מעשי השם חלק א קעט

בחיקך, והלא לא נתנה אותם בתיקו רק לתועלתה שתבנה ממנה. האמנם לדעתי הדברים כפשוטם ששרה כאשר ראתה היותה עקרה ואברהם זקן, אמרה לתת לו שפחתה, ואפילו שלא הוליד עד אותו הזמן שהיה זקן אולי יוליד, ולכך נסתפקה ואמרה אולי. ואומרה אבנה, ר"ל שהבנים שיהיו לו משפחתה יהיו לה לבנים. וזה אומרה אבנה ממנה, ר"ל אזכה לגידול בנים ממנה, כי תשוקת הנשים היא לגדל בנים, וזה מנהג העולם שהאשה שאין לה בנים כאשר תוליד אשה אחרת הנאהבת לה יהיו בעיניה בני אהובתה כבניה והיא תגדלם ותהיה להם אומנת כבניה, ועל דרך זה נאמר יולד בן לנעמי ובא האות גם כן שכן הוא מה שנאמר ברחל ויתן לי בן. ולפי שהגר היתה אהובה אצל שרה נתנה לאברהם, ואח"כ כאשר ראתה שלא היתה לה הגר אהובה כבתחלה ותקל בעיניה הנה לא נתקיימה כוונתה לגדל בן אהובה וצעקה לאמר חמסי עליך, כלומר אני חשבתי שתהיה חביבה לי ושאגדל בניה והנה מעתה נקלותי בעיניה. אמנם רחל היה ענינה כי בראותה שיעקב מוליד בכל יום לא אמרה אולי אבנה שלא נסתפקה בזה, ולכך אמרה ואבנה וכמו כן אמרה ויתן לי בן ועל זה אמרה נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי כאלו אומרת שגם לה יש בנים ונשלמה כוונתה ואומרה ותלד על ברכי הוא כדי להרבות אהבתה אל הבן שנולד על ברכיה כאלו הוא בנה וגם אונקלוס תרגם במה שנאמר ותלד על ברכי היא תוליך ואני ארבי, אמנם בשרה לא תרגם ענין גדול בנים. אבל לדעתי שכוונת רחל ושרה היתה שוה כי שתיהם במה שאמרו ואבנה היה רצונם גדול בנים, ואחר שכתבתי מצאתי און לי שכן הוא בתרגום ירושלמי גם כן שתרגם במה שנאמר בשרה ואבנה היא תוליד ואנא ארבי והעד שכוונת שתיהם שוה מה שאמרה רחל גם אנכי שדרשו גם אנכי כשרה

ובזה יתיישב מה שטען הרמב"ן ז"ל שהוא תמה למה נתנה לאה שפחתה ליעקב, שגם היא אחר שראתה לאה שרחל יש לה בנים משפחתה ומגדלתם והיא עמדה מלדת רצתה להיותה שוה לאחותה על כן נתנה גם היא שפחתה ליעקב כדי שיהיו לה בנים כאותה שיש לרחל דרך גדול ואמון, וזה אומרה ותרא לאה כי עמדה מלדת שלא היו לה בנים קטנים לגדל ועל כן נתנה שפחתה שתגדל גם היא בנים כמו שרחל מגדלת וזו היא הכוונה שהם היו קוראים שמות לבני השפחות כאלו הם בניהם אבל שרה ששפחתה מרדה בה ותקל בעיניה לא קראה היא שם לישמעאל רק אברהם: ומה שאמרה שרה חמסי עליך פרש"י שאתה שומע בזיוני ושותק, וזה פירוש נאה לתת טעם אל מה שהיתה מתרעמת על אברהם אבל העיקר חסר שאין זה בכתוב אבל יתכן לומר שאומרה אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא ר"ל שאברהם ראה שהרתה וראה שהקלה בגבירתה מפני הריונה, כי כן יאמר ותרא לנוכח לזכר וכמוהו ותרא את עני אבותינו במצרים, אם כן זה היה תרעומת שלה באומרה שבזמן שהשפחה היתה ברשותה היתה נוהגת בה כבוד אבל עתה שנתתי אותה בחיקך ויצאה מרשותי היא מקלת בי, והיתה מתרעמת שאברהם היה רואה שמפני הריונה היתה מקלת בגבירתה וזה אומרה ותרא כי הרתה ואקל בעיניה. ולכך אמר לה אברהם הנה שפחתך בידך עשי לה, כלומר אני אין עלי להוכיחה אחרי היותה שפחתך שאין דרך מוסר שאחר יוכיח או ייסר שפחת רעהו, ודרך מוסר עשיתי כן שאלו הייתי מוכיח אותה היה נראה כאלו יצאה מרשותך ואין הדברים כן כי עדיין שפחתך היא ולכך לא הוכחתי אותה, וזה היה אומרה ישפוט ה' ביני ובינך כלומר מעתה שאתה רואה ואינך מוכיח אותה הרי דיני עמך לא עמה

עוד כתב הרמב"ן ז"ל במה שנאמר ותענה שרי ותברח מפניה חטאה אמנו בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי עכ"ל. והנה דבריו ז"ל נכונים אבל לא יתכן לומר כן אם לא בראיה מן הכתוב, לכן ידמה היות ראיה וגילוי מופלג ממה שאמר לה המלאך וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך, שאם השמיעה היתה לשעבר כמו שנאמר שמע ה' לפי זה היה ראוי לקרא אותו שמעאל לשעבר אבל צוה לקרא אותו ישמעאל לגלות על העתיד שיענה זרע ישראל

ואמנם באלו הכתובים שנאמרו בענין הגר יש להתעורר בהם כמה ספקות

ספק א' למה שאל לה המלאך אי מזה באת ואנה תלכי וכבר פירש רש"י ז"ל ליכנס עמה בדברים ואחר פירש על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, והנה לא ראינו שהמלאכים האחרים בקשו ליכנס עמה בדברים, וכמו שאמר לה המלאך האחר הרבה ארבה את זרעך בלתי הכנסתו בדברים למה לא אמר לה גם כן המלאך הראשון שובי אל גבירתך בלתי הכנסתו עמה בדברים

ספק ב' שהמלאך שאל מאין באה ולאן היא הולכת והיא לא השיבה רק חצי השאלה שהיא בורחת, ואפילו חצי השאלה לא השיבה שהרי לא אמרה לאיזה מקום הוא בורחת

ספק ג' ענין הג' אמירות שנאמרו ויאמר לה מלאך ה', ולומר שהיו מלאכים אחרים יהיה תימה שהרי לא נאמר רק שמצאה מלאך ה' אחד כמו שנאמר וימצאה מלאך ה'

ספק ד' אומרה הגם הלום ראיתי. וכבר פרש"י שכבר ראיתי בבית אברהם שהייתי רגילה לראות, ובאמת לא סופר בתורה רק וירא ה' אל אברם לא אל הגר. ועוד שאם כן היה מספיק