאים שיעשה עמה ממה שיתחייב הוא לה ר"ל התנאים שביניהם כמו שכותבים אנא אפלח ואוקיר וכו' והיא נתחייבה כך וכך, כמו כן אמר אני הנה בריתי אתך, כלומר הנה התנאים שאני מתחייב לך והיית לאב המון גוים ולא יקרא עוד שמך אברם וגו' והפריתי אותך והקמותי את בריתי