מעשי השם חלק א קפ

שיאמר הגם הלום ראיתי, כי אומרה אחרי רואי נראה שמה שראתה כבר הוא סבה להיות תימה לראותה במדבר, והלא אין הדברים כן שלפי פרש"י היותה במדבר הוא סבה אל התמיהה לא מה שראתה בבית אברהם, ואדרבה מה שראתה בבית אברהם ימעיט התמיהה שכיון שראתה פעם אחת לא יפלא שתראה שנית

אמנם יתכן לומר לפי פשוטן של דברים שהמלאך הראשון שאמר לה אי מזה באת לא היה זה דרך שאלה אבל דרך תוכחה אי מזה באת מבית מלך ואנה תלכי במדבר שמם, ועל זה השיבה כי מפני צערה המופלג שמצערת אותה שרה היא בורחת ושלזה היתה תשובתה שלימה, ואז ציוה עליה שתשוב אל גבירתה, וקיצר הכתוב ולא סיפר ששבה אל גבירתה ואמנם סיפר מה שאמר לה מלאך ה' אחרי שובה לאמר הרבה ארבה את זרעך, ועוד סיפר הכתוב שבהגיע עת רצון להריון של ישמעאל שבא אליה מלאך שלישית לבשר אותה על ישמעאל והנה הגר לא ידעה במלאך הראשון שהשיבה אל גבירתה היותו מלאך כלל אבל חשבה אותו בן אדם, אמנם כאשר ראתה שמצאה על הבאר ואמר לה והתעני ועתה המלאך השלישי אמר לה שמע ה' אל עניך, אמרה אם כן ודאי גם הראשון שהשיבני היה מלאך ה', וזה אומרו הדובר אליה רצה לומר שאז דבר לה על הענוי ואמר והתעני ועתה אמר שנית שמע אלהים את עניך כאלו היה זה אות לה שהראשון שמצאה בבאר גם כן היה מלאך, ואמרה שאם היה בן אדם היאך שם אמר לה על העינוי וגם פה בבית אברהם חזר לומר לה על העינוי ואמר לה העתידות, אלא שודאי הוא מלאך אם כן נתבאר שגם הראשון שמצאה בבאר היה מלאך, וזו המראה היתה בבית אברהם ובבית אברהם קראה שם לבאר באר לחי רואי שאז נתבאר אליה שהיה מלאך. וזה אומרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי, כאלו אמרה אם היה בן אדם הגם הלום בבית אברהם היה בא אלי אלא ודאי הוא מלאך, שקודם חשבה היותו בן אדם שבא להשיבה לבד. ובזה הותרו כל הספקות

ולענין מה שנאמר והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו, פרש"י ליסטים ויד כל בו הכל שונאין אותו, ור"א פירש ידו בכל שינצח מתחלה כל הגוים ואח"כ יד כל בו שינוצח בסוף ועל פני כל אחיו ישכון שהם בני קטורה שיגדל זרעו מהם, והרמב"ן פירש כי פרא אדם סמוך שיהיה איש פרא למוד מדבר יצא לפעלו לטרוף טרף והכל יטרפוהו והענין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים, עכ"ל. ואני לדעתי הדברים כפשוטם, והוא שישמעאל לא נתן לו אברהם חלק בישוב כלל שלבני קטורה נאמר ששלח ארצה בני קדם שלדעתי הוא הקדמוני שניתן לו במראה בין הבתרים, וארץ ישראל ליצחק אמנם לישמעאל לא נאמר שניתן לו בישוב כלל רק שכן מעצמו במדבר וכן נאמר וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה שלא נאמר ששכנו בשום ארץ נושבת רק מחוילה עד שור שפירושו בדרך במדבר מזו לזו, באופן שהעיירות והיישוב היה לבנים שילדה קטורה והמדברות שבין עיר לעיר היה לישמעאל וזהו על פני כל אחיו נפל שבעירות היו אחיו ובדרכים שבין עיר ועיר היה ישמעאל, והאות שעד היום במדבר הם: פרק יב

וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים, רש"י ז"ל פירש לפי פשוטו והיה תמים שלם בכל נסיונותי, וראב"ע פירש שלא ישאל על המילה למה והוא הטעם יהי לבי תמים בחקיך, והרמב"ן פירש וז"ל מצוה אחרת עוד בענין הזה כטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך אחרי אזהרת השם לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף והענין בשניהם שיאמין בלבו כי הקב"ה לבדו הוא בעל היכולת בתחלה ובסוף הוא היכול לעשות ולבטל ולא ישמעו אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים שהוא אל והוא אל שדי עושה טובה שלא היה במזל ומביא רעה בהיות המזל טוב ויפה כפי שיתהלך האדם לפניו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל וזהו שאמרו צא מאצטגנינות שלך, ע"כ לשון הרמב"ן ז"ל. ולפירושו זה יפלא שאם כן נח היה שלם מאברהם שעליו נאמר שהיה תמים ולא היה שומע לקוסמים ולאברהם הוצרך אזהרה שיהיה תמים שלא ישמע לקוסמים. ועוד היאך יתכן זה, שאם כן נראה שהיה נמשך קצת אחרי מעוננים וקוסמים והקב"ה אמר לו שכרך הרבה מאד ונתן לו כריתת ברית על הארץ. ועוד לא נאמר בפירושים הללו מה ענין אומרו התהלך לפני

האמנם לדעתי יתכן היות הדברים כלם נמשכים היטב. כי התמימות יאמר על האמונה במה שלא בא המופת על סותרו ואפילו שלא יהיה מופת לחיובו שיאמין בו אחר היות הדבר ההוא שלמות באלהיות, ועם היות שכבר אמרנו פרק כ"א שלכל מה שהוא שלמות הנה יהיה בו מופת שכלי כמו שנאמר הנוטע אוזן הלא ישמע, עם כל זה אברהם אז לא היה מתרצה רק במופת פילוסופי, ולכך אמר לו התהלך לפני הוא כטעם אומרו ויתהלך חנוך את האלהים וכן את האלהים התהלך נח שאמנם כל ההתהלכות הזה נאמר על העיון בהשגת האלהיות ואמר כן כי כאשר אברהם היתה כוונתו בהכזבת