מעשי השם חלק א יז

תשובת ישראל לאו"ה תהיה שקולה נגד כל אלו עוד יפלא על מאמר השלם הזה שלא ימלט אם שאו"ה יקבלו עדות התורה שאמרה בראשית ברא או שלא יקבלו זה, ואם יקבלו זה כבר בעשרת הדברות נאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ואם לא יקבלו זה גם הבראשית לא יקבלו. גם הרמב"ן ז"ל הרבה להשיב על מאמר זה של ר' יצחק וז"ל, ויש לשאול כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים כי הוא שורש האמונה ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל והתשובה מפני שמע"ב איננו מובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא ע"פ הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה ויודעיו חייבים להסתיר אותו לכך אמר ר"י שאין להתחלת התורה צורך בבראשית, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ואתה המשכיל ראה שהרמב"ן ז"ל מתוך דבריו שאמר שאין בראשית מובן מן המקראות יראה שכוונתו לומר שלא היה צורך ליכתב הבראשית כלל לא בתחלה ולא בסוף, שאחרי היותו סוד עמוק וראוי להסתירו מה לי אם יכתבנו בתחלת התורה או בסופה. ומתוך דברי הרמב"ן באחרונה שכתב שאין להתחלת התורה צורך בבראשית, נראה שלא היה צריך להתחיל בבראשית אבל שיכתבנו לבסוף, באופן שלא נתברר לנו כוונתו בזה. גם ראיתי שהרא"ם בפירושו שעשה על רש"י טען על הרמב"ן ז"ל וז"ל, ונ"ל ששאלתו אינה שאלה שאם באמונת הקדמות תפול התורה באמונת התורה תפול אמונת הקדמות. ולדעתי אין לטענת הרא"ם על הרמב"ן מקום כלל, והיתה זאת לו לפי שלא דקדק בלשון הרמב"ן שהוא כתב שענין בראשית הוא שורש האמונה והוסיף עוד ואמר ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה. ר"ל בזה מי שלא יאמין בחדוש העולם רק יש מיש הנה הוא כופר בשורש האמונה, אבל אם יחשוב שהעולם בכללו כמו שהוא בדומם וצומח וב"ח כן היה לעולם לא נתחדש כלל אין לו תורה כלל לפי שיחוייב להכחיש כל הנסים. הרי לך שהרמב"ן ז"ל דקדק לומר שהבראשית בא לסלק ב' מיני אמונות שיש בענין העולם הנמצא, שיש מינים שהאמינו היותו כולו בכללו ובפרטו כמו שהוא בדומם צומח ובעלי חיים כן היה לעולמים לא נתחדש בו דבר, והאמונה הזאת ח"ו מי שיאמינה ודאי אין לו תורה כלל לפי שיחוייב להכחיש כל הנסים כי מי שלא חדש העולם והטבע שהוטבע בו לא יוכל להרסו ולעשות הניסים אשר סופרו בתורה וא"כ אין לו תורה כלל, ועל אמונה זו מי לא ידע שסותר הנמשך מוליד סותר הקודם, שאם אמונת התורה נופלת באמונה זו גם באמונת התורה תפול אמונה זו אמנם באמונה האחרת שהאמינו שהקב"ה חדש הדומם והצומח וב"ח והיסודות אבל לא מאין רק מחומר קדום הן אמת יכחיש שרש באמונה אבל לא יתחייב חליו מפני אמונתו זאת שיכחיש הנסים ושאין לו תורה כלל, כי מי אשר חדש היסודות וכל הנבראים עם היות שחדשם מחומר קדום כבר יהיה אפשרי לו להרוס את טבעם ולקרוע את הים ולהעמיד השמש וכדומה. ולכן אמר הרמב"ן ז"ל שהבראשית בא לסלק שתי אמונות הללו ולומר שהקב"ה, חידש את העולם מן האין המוחלט ושמי שלא יאמין זה יפול שורש באמונה אבל מי שלא יאמין חידוש כלל אין לו תורה כלל, ולכך הוצרך הבראשית שהוא מסלק גם השתי אמונות הללו, ונתבאר בזה שאין מקום לטענת הרא"ם ז"ל. עוד טען הרא"ם דהאי נמי רצה לומר נתינת הארץ לאו מכלל המצות היא, ובהתרת הספק הזה אמר דכיון דירושת הארץ היא משכר המצות חשובה כמו המצות עצמן, ואני נשגבה מני למה נלחץ אל הקיר שהלא כבישת ז' עממים ואבודם היא בעצמה אחת מתרי"ג מצות

עוד טען הרא"ם על רש"י וז"ל, אם נפרש לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עממים שהיא שלהם צ"ל דסבירא ליה דארץ ישראל בחלקו של חם נפלה כההיא דשלהי כתובות ומייתי לה בפ' אלו נאמרים והביאו רש"י בפ' שלח לך והוא סותר מה שפירש פ' לך לך גבי והכנעני אז בארץ, ואם נפרש לסטים אתם שלא נתתם החלק המגיע לשאר בני שם צ"ל דס"ל דא"י בחלקו של שם נפלה כמ"ש רש"י בפ' לך לך והוא סותר מ"ש בפ' שלח גבי וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. ושמא י"ל שהן אגדות חלוקות והרב הביא שתיהן כמו שהביא בפ' יתרו ההיא דמכילתא דז' שמות נקראו לו ובפ' בהעלותך ההיא דספרי דשני שמות נקראו לו שהם אגדות חלוקות למעיין בם היטב, וכמ"ש בפ' שלח לך ששילוח המרגלים היה קודם מחלוקת קרח ובפ' אלה הדברים כתב וחצרות זו מחלוקתו של קרח שהיא קודם שילוח המרגלים כדכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן. וכתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן והן אגדות חלוקות בהכרח אבל אין לפרש שכל א"י בחלקו של חם נפלה חוץ מירושלים וסביבותיה שנפלה בחלקו של שם כדמתרגמינן ומלכי צדק מלך שלם מלכא דירושלם, ומלכי צדק הוא שם בן נח כדאיתא בנדרים שלהי פרק ארבעה נדרים, משום דמלשון דהיה הולך וכובש לא משמע הכי אבל משמע שכל ארץ ישראל בחלקו של שם נפלה עכ"ל הרא"ם, גם טען הרא"ם על מה שכתב רש"י ז"ל בפ' קרח שהוא סרחון רביעי שא"כ הוא היה מעשה קרח אחר המרגלים, ועל כל אלה החליט הרא"ם שהם כלם אגדות חלוקות ושמנהג רש"י הוא להביא גם שתיהן, ובאמת לא יקבל דעת המשכיל שרש"י ז"ל שכל מגמתו הוא לפרש את התורה ולהראות את יפיה היות כל דבריה נכונים למבין וישרים למוצאי דעת